אני בת 12.

ג'ן ילדת זאב פרק 5 חלק 5

29/07/2012 726 צפיות אין תגובות
אני בת 12.

"ג'ן, קומי!" פוקס העיר אותה.
ג'ן פקחה עניים. האוטובוס עצר. היא הסתכלה בחלון ועצרה את נשימתה.
הם היו במקום יפיפה. הרים מכוסים עצים ומפל מים גדול ניראו באופק. השמים היו בהירים ויפים. "בואי, צריך לרדת." אמר ג'ונס. ג'ן קמה ממקומה וירדה מהאוטובוס.
היה קריר ונעים בחוץ.
היא שאפה אוויר קריר לרעותיה. פתאום היא שמעה נביחה והתסובבה לאחור.
פוקס נבח על איש שמנמן ותמים עם פיצה חמה.
"פוקס!" צעקה ג'ן. "כלב רע!" היא צעקה עליו.
"אני מיצטערת…" היא התנצלה בפני האיש השמן עם הפיצה המסכנה.
גם ג'ונס שלח מבט מורעב לעבר הפיצה. ג'ן תהתה ליפני כמה זמן הוא אכל. וכמה אוכל יש ללהקה. "ג'ונס?" ג'ונס ניתק את מבטו מהפיצה והתחיל ללכת לעברה. "פוקס! מה ניראה לך שאתה נובח ככה על אנשים?!" היא נזפה בו.
"אני רעב." הוא נהם ולא ניתק את מבטו מהפיצה המתרחקת.
"וזאת לא סיבה טובה לינבוח על אנשים." אמרה ג'ן ושמץ של עייפות נישמע בקולה. לא היה לה כח ליכעוס אחרי כל המידע המסחרר הזה. היא הייתה מבולבלת רעבה, ועייפה. "איפה אנחנו?" שאלה את ג'ונס. "ביער צ'נסונצ'י." הוא אמר וירד מהמדרכה לעבר היער.
"ואיפה זה?" שאלה ג'ן.
"במג'יקרייר." אמר ג'ונס. "זה מקום נורא שומם. אנשים מתרחקים מכאן כי הם טוענים שהמקום מלא במפלצות מפחידות. כולל אנשי זאב."
הוא אמר וחיוך קטן ועצוב עלה על פניו כשאמר את זה.
רק עכשיו ג'ן שמה לב עד כמה שומם המקום. רק שני אנשים התהלכו על המדרכה.
"עדין לא הבנתי איך פוקס הגיע אליכם." אמרה ג'ן והתחילה ללכת אחרי ג'ונס.
"זוכרת את היום שבו פוקס נעלם? ראש העיר לקח אותו כדי להעיר אותו. הוא לא הצליח.
אבל בספר היה עוד עצה איך להעיר אותו. היה כתוב שכדי להעיר אותו צריך ליגרום לא כאב רב.
זה מסביר את מקרה הזנב הקצוץ ואת רגל העץ.
" "למה ראש הקסמים רצה להעיר אותו?" שאלה ג'ן. ג'ונס משך בכתפיו והמשיך ללכת. לג'ן עוד היו הרבה שאלות לשאול, אבל ג'ונס ניראה תשוש, אז היא ויתרה. במקום זה היא חשבה על ג'יין. היא בכלל חברה שלי? היא חשבה לעצמה. או שהיא בכלל לא פגשה אותי? ג'ן הייתה שקועה כל כך במחשבות עד שלא שמה לב לזאב לבן מתקרב.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך