הקסם שבי -פרק 3 חלק א'-

"נו? מה את אומרת?" שאל רוס במבוכה.

לא ידעתי מה לענות, כאילו כן בכיף, הוא ממש אחלה, מתוק ומקסים, אבל…מה מונע ממני להשיב לו כן?

"פלור, את פה?" שאל כשראה כי אינני עונה.
"כן" עניתי בקול חנוק.
"אני מבין שזה היה פתאומי…" אמר בטון מאוכזב.
"לא זה לא…" השבתי.
"פלור זה בסדר, לא הייתי צריך ליפול עלייך כך פתאום" אמר והפנה אליי את גבו.

הוא החל לצעוד, לקרוא לו? כדאי? להגיד כן? אנחנו בקושי מכירים אבל הוא ממש מתוק ומקסים, לא פייר בשבילו שככה אני אפגע בו..

"חכה!" מצאתי את עצמי פתאום קוראת לו.

הוא הפנה אליי את מבטו.

"אני מסכימה" אמרתי לבסוף.
"באמת?" התפלא.
"כן" אמרתי בחיוך קטן.

הוא רץ אליי וחיבק אותי, אפילו קצת יותר מדי, הרגשתי את פעימות לבי דופקות, הרגשתי שלמה עם עצמי, לא התחרטתי.

"הפכת אותי למאושר באדם" אמר והביט לתוך עיניי.
"חח לא צריך להגזים" אמרתי "סך הכל הסכמתי, לא שעכשיו התארסנו או משהו כזה".

שנינו צחקנו, אך אני הייתי נבוכה, ברצינות? ממתי אומרים דבר כזה 'לא שהתארסנו או משהו?' איזה דפוקה אני…

"צודקת, אבל אני מרגיש מאושר עם עצמי, מרגיש…שלם" אמר וחיוך רחב על פניו.
"רגע…" חשדתי לפתע "זה לא התערבות, נכון?".
"נראה לך?!?" צעק "נראה לך שאני כזה?"
"לא יודעת, אנחנו בקושי מכירים…".
"אנחנו עוד נכיר" אמר בנחת.

התיישבנו על אחד הספסלים, ישבנו זה לצד זה, מה עושים עכשיו????

"אז, את יודעת מי היו הורייך?" שאל. שאלתו שברה את הדממה בינינו.
"עוד לא, אבל אני אדע" אמרתי בתקווה.
"ואת לא מרגישה כובד?" שאל.
"מה זאת אומרת?"
"זה לא קצת יותר מדי בשביל כמה ימים קטנים?" דייק.
"זה כן..אבל מצליחים להכיל את כל המידע".
"וואוו" אמר בהערצה גדולה.
"הנה אתה" לפתע נשמע קול של ילדה.

הבטתי לכיוון הקול, זוהי הייתה נערה, נערה הקטנה ממני במעט שנים, לבושה במדי בית הספר, שיערה שחור וגלי, עורה שזוף, קולה מתוק, עיניים זהובות כזהב וכנפייה, כנפייה גדולים וכל כך יפים.

"סטל, מה את עושה כאן?" שאל רוס.
"סטל?" שאלתי בסקרנות.
"היי, אני סטלה ואני אחותו הקטנה של רוס" אמרה.
"תני לי לנחש, פיה?" שאלתי.
"חחח" צחקה קלות "כן, ככה זה שאמא פיה ואבא מכשף"

שלושתינו צחקנו.

"אז ההורים שלכם, שניהם היו קסומים?" שאלתי במבוכה.
"פה קסום זה נורמאלי" אמר רוס.

אופס, הסמקתי מרוב מבוכה.
הם צחקו.

"ההורים שלך גם היו כאלה" אמרה סטלה.
"אני יודעת.." אמרתי.
"אני יודעת שזה לא קל" אמרתי סטלה וניסתה להבין את הרגשותיי.
"אבל איך זה הולך, כו אחד לכל אחד?" הסתקרנתי.
"מה זאת אומרת?" שאל רוס.
"אתה רק קוסם? זהו?"
"אה, לא". ענתה סטלה "למשל אני פיה וגם שולטת בקסמים, רוס הוא מכשף וגם לוחם".

