אל האינסוף וצעד אחד מעבר לו פרק 7

הגענו לספינה בלי שום עיקובים מיותרים. אם כי לא ממש חשבתי מה נעשה לכשנגיע אליה. לקחת את הגמד ואת הבחור המוזר? או להשאיר אותם מאחורה לפגוש את מותם המר?

ההיגיון הפשוט אומר לקחת אותם איתנו. או לפחות את הגמד, מורי. בעצם הבחור השני גם נראה בסדר…
מורי היה תקוע בארץ הזאת כבר שנים על גבי שנים. הוא עבר סיוטים מזוויעים, וחלם על היום שיצא מכאן.
אבל מה לעשות עם מרכוס? הוא כרגע בגד בבני עמו, גם אם הם לא יודעים שהוא באמת מת. הוא עזר לנו להציל את לילי. אבל מצד שני, הוא זה שחטף אותה מלכתחילה.
לעזור לו ולקחת אותו איתנו לא נראה כמעשה הכי בטוח.
אבל אני לא יכול להשאיר אותו פה. אוף, זו החלטה מעצבנת.

"אז זו הספינה שלכם?" שאל מרכוס כשהתקרבנו לספינה. " ידעתי שהיא פה ראיתי ברדאר אב להיא לא נראית גדולה כמו שחשבתי…"
"היא יותר גדולה ממה שהיא נראית." ענה לו ליאון. "בוא תראה בעצמך. תוכל לעצב לעצמך חדר."
ליאון, מורי, מרכוס ולילי עלו לספינה. בזמן שאני עמדתי בחוץ וניסיתי להבין מה בדיוק קרה כאן, אני חושב שליאון בדיוק הזמין את מורי ואת מרכוס לתוך הספינה, וגם בנוסף על כך הזמין אותם להצטרף אלינו, מסתבר שלא הייתי צריך לדאוג ולעשות לי כאב ראש לגבי ההחלטה הזאת, ליאון כבר החליט לבד החלטה מטופשת כבר מלפני זה!
גם אם זו הייתה הספינה שלוהוא לא היה צריך להחליט דברים כאלה לבדו, הוא ליאון, הוא בכלל לא חושב על בעיות שכאלה. הוא פשוט הזמין אותם, כנראה שהוא בוטח בהם, אט שסתם כרגיל הוא לא חושב.
"אז איך הספינה הזאת פועלת בדיוק?" שמעתי את מרכוס ששואל את ליאון בזמן שנכנסתי לתוך הספינה.
"זה מאוד פשוט. הספינה משתנה לפי צורכי בעליה. היא היצרת אומנות הכי גדולה שלי." ליאון אמר בגאווה קטנה.
"זה מגניב."התפעל מרכוס.
מורי הסתכל סביבו וניסה לקלוט את העניין. אחרי זמן קצר הוא היה עמוק בתוך ניסויים בעודו שואל את ליאון איך בדיוק העניין הזה פועל.
בסופו של דבר המראנו לאנשהו, אני לא יכולתי לדעת מה הטייס האוטומטי מתכנן לנו אז העדפתי שלא להפעיל אותו אלא שאני אהיה על ההגה. כך שיצא שכולם הלכו לישון חוץ ממני וממרכוס. מרכוס אמר שהוא לא עייף ומלא אדרנלין.
הבנתי שיש לי הזדמנות פז לדבר איתו והרבה מה לשאול. אני יודע שלהתנפל על אנשים עם שאלות זה לא מה שגורם להם בדרך כלל להיפתח ולדבר אז החלטתי ללכת לאט בקשר לזה. קודם לימדתי אותו איך נוהגים בחללית הזו הוא התלהב בקשר לזה, 'הוא וליאון יכולים להיות חברים טובים,' חשבתי לעצמי כעבור זמן קצר ואז עלתה במוחי אחד מהסיוטים הגדולים שלי: שני ליאונים. זה יעשה משהו מאוד רע למציאות, ליאון אחד כבר די והותר אבל עוד אחד כמהו? אני לא אתפלא עם הכוכבים הגלקסיות השונות יתחילו להתחנן בפני אלוהים שדבר כזה לא יקרה.
אבל למזלי הבחור הזה היה יותר נוח. הוא היה יותר מחושב ומיושב. פחות נע ונד כל הזמן.
"אז מרכוס…" התחלתי בחקירה," אפשר לשאול אותך כמה שאלות?"

