ג'ן ילדת זאב פרק 4 חלק 2

נראה שהתוכנית לא מצאה חן בעיניה של ג'יין. להפך, זה הדאיג אותה.
בשקיעה, ג'יין ליוותה את ג'ן עד היער והלכה. לג'ן הוקל מאוד שכבר לא היה צריך לשקר לג'יין, צעדיה היו קלילים ונינוחים כשצעדה בתוך היער האפל.
העניים האדומות שהביטו בה מהשיחים לא קילקלו את מצב רוחה הטוב. מה שכן עשה את זה, היה הכאב החד בגבה שהודיע שהשינוי הלילי התחל.
גונחת מכאב ג'ן הפכה לזאבה וכך גם מחשבותיה.
הזאבה קמה על ארבעה רגליים והתחילה ללכת.
מחפשת אוכל. מרחרחת וצועדת, הזאבה נעצרה.
היא הריחה ריח מוכר. מאחוריה, שיח הגלגדי הגדול זז. ממנו יצאו שני זאבים גדולים. בת שמנמנה ובן רזרוז שלא היה מזיק לו לאכול קצת.
קצת הרבה. הזאבה ששמה ג'ן בחנה אותם. שווה לאכל? חשבה לעצמה.
הריח לא ממש מגרה… אמר קול קטן בראשה של הזאבה. אבל מה עם הבטן? היא ענתה לקול הקטן. הזאבה ששמה ג'ן הייתה עכשיו עסוקה בדיון חשוב ביותר בתוך ראשה, ולא הקדישה שום תשומת לב לשני הזאבים, שדיברו שפה שונה ומוזרה.
"אתה בטוח שזאת היא?" שאלה הזאבה השמנמנה. הזאב הרזרוז הנהן ועיניו היו נעוצות בעיניה של ג'ן, שבכלל לא הקדישה להם אפילו טיפה של תשומת לב.
"מתי אמרתה שהיא תהיה בת שלוש עשרה?" שאלה הזאבה השמנמנה. "פחות מארבעה שבועות." ענה לה הזאב הרזרוז ולא הזיז את עיניו מהענים של ג'ן, שגמרה את הדיון החשוב בהחלטה שלא שווה לאכול אותם וכדאי לחפש משהו אחר.
היא עזבה אותם כשהם ממשיכים לדבר בשפה המוזרה והתחילה לרחרח שוב. לרוע מזלה של הזאבה, היא לא מצאה שום דבר לאכול והצטערה שלא אכלה את שני הזאבים האחרים.
בבקר, כשג'ן חזרה לצורתה האנושית שימחה מילאה אותה. האוזניים נעלמו! ולא רק האוזניים, אלא גם הזנב! ג'ן מיששה את ראשה כדי לוואדות שבאמת הם נעלמו, וזה לא רק ההשפעה של משחת ההעלמות. להפתעתה, היא לא הרגישה כלום.
מה ששימח אותה עוד יותר, היה הטעם בפה. הוא לא היה מבחיל כל כך כמו בפעם הקודמת! והיא לא נראתה מלוכלכת כל כך אז היא החליטה להכנס דרך השער. שמחה ועליזה, דילגה ג'ן חזרה לבית הספר. היא ניכנסה דרך השער החורק, ועלתה במדרגות לחדר שלה. ג'ן נכנסה.
החדר היה מלא נחירות וריח משרדי מילא את אפה. זה מוזר. בדרך כלל יש את הריח של הבושם המבחיל של קייט. פחד חדר לליבה של ג'ן היא רצה למיטה הקטנה של פוקס, שהיית ריקה.