עכשיו זה בדיוק מועדון ווינקס, רק שבווינקס הלוחמים לא היו בעלי כוחות קסם, אני מרגישה כאילו שאבו אותי לטלויזיה ואינני מבינה את הכל…

"לא יפה שככה את חושבת" אמרה סטלה.
"מה?" אמרתי בחוסר הבנה.
"אני יודעת לקרוא מחשבות" אמרה סטלה "מה זה מועדון ווינקס?"
"מועדון ווינקס, כאילו…כנפיים?" שאל רוס.
"זו תוכנית מצויירת שמשודרת בטלויזיה בעולם האמיתי, שם מסופר שם על ילדה בשם בלום, שנולדה במימד קסום שהושמד על ידי שלושת המכשפות הכי רעות שקיימות שגרמו להוריה להיעלם ולא יוכלו למצוא אותם אף פעם, ואז בלום נשלחה לכדור הארץ ושם גדלה במשפחה אומנת, והיא לא ידעה את זה. היא חיה אצליהם עד שהיא פגשה בחברה שלה שהיא פיה, שהיא נסיכה שת סולריה והיא נסיכת השמש, הירח והכוכבים וגם לא קוראים סטלה ושם בעצם הן עדיין לא הכירו וראתה שהיא פיה ואז כשהן ניצחו את הטרולים הרעים של איימי, דארסי וסטורמי, שלושת המכדפות הכי אכזריות, הן הבנות של שלושת המכשפות הקודמות שהשמידו את הממלכה של בלום. ואז הפיה התעלפה ואז בלום הילדה מכדור הארץ לקחה אותה לביתה ומשם הגיע לאלפיה ושם למדה איך להתנהג כפיה ואז בסוף יש שלבים, כל שלב נוצר בעקבות משהו שעשית או שהקרבת משהו חשוב לטובת משהו חשוב עוד יותר ורוב הזמן הסדרה התמקדה על בלום, כי היא השחקנית הראשית, למרות שזה מצויר. וכן גם עשו על הסדרה סרט, בסרט היא מוצאת את ההורים שלה לאחר מסע ארוך והממלכה שלה חוזרת לתחייה ובסוף הסרט אהוב ליבה מציע לה נישואין. וגם עשו לזה סרט שני, שם האבא של הנסיך מתנגד לחתונה ובמהלך הסרט מגלים למה ואז הם מתחתנים ואז המציאו לזה סדרת המשך שהרסה את התוכנית לגמרי".

הם הסתכלו עליי במבט של מה לעזעזל אני רוצה מהחיים שלהם ואיך אני יודעת או זוכרת את כל זה?

"אוקיי…." אמרה סטלה. עכשיו בטוח היא חושבת שאני מוזרה.
"וואוו, נשמע מענין" אמר רוס.
"אתה שקרן גרוע" אמרתי.

אני וסטלה צחקנו בזמן שהוא הסמיק קלות.

