אופוסומן
מקווה שאהבתם :) בבקשה לדרג ולכתוב תגובות!!! דרך אגב... כנראה שאני לא אעלה סיפור בחודש הקרוב... אני רוצה לכתוב עוד מלא סיפורים! ואין לי כל כך זמן, כי אני כותב גם את זה. וגם יש לי בר-מצווה בקרוב, ואני צריך לזכור איזשהו טקסט לדרמה (בית-ספר) שאני צריך להציג בקרוב. אז... אין לי כל כך זמן :( אבל נאי מבטיח להעלות עוד ברגע שיהיה לי זמן. ומי שקורא את זה, בבקשה תגיבו מה אתם חושבים על זה! נ.ב בננה זה טעים

הבריחה | פרק-2

אופוסומן 04/02/2015 837 צפיות 2 תגובות
מקווה שאהבתם :) בבקשה לדרג ולכתוב תגובות!!! דרך אגב... כנראה שאני לא אעלה סיפור בחודש הקרוב... אני רוצה לכתוב עוד מלא סיפורים! ואין לי כל כך זמן, כי אני כותב גם את זה. וגם יש לי בר-מצווה בקרוב, ואני צריך לזכור איזשהו טקסט לדרמה (בית-ספר) שאני צריך להציג בקרוב. אז... אין לי כל כך זמן :( אבל נאי מבטיח להעלות עוד ברגע שיהיה לי זמן. ומי שקורא את זה, בבקשה תגיבו מה אתם חושבים על זה! נ.ב בננה זה טעים

המראה של שלושת החלליות טסות לחלל היה מרהיב! זה נתן לכולנו תקווה שאולי האנושות עוד תצליח להתקיים בלי בעיות. "נעבור לכוכב אחר, ושם האנושות תתקיים עד שכדור הארץ יהיה נקי מרעלים" זה מה שכולם חשבו, אבל לא.
זה התחיל כשאיבדנו קשר עם צוות שתיים-

**********

"אפשר לחיות בכוכב הזה? נתמודד עם החיות שיש שם? מה גדל שם על העצים?" שאלתי, ממש התרגשתי שיש עוד כוכבים עם חיים בעולם, "אל תצעק! יש כאן משהו ש— נראה לנו שתאהבו— קרי— הם פ— כדור הארץ!— עצמכם!— תודיעו— ושלוש!—" המפקד של שתיים אמר קטוע. לצערי, ולצערם של כל מי שהיו איתי לא הבנו את הפירוש נכון. "מה נראה לכם שנאהב? מה שלוש?!" שאלתי במתח, אבל הם לא ענו.
אחרי כמה זמן שניסינו לדבר עם צוות שתיים קרה משהו נורא.
"שלום" נשמע קול צרוד מהצד השני של הקשר.
"שלום, מי זה?" שאלתי מוטרד.
"אני קריצ'י" אמר ה… קריצ'י "אתם לא היחידים ששומעים אותי, גם צוות שלוש, ואחד שומעים, ועוד מעט גם רואים" קפצה הולוגרמה מהמכשיר וראו שם את הקריצ'י (בצורה אנושית) ואת המפקד של צוות שתיים מדמם וקשור על הברכיים. "אתם רואים את זה?" הוא שאל והציפורניים שלו התארכו והתחדדו. "אני עומד עכשיו להרוג שני אנשים מהצוות הזה, והשניים האחרים…" הוא הפסיק לכמה שניות, ואז חתך לאט לאט את העורף של המפקד, ואחרי כמה זמן, ראשו פשוט נפל ארצה. הוא החזיר את הציפורן מלאת הדם שלו לגודלה הרגיל ואמר "אם אתם לא רוצים שזה יקרה גם לכם… כדאי לכם להתחבא טוב, טוב בכוכב הקטנטן שלכם… כי אנחנו באים אליכם!" הוא אמר, חייך, וצחק. הוא התקרב אל מכשיר הקשר, והרס אותו.

אחרי ששמועות על פלישה החלו להתפשט כולם נכנסו לפניקה, היינו בטוחים שזה יקרה עוד כמה ימים, אבל טעינו. חלליות התחילו להגיע אחרי כמה שעות בודדות והתחילו להפציץ, הנשקים שלנו לא משתווים למה שיש להם. הם התחילו לרדת בעצמם ולשסף גרונות של אנשים עם הציפורניים המתארכות שלהם. אחד מהם נעל אותנו בבניין וסימן לחללית משהו, לא הבנו מה זה אומר, אבל אחר שהסתכלנו על החללית… הבנו. כולם התחילו לצעוק ולבעוט בחלונות, אני חושב שאני היחיד שישב בצד, בשקט, עצמתי עיניים וחיכיתי שהפצצה תרסק אותנו…
ואז זה קרה.

