הכל השתנה באותו לילה-הקדמה
יום שלישי, השעה 23:56, פתחתי את שערי בית הקברות.
יום שלישי, השעה 23:57, אני ממשיכה להתקדם עמוק יותר לבית הקברות כשמאות קברים מקיפים אותי.
יום שלישי, השעה 23:58, מצעתי אותו-הקבר של אחי-ולידו העציץ שמזמן גדל לעץ יפיפה.
יום שלישי, השעה 23:59, הלב שלי נעצר כתוצעה מתחושה של שתי ידיים שאוחזות בי.
יום רביעי, השעה 00:00, בד נצמד לאפי ונוזל בריח חריף מתחיל להרדים אותי, אני מנסה להתנגד לעייפות שתוקפת את גופי ועוצמת את עיניי אך ללא הצלחה.
תגובות (1)
אהלן לולה-לולה, התחלה מעניינת!
אני חושבת שהצלחת לבנות כאן מידת סקרנות נהדרת. אני לא אוהדת גדולה של "הקדמה" וחבריה, במיוחד לא בפורמט של אתר דיגיטלי. כשאני נכנסת לסיפור, אני לרוב מקווה לקבל כמות קצת יותר גדולה של טקסט. אבל בתור טיוטא לסיפור אני חושבת שזה עובד.
שימי לב שיש לך טעויות כתיב בעברית: זה בסדר, קורה לכולם :) אבל כדאי לעבור ולערוך את הסיפור לפני שהוא מתפרסם.
* הלב שלי נעצר – אולי עדיף לכתוב, הלב שלי עצר?
* מצעתי – את מתכוונת מצאתי.
* את מדלגת בין זמן הווה לזמן עבר: בהתחלה זה פתחתי, אחרי זה זה נצמד, אחרי זה יש מתחיל, אחרי זה יש עוצמת. תחליטי על זמן אחד ותדבקי בו, אחרת את יוצרת משפטים מבלבלים.
* יש לך משהו שאני קוראת לו "ניסוחים מסורבלים" – משפטים הגיוניים ש"נשמעים" לא טוב. אפשר לזהות אותם כשאת קוראת בקול רם את הטקסט ופתאום זה "נשמע" לא טוב. נסי לבדוק, יש פה כמה.
המשיכי והצליחי! בהצלחה! :)