"אוקיי…בוא נדבר דוגרי, זה נשמע מוזר אך גם מאוד מסקרן" אמרה סטלה.
"כן אבל זה נשמע כאילו עכשיו אני חיה את החיים של בלום" אמרתי בקטנוניות.
"כן אבל יש הבדל, את באת לפה עם המורה ואת לא פיה" אמר רוס.
"כן גם אל תשכחי שאת העולם שלנו לא השמידו וחוץ מזה אנחנו אמיתיים" הוסיפה סטלה.
"כן זה מה שגם הן אמרו" אמרתי וצחקתי קלות.
"אבל יש לי שאלה אלייך" אמרה סטלה.
"שאלי"
"מה זה טלויזיה? סרט? וסדרה?" שאלה בהתלהבות.
"אוקיי…מאיפה נתחיל?" שאלתי.
"מה זה סדרה?" התחיל רוס.
"סדרה זה רצף פרקים על נושא מסוים, נגיג למשל אם אני רוצה לצלם סדרה, אני צריכה שיהיה לי נושא קחו את וינקס, כל זה לא קרה בפרק אחד, זה התחלק ל-7 עונות".
"עונות כמו סתיו, אביב, קית וחורף?" שאלה סטלה.
"לא, עונות, כאשר יש יותר מדי פרקים או יותר מדי נושאים מחלקים אותם לקבוצות, כל קבוצה נקראת עונה".
"אוקיי, מה זה סרט?" שאל רוס.
סרט זה בעקרון כמו סדרה רק שהוא על נושא אחד, זה מכיל בתוכו פתיחה, בעיה (אמצע) וסוף, אפשר פתוח ואפשר סגור".
"פתוח וסגור? כמו דלת" שאלה סטלה.
"לא, סוף פתוח זה סוף שלא יודעים מה הסוף ואז יש סרט המשך, סוף סגור זה סוך שאנחנו יודעים בוודאות מה קרה בסרט ואיך הוא התסיים".
"אוקיי, עכשיו מה זה טלויזיה?" שאלה סטלה.
"טלויזיה זה קופסא ממתכת, ובפאה אחת שלה יש זכוכית שחורה שכאשר מדליקים אותה אפשר לראות את מה שמשודר כרגע, כל זה פועל על הלווין בחלל החיצון".
"וואיי זה הרבה מידע" אמרה סטלה והחזיקה את ראשה.

שלושתינו צחקנו, הרגשתי שאני וסטלה התקרבנו.

"רגע…חיפשת אותי מקודם, מה רצית?" שאל רוס.

וואוו, זה היה ישיר.

"ת'אמת, אני לא זוכרת, חיפשתי אותך? וואלה אני לא זוכרת למה באתי לפה…" השיבה.

צחקנו שוב והיא צחקה יחד איתנו.
סטלה הסתובבה והלכה לכיוון בית הספר.
אני ורוס נשארנו לבד, כבר שקיעה.

"לא ככה רציתי שתכירי את אחותי" אמר בגיחוך קל.
"חח" זה בסדר וצחקתי קלות "היא ממש חמודה".
"כן היא כן" אמר ונאנח…
"הכל בסדר?" שאלתי.
"כן…אבל אני פוחד שהסודרה תהפוך לאמיתית"
"סדרה" תיקנתי אותו.
"כן זה" אמר וצחק.
"למה?" שאלתי
"כי אם את וסטלה תהפכו לחברות הכי טובות?"
"אז…?" ניסיתי להבין מה הפואנטה.
"לא יודע..".
"טוב אני הולכת לחדר שלי, והפעם לא במרפאה".

צחקנו והלכנו יחדיו לכיוון החדר.

***
"אז על מה דיברתם?" התעניין לוקאס.

בדיוק יצאתי מהמקלחת, שיערי טפטף קלות. ניגשתי אל המגבת שהונחה על כסא השידה שבחדרי.

"זה משנה?" שאלתי בנסיון לחמוק.
"אממממ….כן, כאילו דא" אמר.

שנינו צחקנו. אהבתי כשהוא היה מנסה לחכות את כולם.

"נו, אז על מה דיברתם?" שאל שוב.
"הוא הציע לי חברות" אמרתי וניגבתי את שיערי.
"ו…?"
"מה ו…?"
"הסכמת?"
"כן"
"למה?"
"כי הוא מתוק, מקסים וחמוד, הוא נראה סבבה וחוץ מזה אם זה לא יצליח תמיד נוכל להישאר ידידים" השבתי.
"אוקיי" אמר ופניו נפלו מטה.

הסתכלתי עליו, נקרע לי הלב לראות אותו ככה, אבל מדוע הוא מאוכזב? מה כבר עשיתי?

"אני צריך לספר לך משהו.." אמר בעצבות.
"מה קרה?" אמרתי מודאגת.
"אני…אני…" מלמל.
"כן…?"

