אני בת 12.

ג'ן ילדת זאב פרק 2 חלק 4

25/05/2012 816 צפיות אין תגובות
אני בת 12.

"כתוב בספר שצריך לתת את השיקוי בערב, כשאפשר ליראות יותר מעשרה כוכבים! ועכשיו יש רק שלושה"! אמרה ג'יין. ג'ן החליפה נושא. "היי! תיראי מה יש לארוחת ערב"! ארוחת הערב באמת הייתה מפתיעה. ג'ן וג'יין בחרו לעצמן עוגת גבינה תותים וחלב. יאלה בואי, ג'ן". אמרה ג'יין והבטן שלה כמעט התפוצצה מרוב אוכל. "אבל לא אכלתי כלום"! אמרה ג'ן תוך כדי שהיא דוחפת לפה שלה את חתיכת עוגה מיספר חמישים ושלוש. "ג'ן, יש עכשיו עשרה כוכבים"! ג'ן הפסיקה לאכול ורצה לחדר. "היי, חכי"! ג'יין רצה לחדר.
"בספר אומרים שלשיקוי יש השפעה מיידית"! אמרה ג'ן בהתלהבות תוך כדי שהיא פותחת את הדלת. ג'יין הגיעה אחריה, מתנשפת ואוחזת בדלת. "אני הולכת להקיא"… ג'יין הלכה לשירותים ונעלה אחריה את הדלת. "אל תחכי לי"… לג'ן לא הייתה שום כוונה לחכות עוד רגע נוסף. היא הוציאה מהמגירה מזרק ושאבה מהשיקוי. היא פתחה בעדינות את פיו של פוקס והזריקה את השיקוי לגרונו. היא סגרה את הפה והביטה בו. הוא לא זז. היא חיכתה עשרה דקות ושום דבר לא קרה, שום תזוזה, שום מיצמוץ ושום מילמול. ג'ן התקרבה לשיקוי, שצבעו לא היה זהוב, אלא כתום. איך זה יכול להיות??? אתמול הוא היה זהוב! מישהו נגע בשיקוי על בטוח! "לא… לא"! ג'יין יצאה מהשירותים. "מה קרה"? היא שאלה. "השיקוי לא יצא טוב"!! ג'ן צנחה על המיטה שלה ולא יכלה לעצור את הדמעות והתחילה לבכות בהיסטריה.

למחרת ג'ן לא באה ללימודים. היא הייתה בחדר המנהל. העניים שלה היו נפוחות ואדומות מדמעות. "מה אני אעשה היום בלילה"? היא שאלה את המנהל. המנהל חשב. "אני מציע שתלכי רחוק בתוך היער, ותיקשרי את עצמך לאיזה עץ או סלע". "במה אני אקשור את עצמי? אני לא יכולה להשתמש בחבל". "זו לא בעיה". אמר המנהל. הוא הוציא את שרביטו, נפנף בו ושרשרת ברזל נחתה על השולחן. "תשתמשי בזה". הוא אמר. "את כבר יודעת מה לעשות". ג'ן הנהנה באומללות, לקחה את השרשרת וירדה במדרגות לכיוון החדר. אסור שאף אחד יראה את השרשרת הזאת. היא פתחה את הדלת והציצה אף אחד לא היה שם. היא ניכנסה לחדר וסגרה אחריה את הדלת. היא הוציאה טיק קטן ושמה את שרשרת הברזל. היא יצאה מהחדר ונתקלה בג'יין. "לאן את הולכת"? היא חקרה אותה. "לפגישה שסיפרתי לך עליה"… ג'ן התחילה לרדת במדרגות וג'יין אחריה. "רוצה שאני אלווה אותך"? שאלה ג'יין. "לא, לא, אבא אמר לי לבוא לבד". "טוב… ביי". ג'ן יצאה מבית הספר לכיוון השער. אחרי שסגרה את השער, היא הסתכלה לאחור כדי לבדוק אם ג'יין עדיין מנופפת לה לשלום. היא לא הייתה שם. ג'ן פנתה לכיוון היער. היער היה גדול, ירוק ויפה. היא ניכנסה ליער. ציפורים הביטו בה מכל עבר. ג'ן הלכה, והלכה, והלכה עד שהחליטה שזה רחוק מבית הספר. היא הביטה לאחור. בית הספר לא ניראה באופק. ג'ן חיפשה עץ שניראה חזק. היא התקרב לעץ שניראה עמיד וחזק במיוחד היא הוציאה מהטיק את שרשרת הברזל וקשרה את עצמה לעץ. את המפתח היא הניחה על ענף גווה. ג'ן נשכבה על שורשי העץ ונרדמה.

היא חלמה על ג'יין ועוד כמה ילדות. היא חלמה על מדורה, שסביבה ישבו חמישה בנות וג'יין. ג'יין והילדות שיפדו מרשמלואים על שיפודים ופטפטו וצחקו. ואז, הגיע זאב גדול וכולם ברחו. הזאב רדף אחרי הילדות. ג'ן פתחה עניים בבהלה. זה רק היה חלום.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך