ג'ן ילדת זאב פרק 3 חלק 4

הגב שלה התחיל לכאוב. הכאב התפשט בכל הגוף. האף שלה התארח. ג'ן התחילה להצמיח פרווה, ציפורניים, אוזניים ושניים. ג'ן לא יכלה להתאפק וצרחה בכאב. הזאבה קמה על ארבע רגליים. הזאבה הסתכלה על הנחש. שניצל? היא חשבה לעצמה. היא התקרבה לנחש. הנחש לחשש ונשך אותה. הזאבה נשך אותו בנקמנות. היא הרימה את הנחש בין שיניה והלכה לחפש מקום נוח לאכול אותו. אה! הינה! הזאבה התקרבה למערה ונכנסה. היא התחילה לאכול בתאבון את הנחש וכשסיימה, היא יצאה לחפש קינוח. אולי ציפור? חשבה בליבה, ואז משום מקום קפץ זאב מתוך השיחים. בפא של הזאב היה אוח. קינוח מושלם. הזאב התקרב לזאבה, שלא זזה. היא רצתה את האוח הזה. אולי היא תהרוג את הזאב ותיקח את האוח? חשבה לעצמה. להפתעתה, הזאב הניח את האוח על האדמה והתיישב. הוא דחף באפו את האוח לכיוון הזאבה. הזאבה התחילה לאכול ואחרי ששבעה היא נשכבה על האדמה, פיהקה ונרדמה. היא שכחה מהזאב.
כשג'ן פקחה את העניים, היא הייתה בתוך מערה קרירה וחשוכה. טעם מגעיל מילא את פיה. היא ניסתה לעמוד וראשה פגע בתקרה. כנראה שבלילה היא הלכה למערה הזאת. היא נזכרה. היא בדקה אם הזנב נישאר. אכזבה מלאה אותה. ולא רק שהזנב נישאר, היו לה גם אוזניים! לפחות הבגדים עדיין עליה… היא חשבה לעצמה. עיניה התרגלו לחושך והיא הסתכלה סביבה. היא קפאה במקום. המערה הייתה מלאה זאבים ישנים. הזאב הגדול מכולם היה הכי קרוב אליה. ג'ן התגנבה בשקט בשקט לפתח המערה. קראק! היא בטעות דרכה על מקל קטן ובוגדני. היא הסתכלה לאחור בתקווה שאף זאב לא התעורר. הזאב הגדול פקח את עיניו וזקף את אוזניו. ג'ן לא זזה. הזאב הסתכל על המקום שבו ג'ן ישנה לפני רגע, וכשראה שהיא לא שם הוא נעמד ורחרח את האוויר בניסיון להריח את ג'ן. ג'ן קיוותה בכל ליבה שהוא לא יריח אותה. לצערה, הוא גילה אותה. ג'ן התחילה לרוץ לאן שהמערה הובילה בתקווה שזאת תהיה היציאה. הזאב רץ אחריה. לג'ן היה קשה לרוץ. הראש שלה כל הזמן פגע בתקרה. בדיוק כשהיא התחילה להתעייף היא ראתה אור שמש בסוף המנהרה. היא אימצה את רגליה ורצה בכל כוחה לכיוון האור. היא הסתכלה לאחור. הזאב עדיין רדף אחריה, והוא היה ממש קרוב. היא המשיכה לרוץ ועצרה בפתאומיות. היציאה הייתה ממש קטנה, רגע, זה בכלל לא היציאה! זה סתם היה פתח קטנטן! היא הסתכלה לאחור. הזאב עוד מעט יתפוס אותה. איזה עולם אכזר. ג'ן חשבה באומללות. היא התיישבה ועצמה עניים חזק. הלוואי שהמוות יבוא מהר ובלי כאבים חזקים. חשבה לעצמה. ג'ן חיכתה, ושום דבר לא קרה. היא פתחה עין אחת. הזאב חסם את הדרך חזרה. הוא הסתכל על ג'ן. למה הוא לא אוכל אותה? היא חשבה לעצמה. היא ניסתה לקום. הזאב נהם וג'ן התיישבה. מה לעשות? חבל שהשרביט לא אצלה… עברו 10 דקות והזאב לא זז. עברו 20 דקות והזאב לא זז. ג'ן ניסתה לקום שוב. אבל היא התיישבה מעצמה שוב בתדהמה. הזאב לא היה סתם זאב. זה היה אדם זאב.