צללים-פרק 1

זאת שעת לילה בניו יורק, למרות שמכנים אותה העיר שלעולם לא יושנת, עדיין אנשים ממשיכים להתרחק מאותו אזור בשכונת מנהטן. כשעוברים באותו המקום מרגישים את הקור חודר לך לעצמות, מרגישים פגיעים, חשופים, ואתה יודע שכול צעד קטן שלך יכול לעלות לך בכאב, במוות. אבל כמו תמיד, הסקרנות הורגת את החתול, אתה רוצה לדעת מה יש שם, במקום הזה שכול כך הרבה מפחדים ממנו. אתה מרגיש אומץ מעורבב בפחד, אתה רוצה לברוח אבל הגעת כבר עד לפה, זה לא זמן של וויתורים.
וזה בדיוק מה שליאה בנסון הרגישה. היא עצמה גרה בשכונת מנהטן, בעיר התפוח הגדול, פזיזות, אומץ ועקשנות הן תכונותייה העיקריות, היא יכלה לקצר פשוט דרך אחד הרחובות הראשיים ולהמנע מאותו מקום שהורייה התעקשו שלא תעבור שם, נשמע קל, לא? פשוט להמנע מהמקום הזה, ללכת לביתה ולהמשיך בחייה הרגילים. אך כבר אמרתי, היא פזיזה ועקשנית.
ליאה המשיכה להתקדם בסמטה, היא ידעה שזה לא רק עיניין של אלכוהוליסטים או פושעים, זה משהו גדול הרבה יותר. 
משהו זז מעבר לכביש.
ליאה קפאה במקומה מפוחדת, הרפלקסים שלה מתחדדים ומצפים למשהו שיתקוף אותה, אך שום דבר לא נראה.
היא המשיכה להתקדם, ביתה לא רחוק, רק לעבור את הרחוב הזה והיא תהיה שוב במיטתה החמימה. 
צעדים נשמעו מסביבה, אך על הקרקע שום דבר לא נראה. באיטיות היא הרימה את מבטה למעלה, לגגות הבניינים, 
ושם היא ראתה אותם.