מוות ואמונה

אי שם, מעט אחרי השמדת היקום, אי שם בריק, שכן הדבר המסובך ביותר שראתה עין אנוש.
הוא היה גדול בצורה לא רגילה, מבעית בעוצמתו ובעל הבנה שלמה ומלאה של כל הדברים כולם.
זה היה אלוהים. והוא היה כועס.
"לא ייתכן שזה קרה!" שאג בתסכול. הוא ידע שאי אפשר באמת לשמוע אותו בריק, אבל עוצמתן של מילותיו הרעידה את היקום החלול כולו. זה גרם לו סיפוק מסוים.
אלוהים נשם עמוק (רק אינסטינקט ראשוני, אף על פי שלא הייתה לו כל סיבה או אפילו יכולת לנשום בחלל) וניסה להרגיע את עצמו.
זה עוד ייסתדר, חשב לעצמו. זה רק חלום.
לא ייתכן שהגזע המובחר שטיפחתי במשך אלפי שנים הצליח לעשות משהו שאני לא יכולתי לממש.
במחשבה שנייה, אמר קול קטן וזדוני במוחו הכביר, הם הרי הגזע המובחר שטיפחת במשך אלפי שנים. לא הייתה לך שום ראייה כשיצרת אותם שהם ישרתו את מטרתם הראשונית.
"אני יודע!" הוא צעק, מודע בקושי שהיה זה רק קול בראשו, "אבל הם עשו את זה במשך דורות! למה הם הפסיקו עכשיו?"
אולי, אמר אותו קול זדוני, לא היית צריך לטפח אותם כך מלכתחילה. אולי היית צריך להשאיר אותם במצב קופי לחלוטין ולגרום להם פשוט להקריב אחד את השני אליך עד מוות?
"אבל ככל שהתפילה מתורבתת יותר עוצמתה גדולה יותר, אתה יודע את זה…" מלמל אלוהים בחשש.
"ומה היה בימי הביניים? אה?" אמר הקול, שכבר ממש החל ללבוש צורה. "תגיד לי שזו לא הייתה התקופה הכי טובה שלנו."
"אני צריך להזכיר לך שוב מי שולט במי?" שאל אלוהים בזעם.
"כמובן שלא, מלכי. אני הרי עבדך הנאמן ותו לא."
"אז למה אתה שוכח עכשיו שהסגידה אליך היא משנית?!" צרח אלוהים.
שקט.
"למה?!"
"מכיוון, מלכי, שאז באותה תקופת מוות ותוהו היו יותר תפילות אליך מאי פעם בעבר מהדת היהודית, הנוצרית והמוסלמית גם יחד."
אלוהים הרהר בכך לרגע.
"אתה… אתה תוכל אולי לנסות ולהתקדם כמוהם? אני מתכוון, לנסות ולעבור מהיקום איתם ולהמשיך את התוכנית הגדולה?"
"כמובן, מלכי. אוכל לנסות להעביר אותנו איתם אבל זה ייקח לי כמה מאות שנים בגלל עקרון היפוך החוקים לאל-גשמי…"
"פשוט עשה את זה כבר!"
"כמובן, מלכי."
אשמדאי התנדף מן המקום כאילו לא היה שם מעולם, ואלוהים נשאר לבדו.
כמו בראשית.
כמו אז, כשהרגיש בודד וחסר כוח כאדם פשוט.
ואז בא אשמדאי ושינה את הכל.
אולי הגיע הזמן להתחיל מחדש.
ואלוהים נשם עמוק שוב, ויאמר "ויהי אור!"
ויהי אור.

***

במקום אחר באותו אל מקום הופיע אשמדאי. הוא ידע שחיוך זדוני יהיה קלישאה משמעותית, אבל הוא חייך בכל זאת. הוא פשוט רצה.
המכשיר הקטן נצץ בידו של אשמדאי. הוא השליך אותו אל הריק שלפניו וצעק "ויהי מעבר!".
שער אל העל-מרחב נפתח לפניו, והוא עבר בו בקלילות, עדיין מחייך.
מה שהאל הטיפש לא מבין, חשב אשמדאי, הוא שהתוכנית הגדולה כבר בוצעה. במשך אלפיים שנה שירתתי את אותם ערכי מוסר וערכי סגידה משנית, אבל לא עוד. עכשיו הוא יישאר לבד אי שם באפלה, באל-מקום, כמו כשבאתי אליו עם ההצעה ושיניתי הכל. זה ההבדל ביני לבינו.
אלוהים הוא צורך. השטן הוא כוח אמיתי.
זו הסיבה שאפילו אלוהים יכול למכור את נשמתו לשטן.