אל האינסוף וצעד אחד מעבר לו פרק 15

דוקטור הו 24/05/2017 635 צפיות אין תגובות

ישנה בעיה ידועה הקוראת כאשר כועסים והיא שחודלים לעקוב מה מתרחש בסביבתך.
ליאון הוציא אותי מכלי, אני אף שכחתי מנימוסי לזמן מה ודבר כזה הוא נדיר ביותר אצלי, הוא הצליח להוציא מימני את הרע שיש בי, אני חושב שזה אחד מההשפעה שיש לו על הסביבה, ואולי הוא יכול פשוט להיכנס לתוכי ולראות את החלקים האפלים מנשמתי, שמעתי תאוריה כזו שזה אחד מכוחתיו של מלאך המוות, אולי הוא סתם ניחש, אינני יודע, אך התוצאה היא שהבנתי במעורפל את מה שקרה:
"מי אתה?" שאל ליאון את היצור האפרורי שהתבונן בנו כאילו רצה היצור לבחון לכמה ארוחות הבשר שעל גופינו יספיק.
"אני השומר," הוא ענה לא מסיר מאיתנו את עיניו.
"למה צריך שומר על המתים?" ליאון המשיך לתחקר את היצור.
"הווו, זו שאלה שלא שואלים, תמיד צריך לשמור על המתים, הרי תמיד צריך לדאוג שיש אותם, וכשאין אותם דואגים שיהיה." עיניו נצצו בערפל הסמיך.
מפה התחיל הכול להיות לי מעט מעורפל, כל מה שחשבתי עליו זה איך אפשר להתנקם המלאך המוות, אני זוכר שהיו עוד החלפי מילים מעטים בין היצור לליאון, ולאחר מכן היצור הורה לנו ללכת אחריו בטענה שמחכים לנו, אני לא זוכר מדוע בכלל הסכמנו ללכת, אבל זה מה שעשינו, אני הרמתי את הילדה כי ליאון הרים את הבחור השני-סאם, וכך הלכנו אחר היצור בתוך הערפל.
חלקית מהדרך אינני ממש זוכר, שקעתי בתוך מחשבותי. אני נוהג לעשות מנהג זה הרבה פעמים, בעיקר כאשר אני מנסה לשחרר את עצמי מזעם כזה או אחר, היסגרות מאחורי חומת המחשבות נותנת לי את האפשרות להישאר רגוע, הדברים החשובים לי ביותר בתור גמד זה להיות נימוסי, ואף פעם לא להדרדר לרמות של יצורים אחרים.
הבעיה היא שהאופי שלי ובעצם של כל גמד אחר אינו נותן לנו את האפשרות להיות סבלניים לאורך הרבה זמן לבורות של יצורים אחרים, ואנו מתרגזים, וכאשר דבר כגון זה קורא אנו שוכחים את נימוסינו ואף יורדים לרמה של היצור השני, וכך אנו מפצירים את שני הכללים היקרים ללבנו.
תהיתי לעצמי על טבעו של ליאון, לנתח יצורים אחרים משכיח אותי מזעמי.
הוא דווקא מתגלה כדמות בן אדם, שזה מורה על העדפה אישית מעניינת במיוחד, אולי היא נובעת מעבר מסוים אם יש לו כזה, וזה מוביל לשאלה מסקרנת עוד יותר: מאיפה הוא הגיע? האם הוא נוצר למטרה הזאת? האם הוא נהפך למה שהוא? מה בעצם הטבע האמיתי של מלאך המוות? אלו שאלות שאינני יכול אפילו לנסות להסביר, הם מסובכות מידי, ואין אף מקור שאותו אפשר לתחקר על מנת להשיג תשובות חוץ מכמובן ליאון עצמו שהוא, למרות הפתיחות הילדותית שהוא מפגין הוא סגור וחתום כקבר.
מעניין אותי איך הוא הגיע דווקא לסאם ולילדה, דבר זה נראה כלא כל כך טבעי,
והמבט שהיה לו כשהם יצאו מהמים…
עשיתי טעות כשקראתי לכך נסער, הוא היה רצחני. עוד דבר בלתי מובן, זה באמת מסקרן לחשוב על ליאון, ובאותה מידה גם מתסכל, הרי אני לא אקבל ממנו תשובות…
אולי אני אחכה עד שסאם יתעורר מהתרדמת המוזרה הזאת ואשאל אותו אולי הוא יודע או זוכר משהו.
היצור צעד בהליכה שפופה אך מהירה מלפנינו, מדי פעם הוא עצר מתבונן בנו מהרהר ואחר מזרז אותנו ולוחש לחשושים בלתי מובנים ואז ממשיך בשביל.
