ג'ן ילדת זאב פרק 3 חלק 7

המכתב נפל על השטיח והתחיל לעלות בלהבות. ג'ן הייתה בטוחה שהשטיח יישרף מהמכתב הבוער, אבל זה לא קרה. המכתב רק המשיך לבעור עד שלא נישאר ממנו שום דבר. ג'ן העלימה את העפר ויצאה מחדר המנהל בריצה. מה לעשות??? היא חשבה לעצמה. תוך כדי שהיא רצה היא התנגשה במורה גבוה ורזרוזה. בום! מלא מצרכים נפלו וניירות עפו לכל מקום. "אויש… סליחה"! אמרה ג'ן ועזרה למורה להכניס הכל לטיק שלה. המורה לא אמרה כלום ורק נראתה לחוצה. אחרי שג'ן גמרה להכניס את כל המצרכים לטיק של המורה, היא ראתה צנצנת שהתגלגלה רחוק מכל השאר ונשארה ליד הקיר. ג'ן הלכה לעבר הצנצנת והרימה אותה. על הצנצנת היה כתוב 'משכת העלמות' ההשפעה נגמרת תוך 24 שעות. ובתוך הצנצנת היה נוזל לבן-אפרפר. משכת העלמות? היא יכולה להשתמש בזה כדי להעלים את האוזניים והזנב. אבל זה של המורה… אולי היא תגנוב את זה? אבל המורה מסתכלת… ג'ן הסתובבה. המורה כבר לא הייתה שם. בתחושת ניצחון ג'ן הכניסה את הצנצנת לכיס גלימתה והלכה לעבר חדר השינה שלה. היא נכנסה לחדר השינה פתחה את אחת המגירות של השידה שלה והוציאה מראה. ג'ן פתחה את הצנצנת וטבלה אצבע במשכה הקרירה. ביד השניה היא הורידה את הכובע ומרכה מהמישכה הקרירה. ההשפעה היתה מידית; האוזן של הזאבה נעלמה. כשג'ן סיימה לימרוח את המשכה על האוזן השניה היא כמה (לא היה צורך לימרוח על הזנב, כי לא ראו אותו מאחורי הגלימה…) הרימה את טיק הלימודים ויצאה מהחדר. אמור להיות עכשיו שיעור הסטוריה… ג'ן הלכה לכיתת הסטוריה ופתחה את הדלת. כן. באמת היה עכשיו שיעור היסטוריה, הכיתה של ג'ן היתה שם. ג'יין ישבה במקום הקבוע שלהם. כשג'ן ראתה את ג'יין, מצב רוחה התעודד. אבל המורה אבי חמוצת הפנים הרסה אותו. "איחרת." היא אמרה לה בקרירות. ג'ן הלכה למקום שלה וניסתה להתעלם מהמורה, זה די הצליח לה אבל המורה לא ויתרה. "זה פעם שניה שאת מאחרת! ובתור עונש, תעשי סיכום על עמוד 299." היא אמרה ברישעות. זה הרס לגמרי את המצב רוח של ג'ן וקייט רק החמירה את המצב; היא צחקה (יותר נכון נחרה) עם חברות שלה. השיעור המשיך. "אל תיכעסי ביגלל העונש…" ג'יין ניסתה לנחם אותה. קולה המרגיע של ג'יין קצת ניחם את ג'ן. "למה איחרת?" שאלה אותה ג'יין בעדינות. ג'ן רצתה לספר לג'יין הכל, שהיא אדם זאב, ועל המיקרים ביער. אבל היא נורא חששה שאם ג'יין תגלה שהיא אדם זאב, היא כבר לא תהיה חברה שלה. לג'ן היה קשה לשקר לג'יין כל הזמן. "הייתי עיפה…" ג'ן שיקרה לה. "באמת?" שאלה אותה ג'יין במבט שיודע סוד. "כן." אמרה ג'ן בחוסר ביטחון. "אז איפה היית בחמש בבוקר? לא ראיתי אותך במיטה." אמרה ג'יין ומבט של ניצחון עלה על פניה כשג'ן החווירה. אבל ג'יין לא הייתה מאחת הבנות שיורדות עד הסוף, אז היא שאלה את ג'ן בעדינות: "איפה היית? את יכולה לספר לי. מבטיחה לך שאני לא אגלה לאף אחד." היא אמרה. ג'ן התחילה לנועה במקום שלה באי נוחות. לספר לה? לא לספר לה? "אני אגלה לך בהפסקת הצהריים." אמרה ג'ן והסבה את מבטה מג'יין והתחילה לחשוב מה לומר לג'יין בהפסקת הצהריים כרגיל, השיעור היה משעמם כל כך, עד שרוב הכיתה נרדמה משעמום. זה כנראה הרגיז מאוד את המורה אבי כי היא נתנה הרבה יותר שיעורי בית משאר השיעורים האחרים. היה נדמה לג'ן שהשיעורים עברו כל כך מהר! הצילצול שהודיע כי הפסקת הצהריים הגיע, וג'ן עוד לא ידעה אם לגלות לג'יין את האמת. לגלות?