"אתה יודע מה?" מרכוס התרומם מהכסא והשיר לי מבט. "שאלה אני שאלה אתה. ושנינו חייבים לענות בכנות. מסכים?" הוא שלח לי יד ללחיצה.
"עשינו הסכם." ולחצתי את ידו הבחור בחור חכם ומחוכם, כמו שאמרתי.
"תהיה ראשון." אמר מרכוס ופנה לעבר הבלון הגדול והתיישב על הספה האפורה.
"אוקי." עקבתי אחריו מתיישב מולו על הספה הירוקה משלב ידיים.
"למה היית קשור בתוך ה'מתחם'?"
"שאלה קלה." הוא ענה. "לפני כמה שנים אחותי הקטנה אנסטסיה, מתה בתאונה מצערת, בגללי ועכשיו כולם שונאים אותי כולל המשפחה שלי.."
וואו מתוסבך הבחור.
"עכשיו תורי". הוא הביט לי בתוך העיניים ונשען קדימה.
"מהי האנרגיה שיש ללילי? ואיך היא הגיעה אליה?"
התלבטתי. זו באמת הייתה שאלה לא פשוטה. טכנית לא היה לי שום איסור או שבועה לא לספר למישהו למה אני בעצם מגן על לילי רק שבועה על להגן עלייה בחיי ובמותי. כן אני יודע נשמע מעודד.
האם עצם זה שמרכוס ידע זה יעזור להגן לילי? או שדווקא יסכן אותה?
הבחור מוכשר בלי כל ספק. אני עוד לא בוטח בו לגמרי. אבל האם כן כדי לי לבטוח בו?
טוב, שיהיה, מקסימום ליאון יהרוג אותו אני בטוח שגם אם הוא בחופשה הוא יצליח להטריח את עצמו ולעשות זאת.
נאנחתי אנחה קטנה ושקעתי עמוק בספה. "אני יספר בקצרה." כי זה יכול להיות סיפור ארוך…"
"קדימה." האיץ בי מרכוס בנחת. "מצדי קח את הזמן."
"טוב אז הכול מתחיל בכמה פרדוקסים. אתה יודע מה זה פרדוקס נכון?" שאלתי אותו.
מרכוס נחר בצחוק . "כל תינוק ביקום יודע מה זה פרדוקס."הוא נראה משועשע.
"אוקי, אז רצה המקרה והיו כמה פרדוקסים בכמה מישורי זמן שונים באותה שנייה של ממש. וזה גרם לצרות בעולם. הזמן לא זז כמו שצריך. אז המלאכים שידעו להמיר אנרגיה לתוך חומר, המירו את כל האנרגיה של הפרדוקסים והמירו אותו לתוך עובר שתרם נולד." עצרתי שנייה לראות עם הוא עדיין עוקב אחרי. זה היה נראה שכן אז המשכתי.
"בלידה של אותו עובר הוריו מתו בגלל פרץ האנרגיה. והתינוק נשאר בודד. המלאכים שמרו על התינוק במשך שנה וחצי ועכשיו הם שלחו אותי לטפל בתינוק שכידוע לך זאת בעצם היא וקוראים לה לילי ולשמור עליו שאף אחד לא יגע בו. ומאז זה מה שאני עושה. שאלות?"
"רק אחת." אמר מרכוס. "זה אומר שלילי יכולה לטייל בזמן?"

"כן," הופתעתי, לא חשבתי שהוא יבין את זה כל כך מהר. "האנרגיה נותנת לה את היכולת הזאת."
"אה…. מעניין." הוא אמר והביט בתקרה וחשב לעצמו.
"עכשיו תורי." אמרתי.
"לך על זה." הוא עודד אותי.
באתי לשאול אותו שאלה אבל צפצוף מרגיז קטע אותנו.
הספינה החלה לרעוד והצפצוף הפך להיות חזק יותר ויותר.
"מה קורה כאן????" שאל ליאון שהתעורר מכל המאורע.
פתאום החוורתי והבנתי שאף אחד לא היה על יד ההגה של הספינה וניווט אותה אני ומרכוס פה מפטפטים על הספות.
"מרכוס?" שאלתי בחשש. "למה עזבת את ההגה?"
"רצית לשאול אותי דברים."
"כן אבל למה עשית את זה?! מי נראה לך כן ינווט את הספינה?" התחלתי להתחרפן, עוד הפעם. אני נשבע שיום אחד אני אקבל התקף לב מכל ההרפתקאות האלו.
"הטייס האוטומטי כמובן," אמר מרכוס, לא מבין איפה הבעיה.
"איך? מה? למה? אני לא לימדתי אותך איך מעברים לטייס אוטומטי! איך ידעת מה לעשות??"
"אני פשוט לחצתי על הכפתור הכחול שהיה כתוב עליו: 'ג'ק הטייס האוטומטי לשירותך.'"
אוי לא זה רק מה שחשבתי מימנו. רצתי לעבר חדר הבקרה מנסה לשמור על שיווי המשקל.
"למה מה כל כך נוראי בזה?" הוא שאל עדיין לא מבין.
"ג'ק שלנו פיתח אובססיה למצוא לנו צרות." הסביר ליאון.
"מה? איזה מגניב!" מרכוס התלהב.
"נכון?" ליאון גם התחיל. "סאם בחיים לא הבין למה זה מגניב."
"תפסיקו עם זה מטומטמים! אנחנו נסחפים לתוך חור שחור!!!" צעקתי אליהם בחזרה מנסה להשתיק את ההתלהבות המעצבנת שהתרחשה בזמן שטסנו למותנו בדרך הקצרה ומאוד לא נחמדה.