**********

אני פוקח עין אחת, ואז את השנייה, כל השרירים שלי כואבים ואני די בטוח שאין לי רגל, אני מנסה לדבר, אבל לא יוצא קול. אחרי כמה דקות אני שם לב שאני בסירת הצלה, והבנתי ששרדתי את הפיצוץ. אני מצליח להתרומם ואני רואה ים. ים, ים, וים, אין שום דבר אחר באופק, רק ים.
אחרי זה אני שם לב לעוד כמה סירות הצלה לידנו, יש כאן ילדים, ילדות, זקנים, ונשים ואנשים, אם אני לא טועה יש כאן בערך מאתיים אנשים, אני רואה שיש איתי בסירה עוד שני אנשים, הראשון בוגר, שרירי (אפשר לראות בגלל הבגדים הקרועים), צבע גוף שלו לא בהיר, אבל גם לא כל כך כהה, שיער שחור עד האוזניים וסרט שחור מסביב לשיער, האיש השני נראה קטן יותר, זאת ילדה, היא נמוכה מאוד, אני מניח שהיא בת תשע בערך, יש לה שיער בלונדיני ופרוע עד האוזניים, גם לה היה סרט שחור, והעור שלה באותו הצבע של העור של האיש הבוגר.
"איפה אנחנו?" הצלחתי להוציא קול מפי, "הוא התעורר אל!" אמרה הילדה שהסתכלה עלי בעיניים הגדולות והחומות שלה, גם האיש הבוגר יותר, שכנראה קוראים לו "אל" סובב את ראשו לכיווני. על הסרט של שניהם היה מקדימה ציור של מגילה ירוקה. "מי אתם?" שאלתי בצרידות, "אנחנו אלה ששואלים את השאלות כאן!" אמרה הילדה והרימה את ידה, שרק עכשיו אני שם לב שאוחזת בחרב, וגם ביד השנייה, חרב זהה בדיוק. "תירגעי! אנחנו יודעים שהוא לא מהקריצ'ים, תראי את הבגדים שלו". "אהה… סליחה? מה קורה כאן?" אמרתי והבטתי לכיוונו של אל. "אנחנו ממש מצטערים על אי הנוחות. אבל אל תדאג בקרוב נגיע למקום יותר נוח" הוא אמר וחייך חיוך מאולץ. "אתם יכולים בינתיים להסביר לי מה קורה כאן?" שאלתי שוב ושוב, אבל הם לא ענו לי, "למה אתם לא עונים לי, קרה משהו?" שוב היה שקט. "תקשיב, גרייב…" התחיל להגיד אל, "מבטאים את זה "גראיב" " אמרתי, והא תקע מבט כועס. "מאיפה להתחיל…" הוא מלמל לעצמו. "מההתחלה זה יהיה טוב…" אמרתי, מנסה להתיישב.
"אוקי… אני אתחיל." הוא אמר והידק את הסרט למצחו.
"הצוותים שאתה וחברים שלך נכשלו במשימה, ואין יותר צוות שתיים! אנחנו גם חושבים שבגלל הצוות השני החייזרים האלה כאן. אחרי שהם רצחו את צוות מספר שתיים הם ראו את המסלול חזרה לכדור הארץ בחללית שלהם וטסו לכאן עם חלליות משוכללות יותר. אנחנו לא הצלחנו עדיין ליצור קשר עם צוות שלוש, וצוות אחד אמור לבוא לכאן ולעזור לנו בקרב נגד הקריצ'ים. עד כאן ברור?"
"כן, כן, הכל ברור…"
"יופי. הקריצ'ים הגיעו לכאן, ופוצצו כל בסיס צבאי שעוד היה קיים, או הבסיס הצבאי היחיד! שיש עדיין בכוכב הזה, אז לא הייתה לנו דרך להלחם חזרה והפסדנו, גילינו שלא כל הקריצ'ים יכולים לעשות את הדבר הזה עם הציפורניים, זאת יכולת מיוחדת אבל נפוצה, יש לחלקם בנוסף לזה ניבים, זה קצת יותר נדיר, לא ראינו את זה להרבה בקרב. אחרי הקרב אספנו כמה שיותר אנשים והבאנו אותם איתנו, כמוך. אבל לא כולם, ראית שיש כאן מאתיים אנשים בערך, נכון?" לא עניתי, פשוט הנהנתי בחיוב.
"שאר האנשים עכשיו עבדים, ואנחנו "המורדים" אנחנו אלה שמחזירים מלחמה. והקריצ'ים עדיין לא יודעים עלינו." הוא סיים לדבר.
"ולאן אנחנו שטים?" שאלתי, כבר הצלחתי להתיישב.
"למקום שבו אף אחד לא נמצא." הוא הפסיק לכמה זמן.
"אפריקה"


תגובות (2)

דבר ראשון הפרק יפה מאוד! דבר שני מזל טוב מראש לבר מצווה. עכשיו בקשר לסיפור- אהבתי מאוד את העלילה אבל יש בעיה קטנה עם הכוכביות שאתה עושה, עדיף שבמקומן פשוט תשאיר ריק ותעשה שלוש שורות רווח.

04/02/2015 23:13
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך