האיסור לחלום

אולי היא קטנה, אך היא עדיין מבינה, אולי היא קטנה ולכן אומרים שמותר לה לבכות, אולי היא הקטנה ולכן נועלים אותה בחידר בלי להתייחס אליה בכלל..
אבל לא.
היא לא קטנה, היא עברה את גיל הטיפש עשרה והיא עדיין נעולה בחדר, בבית, בטירה רבת הקומות ללא דלת יציאה וכניסה, וזה שהיא קטנה, לא אומר שאסור לה לעמוד ליד החלון ולבכות על מר גורלה, זה שהיא קטנה לא שולל את זכויותיה אבל הנה..היא לא קטנה.
היא מביטה בחלון, שיערה מתונפף ברוח החורפית והקרירה, השלג עטף את סביבותיה וירד מהשמים רך,מלטף ואוהב.
היא אהבה את השלג, יותר מכל, לדעתה-הוא היחיד שאי פעם תוכל לאהוב,
עינייה הכוחולות הזילו דמעות ושיערה הפסיק להתנוף ברוח, היה לה קר, בייחוד בגלל שימלתה הדקה והלבנה שעזרה רק להסתיר את חלקי גופה ותו לא.
שימלתה לא עזרה לחמם, היא אפילו לא נועדה לכך.

הנערה כחולת העיניים לא הייתה יפה במיוחד אך גם לא הייתה מכוערת, היא מעולם לא ידעה איך היא נראת כי לא היתה מראה בבית שלה.
בית.
מילה זו נראתה לה כה רחוקה ולא אמיתית. אצלה המילה בית היה מקום חם ואוהב שנמצא רק באגדות, בית מלא ילדים צוהלים ושמחים שלא ידעו פחד ורעב, בית שבו אוהבים אחד את השני, בית נקי ומסודר ו..
ואילו כאן בטירה הגבוהה והמתפוררת, שהבלאגן והלכלוך שולטים בב- בכל פינה, בטירה שהמתגורר בה, לומד על המילים רעב, פחד, ייאוש וחוסר תקווה..
אי אפשר היה לקרוא לטירה בית, הטירה הייתה אפלה, שקטה כמוות, וסהרורית, הטירה הזכירה לה את פני המוות בכבודו ובעצמו.
הנערה לא ידעה למה נעלו אותה בטירה, היא אפילו לא ידעה מי היא!
היא רק ידעה שמישהוא אמור לקחת אותה משם, אחרי הכל-זה היה זמני.
הרוח העיפעה את שערותיה שוב והסתירה את העולם הלבן מעינייה, היא לא טרחה והניחה אותם אל מאחורי אוזנה. לא. שיערות ראשה נחו על פניה, קרירות ומלאות שלג רך שנמס.
הנערה חיבקה את עצמה והביטה בשקיעה הלבנה מהשלג, היא תמיד חלמה על הנסיך שירכב על הדרקון ויציל אותה, היא ראתה אותה עומדת ומסתכלת בו, בשקט, בדממה, לא יודעת איך להגיב, היא תמיד ראתה את הנסיך שעל גבי הדרקון מושיט לה את ידו, ולוחש לה לבוא איתו.
היא ידעה שכשהנסיך יבוא, היא לא תהסס! היא תיקח את ידו של הנסיך ותעלה על הדרקון, בנוסף לכך, היא ידעה כשתעשה את זה-הם יעפו למרחקים ולמקומות שכף רגל לא נגעה בהם, הם יעפו לממלכות אדירות,להרי געש עצומים,להרים מלאים חול שעליהים קראה בספרים, הם יעפו לפגוש גמדים,אלפים ומלכים אדירים. ואז כשיימאס להם לטייל בעולם-הם יתחתנו וילדו ילדים, הרבה ילדים.
אפס, זה לא היה הדבר היחיד שידעה-היא ידעה שאסור לה לחולם יותר מדי-היא ידעה שאם היא תצפה ליותר מדי,ותחלום יותר מדי, היא עלולה להיפגע.
אסור היה לה לחלום,לצפות,ולחכות לאביר שעל הדרקון, אסור לה מפני שהיא עלולה להיפגע, ולכן היא ידעה, שאסור לה לצפות ליותר מדי.
אסור לה להיפגע.