כאילו

כשהיה יובל תלמיד בכיתה ד', הזמינה אותי המחנכת, אשה כהת שיער, ממושקפת וחמורת סבר, לשיחה נוקבת על התנהלותו של בני בבית הספר.
יצאתי לפגישה איתה באמצע יום העבודה שלי, שהוא גם אמצע יום העבודה שלה,רק שעלי היה לבקש את רשותו של המנהל שלי שהיה שווה נפש או אפילו אדיש במקצת.
זה היה יום שמש חם במיוחד , של חודש מאי , והיי,עוד חודש מסתיימים הלימודים …
אז מה כבר דחוף לגרום לפגישה הזאת ?
שולה שהיתה אשה גדולת מימדים , ישבה על כסא עץ פשוט של הכיתה. היא פתחה את התיק ועברה על הניירות.
יובל , יש לו פוטנציאל, אבל לצערי הוא לא מממש אותו.
משפט שכל המורים בעולם אומרים וכל ההורים שומעים ומתיסרים.
הוא מתנהג בשובבות יתרתלא מקשיב בשיעורים , יכול להיות שיש לו בעית קשב וריכוז…אולי צריך לאבחן את זה . אבל למה בעצם קראתי לך , ככה עכשיו באמצע היום ?
בעית ה"כאילו"
מה ?
אני שואלת ולא מאמינה …
למה הכוונה ?
כאילו , כאילו כמו יעני אצל הערבים .
אני אומרת למחנכת אז מה רע בזה ?
יותר מדי סלנג , המוני , לא לענין היא קובעת .
יובל צריך להמנע משיבוץ המילה המיותרת הזאת בכל משפט ומשפט שהוא אומר.
אוקיי אמרתי אנסה להסבביר לו את זה. עוד משהו רצית אולי להגיד לי כשאני כבר כאן ?
לא .
זהו.
אני חושבת שעברתי על הכל, והיא סידרה את הדים וסגרה את התיק.יצאתי. בדרך חשבתי איך הגברת המחנכץ גורמת לי להגיע בשני אוטובוסים באמצע יום עבודה , לשיחה תפלה כזו.

נזכרתי בפגישה ההזויה הזאת כעשרים שנה אחר כך, כשנפגשו דרכינו שוב באורח מקרי.
המחנכת המיתולוגית של בני שוחה בבריכה שאני גם מנויה בה.
היא היתה נחמדה אלי..שאלה על יובל.
מה הוא עושה היום?
אמרתי שהוא מרצה.
היא לא שאלה איפה ואני לא התנדבתי לפרט.
נשאיר את זה כך.