האגם-פרק1

פרק 1

לפני כמה שנים אמא סיפרה לי על האגם.היא אמרה ששם הילדים שמחים,שהם שרים ורוקדים,שהמים צלולים והשמש זורחת.לא האמנתי לה,לאף מילה שלה,למרות שרציתי להאמין לה ,בכל לבי רציתי לחשוב שזה אמתי,אך לא יכולתי תבינו,כבר שנים שלא ראיתי את אור השמש או ילדים שמחים.משהייתי בת שש אני כאן-במקלט-אם אחותי התאומה מירי ובן דודי דן,אני ואחותי נולדנו בשנת 4685,המלחמה פרצה בשנת 4691.אבא שלי התגייס למלחה ועוד לא חזר ואמא שלי כאן איתנו.בעוד כמה ימים ימלאו לי 17 שנים והמשאלה שלי היא לצאת מכאן עד אז,למרות שאני יודעת שכאשר נער או נערה מגיעים לגיל 17 שולחים אותם למלחמה להיות חיילים.זה קרה במקלט שלנו כמה פעמים שבאו לקחת נערים למלחמה,אולי פשוט לא הלך למרות שאני זוכרת שפעם נערה אחת בעלת שיער שחור כעורב התנגדה ללכת ולהשאיר את סבתא שלה לבד,היא צעקה וקיללה,דחפה קצינים וחיילים,היא לא הסכימה לזוז ממקומה ובסוף הם נאלצו להרוג את סבתה,אחד הקצינים שלף אקדח וירה לה בראש,הזקנה מתה והנערה נאלצה ללכת עם החיילים.
יום אחד שאלתי את אמא למה המלחמה פרצה.היא הסבירה לי שההיסטוריה של בני עמנו מלאה במלחמות אך אף אחת מהן לא מסוג זה,היא אמרה לי שבעבר ניסו עמים רבים להשמיד אותנו בגלל שקינאו בנו אבל לא הצליחו,המלחמות בעבר היו נגד עמים אחרים לעומת המלחמה הנוכחית .המלחמה הזאת היא מלחמת אחים והסיבה לה היא נקמנות.לפני עשרות שנים הייתה בחורה ממש יפה,היא הייתה ביתו של השליט והיו לה הרבה מאוד מחזרים אחד מיהם היה בחור עשיר ממעמד האצולה הוא היה רודף בצע ונצלן,והשני היה בחור עני בעל לב טוב שמו היה רובי,השניים התחרו על ליבה אך בסופו של דבר היא בחרה בבחור העני,הם התחתנו וכעבור כמה שנים השליט של המדינה שלנו מת,כיוון שלא היו לו בנים שימשיכו את השושלת הכתירו את רובי כשליט המדינה,רובי היה שליט טוב ומתחשב,כולם חיבבו אותו.מלבד בן אדם אחד,הבחור העשיר.אחרי כמה שנים נולדה לשליט החדש ואשתו בת,כשזה נודע לטוני הבחור העשיר הוא החליט לפתוח במלחמה נגד השליט והעם כולו.

"דודה רוזה,את יכולה לספר לי שוב את הסיפור על האגם?" דן ממש אהב את הסיפור של האגם כמו כל הילדים בגילו.הוא חשב שזה אמתי ושיום אחד כולנו נחזור לשם.
"כן.חמוד"אמרה אמא "אתה יכול בבקשה לקרוא למירי ולירי?"דן קרא לי ולאחותי,ושלושתנו התיישבנו על השטיח,אמא ישבה על כיסא הנדנדה שלה,והחלה בסיפור "הרבה שנים לפני תחילת המלחמה,כשהייתי ילדה,אני ומשפחתי נהגנו ללכת לאגם.על פי רוב אחים שלי-מקס ורובי שליט המדינה-היו הולכים לדוג ביחד עם אבי ואני ואימי היינו נשארות בחוף.פעם אחת היא סיפרה לי שלאגם הזה יש שם,שפעם לפני אלפי שנים בדיוק במקום שבוא נמצא האגם הזה היה אגם הרבה יותר קטן שקראו לו הכינרת בגלל צורתו שהזכירה לאבותינו כינור."את הסיפור הזה מעולם לא שמעתי"היא אמרה לי שלא תמיד היה בו מים בשפע כמו עכשיו,אבל בכל זאת הוא סיפק מזון ומים וגרם אושר רב לאנשים שחיו סביבו,אמא גם אמרה לי שלא תמיד היו מימיו כחולים כמו עכשיו.עם פרוץ המלחמה היא בקשה ממני לברוח ביחד אתכם לאגם.זה היה מאוחר מידי כי כשהגענו לשם הכל היה הרוס.העצים והפרחים היו שרופים והמים מזוהמים.אבל אני מבטיחה לכם שיום יבוא ונחזור לשם"בזה גמרה אמא את הסיפור שלה,היא השכיבה את דן לישון וחזרה אלינו.אמא ומירי דיברו,אני לא הקשבתי לשיחה שלהם.
ידעתי שבעוד כמה ימים יתחילו האימונים שלי ושל מירי ואחר כך נישלח למלחמה,וזה לא עוזר שדוד שלנו הוא השליט כי אולי הוא טוב לב אבל שר המלחמה שלו אכזרי….