נדמה היה לי שאנו הולכים במעגלים, הביצות נראו בדיוק כפי שנראו לפני עשר דקות, האורות הקטנים ריקדו לי מול עיניי בדיוק כפי שעשו לפני כן, והקרקע הרטובה ומלאת רפש נשארה בדיוק כפי שהיא, הנוף לא השתנה, רק גבול היכולות שלי ירד יותר ויותר מרגע לרגע, ההליכה בקרקע הרטובה ברגליים יחפות אינה מעשה קליל ונעים שגמד נהנה לעשות, אם לא הייתה לי את גאוותי ודאי שכבר הייתי מתמוטט הילדה שעל גבי הכבידה עלי, אם היא לא תתעורר בקרוב אני אשליך אותה מעלי, מעשה הוגן בהתחשב בעובדה שהיא השחיתה את זקני הנכבד.
ליטפתי את זקני ביד אחד כמרגיע את עצמי לפחות נשאר ממנו משהו התחושה המוכרת נתנה לי עוד כוח להמשיך.
"רק רגע" חשבתי לעצמי, "תחושה מוכרת? הזקן שלי אמור להרגיש גזור בצורה מגוכחת ולא ישרה, אז למה הוא מסודר והמורה הנכונה?" שאלתי את עצמי, מרוב תדהמה כמעט שמטתי את הילדה, מדדתי שוב את זקני על מנת לאשר את מחשבותי.
משהו כאן מסריח, ואני לא מדבר על הביצות.
ההרגשה של זקני נחתך הייתה יותר מידי אמיתית, וכשהילדה שפכה את השינוי הכחול על ראשי התחושה של נוזל מטפטף על קודקודי הייתה אמיתית במיוחד.
בדרך כלל זה שלא ככה, עוד משהו היה מעורב בכך, אולי אני אתיעץ עם ליאון לגבי זה… העפתי מבט בליאון הוא נראה שקוע במחשבות, האם הדבר יהיה מעשה חכם אם אפריע לו?
החלטתי שכן, יקרה מה שיקרה משהו חשוד קורה פה ואני צריך לדעת אם אני היחיד שרואה זאת.
"ליאון?" שאלתי מצפה לתשובה לפני שאמשיך. ליאון המהם בחיוב, טוב לפחות הוא מקשיב לי.
"האם הינך מרגיש שדבר חשוד ובלתי רגיל מתחולל ממש מתחת לאפנו ואנו לא יודעים על כך?"
"משהו חשוד?" הוא שאל מתמהמה לתת תשובה ברורה, "האמת שלא ממש, הדבר היחיד שחשוד כאן מבחינתי הוא אתה"
"למה הינך מתכוון?" שאלתי משתדל לא להתרגש, הוא לא אמר את זה בטון מעליב, אז אולי הוא התכוון למשהו אחר.
"טוב, אתה… מתנהג שונה" הוא אמר מנסה למצוא את המילים המדויקות.
"שונה?" התפלאתי, "כיצד?"
"אתה מדבר כאילו אתה מלך"
"ו…" שאלתי מבולבל.
"ומה?" הוא שאל מבולבל אף הוא.
"אני תמיד התנהגתי ככה מדוע דווקא כרגע הדבר החל להציק לך?"
"טוב בגלל שאתה לא התנהגת ככה כל הזמן" הוא גירד בפדחתו, הוא לא רוצה לנהל את השיחה הזאת זה ברור אבל אני כן רוצה אז הוא ישרוד.
"למה כוונתך? אז איך התנהגתי?"
"טוב, קודם כל, לא דיברת בשפה גבוהה, וגם הייתי יותר… אדיב, ותפסיק לשאול אותי שאלות, ותבדוק מה שלום לילי" הוא פקד וסובב את ראשו בחזרה קדימה, מתבונן בערפל בשפתיים קפוצות מחכה לבאות.
הורדתי את הילדה על אחד השיחים, סוף סוף חופש לזרועות האומללות שלי והרהרתי במה שליאון אמר, התנהגתי אחרת איפה שהם פגשו אותי, מעניין מדוע.
"ליאון, שאלה אחת אחרונה, איפה מצאתם אותי?"
ליאון הסתובב כנראה מהרהר האם לענות לשאלתי.
"אני לא יודע איך באמת קוראים למקום הזה, אבל אתה קראת לו אי החלומות, ותזכור את זה אמרת שזו שאלה אחרונה" הוא אמר מרים את אצבעו לעברי באזהרה, הנהנתי בהסכמה.
"אי החלומות? הגעתי לשם? אני זוכר שחקרתי אותו, אבל לא עלה בדעתי ללכת לשם, למה שאני ארצה ללכת לשם, בכל המקורות שמצאתי נאמר שהוא אי מסוכן, אז מה גרם לי להיות שם?" אמרתי ביני לבין עצמי "מענין איך יצאנו משם" הרהרתי, אמרתי לליאון שאני לא אשאל אותו עוד שאלות, אז כנראה שאצטרך לחכות שסאם יתעורר או שאני אצליח לזכור מה קרה שם.
"בבקשה אל תפגע בי" שמעתי קול דקיק מאחורי.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
10 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך