ילדה זאב

מליסה הסתכלה על העצים הגבוהים שהתפרסו מעליה.
היא הלכה לאיבוד ביער.
הירח והכוכבים ריצדו מעליה.
הילדה בת השש חייכה אל הירח. "היי ירח",היא נופפה לכיוונו בשמים.
"תעזור לי לחזור הביתה. בסדר?", היא אמרה לשמיים בקולה הגבוה והילדותי.
היא שמעה קול של ענף נשבר לא רחוק ממנה.
היא קפצה מבהלה והתרחקה כמה צעדים אחורה.
מליסה נשכה את שפתה.
היא שמעה קולות של כפות רגלים של חיה באות לכיוונה. מליסה התחילה לברוח מפחד. היא שמעה את היצור עוקב אחריה. בזמן שהיא רצה היא הרגישה את גופה הקטן רועד מפחד.
היא התחילה להתנשם בכבדות. היא מעדה על סלע והרגישה את הגוף שלה נחבט באדמה.
היא התכווצה במקומה כשהזאב האפור הגדול התקרב אליה.
הילדה ניסתה לזחול אחורה.
הזאב האפור התקרב אליה עוד. כשהמרחק בניהם היה סנטימטרים. הזאב חשף את שיניו החדות. ונשך אותה בזרוע.
הצעקה הגבוהה שיצאה מגרונה היתה רמה כול כך עד שאבא שלה שמע אותה והחל לגשש את
דרכו לעבר בתו.
הזאב האפור כנראה חש בצעדים הכבדים שבאו לכיוונם והוא השפיל את ראשו והסתלק משם במהירות.
"מליסה!",אביה קרא כשהגיע אליה. הוא החזיק את רובה הצייד שלו מתכונן לסכנה. כשהור ראה את
מליסה לבדה בקרחת היער הוא שמט את רובו והרים את בתו הצעירה שבכתה בהיסטריה.
הם פילסו את דרכם הביתה בשאר הלילה.