לפתע נשמע תקתוק בדלת, הדלת נפתחה, מר.ד' נכנס.

"שלום לכם, מצטערת על ההפרעה, לוקאס התלווה אליי בבקשה" אמר מר.ד' ויצא מן החדר.

לוקאס קם ממקומו ויצא בעקבות מר.ד'.
בנתיים אני לקחתי את המסרק והחלתי לסרק את שיערי, זמזמתי שיר שעלה בזכרוני.
לפתע נפתחה הדלת. זהו היה רוס.

"היי, תגידי הכל טוב?" שאל בסקרנות.
"כן, למה?" שאלתי.
"הרגע ראיתי שלוקאס יצא מפה.."
"אין לך מה לקנא"
"לא מקנא"
"כן בטח" אמרתי וצחקתי.
"סליחה פשוט…"
-"פשוט מה?" קטעתי אותו.
"כבר הייתה לי מישהי שהלכה מאחורי הגב עם החבר הכי טוב שלי…מאז אני לא יכולתי לפתוח את הלב, ואז את הגעת והתאהבתי…"
-"ועכשיו אנחנו חברים, אתה צריך לסמוך על חברה שלך, אם לא תסמוך עליה אז למה אתה איתה בכלל?"
"צודקת" אמר "לא התכוונתי, סליחה".
"זה בסדר" אמרתי בסלחנות.

לפתע נשמעו נקישות בדלת. "פלורנסיה?" נשמע קול נשי ועדין מבעד לדלת.
"כן…?" השבתי.
"אפשר להיכנס?" שאל הקול.
"כן".

היא נכנסה לחדר, ילדה כבת גילי, שיער קצר בצבע ג'ינג'י, נמשים קטנטנים על לחייה, ועיניים חומות.

"היי, אני הלנה, באתי להדריך אותך" הציגה את עצמה ואמרה.
"להדריך אותי?".
"כן" אמרה בחיוך.
"במה? בקסם? בלחימה?".
"להכיר את פנימיית וואמפוס יותר טוב" השיבה.
"אוקיי אז חסכתי לך מקום אחד, כי את הדרך למרפאה אני מכירה מצוין" אמרתי.

שלושתינו צחקנו.

"יש לך חוש הומור טוב, זה יעזור לך להתקדם פה, בינתיים לכי לישון, מחר נתחיל בסיור".
"אוקיי" השבתי.

הלנה יצאה מן החדר ורוס אחריה. שכבתי במיטתי.

***
"מוכנה?" שאלה הלנה באמצע מסדרונות הפנימיה.
"כן" עניתי.

התחלנו לצעוד במסדרונות וואמפוס, ראיתי את חדר הכשפים, את חדר התעמלות, את משרד המנהלת, חדרי המורים, הכיתות היומיומיות שבהן לומדים חומר רגיל ואף קסמים, ראיתי את כל חצר בית הספר, האורוות ששם נמצא הסוס שלי, חניית הכרכרות, במקום מכונית יש כל מיני סוגי כרכרות, את חדר האוכל, ואת שאר חדרי פנימיית וואמפוס.

"עכשיו נראה לך את הארכיון החדש" אמרה.
"למה, מה קרה לישן?" שאלתי.
"אסור להתקרב אליו, זהו שטח אסור" אמרה בקול חנוק.
"למה?" הסתקרנתי.

היא שתקה. חלפנו על יד דלת, דלת מעץ, צבעה שחור, עליה מצויר ציורים, שדים, מפלצות, פיות, חרבות…משהו משך אותי לשם, אני מתחילה לפתוח את הדלת.

"אל תפתחי!" צעקה הלנה והוציאה אותי מההפנוט.
"למה?" שאלתי.
"זה גם איזור אסור" השיבה.
"מה אסור בו?"
"פשוט אסור" אמרה והמשיכה ללכת.

המשכתי ללכת איתה. 'פלורנסיה….' אמר קול לוחש.
הבטתי לדלת, זה הגיע משם. המשכתי לצעוד.