סיפור (פרק 2)

וילסון רעד מקור ומפחד מאחורי הצינורות. מרוב שהוא רעד משקפיו העגולים כמעט נפלו מעיניו. הוא הרגיש כאילו שהוא מחולק לשתי ישויות- אחת טובה ואחת רעה. "למה אני עושה את זה? יוסי הוא החבר הכי טוב שלי באז הגן!" אמר וילסון הטוב. "לא הוא לא! אני מקנא בו! הוא טוב ממני בכל הדברים שבעולם! הוא סתם שוויצר מעצבן! אני חייב לציית לקפטן!" אמר וילסון הרע בצד השני של מוחו. הוא מישש את מכשיר הקשר בכיסו ונאנח. וילסון לחץ על הכפתור האדום הגדול, אבל לא וילסון הטוב- וילסון הרע. "וילסון?" קולו המחריד של הקפטן הדהד במסדרון הארוך. "יותר בשקט, קפטן! הוא ישמע!" אמר וילסון בקול מפוחד. נהמה מוזרה נשמעה ממכשיר הקשר, ווילסון פתאום קיבל מכת חשמל. "אף אחד לא אומר לי מה לעשות!" אמר הקפטן, אבל הפעם, בכל זאת, בקול שקט יותר. וילסון התאושש ואמר: "עקבתי אחריו. הוא בדרך אלייך, לחללית. מה לעשות עכשיו?" הקפטן צחק מחוק מזוויע. ואז מכשיר הקשר התנתק. וילסון בהה במכשיר הקטן והמהבהב, וצחוקו של הקפטן עדיין הדהד במוחו. הוא נשם עמוק, אזר אומץ, וצעד בחיפזון יש אל תוך החללית.

<המשך יבוא!>