S.a.lullaby
המשך יבוא.... :)

לב פועם במלחמה כושלת פרק 9

S.a.lullaby 26/05/2014 633 צפיות תגובה אחת
המשך יבוא.... :)

"איזה מגניב!” קרא בנג'מין כשנכנס לביתן. הוא נראה מבולגן,מאוד מואר כמו שבנג'מין לא ציפה שיהיה. הוא חשב שהביתן יהיה מסודר ונקי ושכולם יצייתו לדברים וידברו מוזר, אך הוכח לו אחרת. למרות שכולם במדים,הם מדברים רגיל. בנג'מין התחיל לשמוע מוזיקה. כל הביתן החל לרקוד, ובנג'מין רקד גם איתם. היה נדמה שרקדו שעה, אבל כשהסתכל בשעון, עברו כמה שעות,הוא הסתכל גם החוצה, וראה שכבר החשיך, בנג'מין תהה אם יבוא איש ויגיד להם,”לכו לישון,פרחחים הורמונליים!”
"אל תדאג לגבי השעה,ככה זה תמיד כשיש מישהו חדש בביתן.” אמר הנער כהה העור.
"הכי טוב! דרך אגב מי אתה?” שאל בנג'מין,
"אני אוליבר.” אמר הנער והם המשיכו במעשיהם.

דרו כבר בהה בתקרה כבר יותר מדי זמן, האנשים ב טנקרס היו נחמדים, אבל הם היו בבועה שלהם, חלקם קראו,חלקם יצאו החוצה וחלקם היו כמו דרו,יושבים וחושבים. הם קיבלו אותו יפה, דיברו ואפילו צחקו מעט, אבל העובדה שדרו היה חי למשך שש שנים ביערות בגלל המלחמה, גרם ללחץ אצלם.
דרו הלך לחדרו החדש והבודד,מקווה שהלילה יהיה מהיר,ושלא יהיה לו את החלום המוזר עם האיש בעל העיניים הכחולות הנאה מאוד מוכר לדרו.

אור השמש החם האיר את הביתן סליימר ואת כל האנשים ששם. שרלין התעוררה במהירות, עם חיוך על פרצופה. היא לא חשבה שהמפגש של אתמול יהיה מוצלח, ועכשיו זה נתן לה מצב רוח טוב ליום הראשון במקלט הזה. השותפות שלה עדיין ישנו,לכן היא התארגנה במהירות,שמה את התגים על הג'קט וירדה לקומה הראשונה. היא לפתע נזכרה במבוך,איך שדרו נעלם לפתע,ואיך הם נלחמו בלי ברירה. 'רק שאני לא אפחד מספריות.' חשבה כשניסתה למצוא את הכיתה.

בנג'מין חיפש את הכיתה, הוא ניסה התאושש אחרי אתמול, אבל דבר זה לא עזר, במיוחד אם כמעט מעד לפני כמה דקות.
'אולי אם אני אמצא את אוליבר אני אלך כבר איתו' חשב, אבל בעודו מחפש את הכיתה, לא מצא אף אחד, אפילו לא סתם זרים שיוכל לבוא איתם.

"שרלין?” היא שמעה קול מוכר,הסתובבה וראתה את אנדרו, הנער הנמוך שכמעט ניצח אותה בשחמט. הדבר הטוב הוא שלא הציע לה משחק נוסף, הדבר הרע הוא זה שהם היו באותו ביתן.
"זמן רב לא ראיתי אותך.” היא אמרה בסרקסטיות.
"מצחיק מאוד, בדיחת היום.” הוא השיב, החיוך שעלה על פניה ירד מיד. “מה אתה רוצה,משחק נוסף?” שאלה .
"יש לי הרגשה שאת לא מחבבת אותי כל כך.” הוא אמר.
"הגיוני.” היא גיחכה.
"תירגעי, זה הדדי.” הוא אמר, “מי שמנצח אותי בשחמט בטח ימצא את הדרך לכיתה,את לא חושבת כך?” אמר והלך. שרלין עקבה אחריו באי רצון, 'מי עוקב אחרי האוייב הראשון שלו כדי למצוא כיתה?' חשבה.

דרו נכנס לכיתה,ישב בשולחן האמצעי ביותר, וחיכה עד שכולם יגיעו.
"מסתבר שאני לא היחידה.” הוא שמע קול מאחוריו. הוא סובב את ראשו וראה את ויולט,כשהיא מרימה את ראשה מספרה וחייכה.
"היי שוב.” היא אמרה.
"מה את עושה פה, את לא אמורה לבוא עם שאר הכיתה?” שאל, אבל לפני שהספיקה לענות, הוא שמע קול גרירה חזק. הוא הסתובב חזרה, כשעשה זאת, הוא ראה שהכיתה נהיית שחורה יותר ויורת, ושהשולחנות נעלמו. הוא הסתובב שוב, וראה שאין שולחנות גם מאחוריו,וויולט ישבה על הרצפה, עם מבט חסר ידיעה. היא קמה ממקומה והמקום החשיך יותר ויותר.
"ציפיתי לכם.” הם שמעו קול מסתורי מאחורי דרו, והקול הדהד בחדר הריק.


תגובות (1)

מגניב מחכה להמשך ;)

08/06/2014 17:59
5 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך