שלושים- אחרי הסוף (הקדמה)

היי כולם, חלטתי לעבוד על סיפור חדש, זה לא אומר שהפסקתי לכתוב את טרובדור, אני לוקח פסקה קטנה. תהינו:

אוויר מזוהם גלש במרחב הקזינו, עובר על בני האדם השרופים עד בשר. מכונות ההימורים השבורות שיורות ניצוצות כחולים וזהובים, מוזיקה אלקטרונית עדיין מתנגנת מהרדיו שנח על הדלפק המלוכלך. קולות של שבירת זכוכיות נשמעה בקול הד מרוחק, לא שמעו כלום יותר. ותכנית טלוויזיה שודרה בקטעים קטועים, על מסך הטלוויזיה נראה איש נאה בעל טוקסידו לבן נשאן על כיסא בבית. "האם פעם חשבתם על החיים? במאה ה23" האיש קם והתהלך לסלון שבה ראו ארבעה בני משפחה משחקים במשחק קלפים, "אך היכן אתם תהיו אחרי הפצצה הגרעינית?" נשמע פיצוץ ענקי והמשפחה הסתכלה מהחלון כאשר מבט של אימים צרב את עיניהם, בצד המסך היה כתוב באותיות גדולות "אינו פיצוץ אמיתי", האיש עדיין דיבר והתקדם לאיתו לאורך הסלון. "עם הטכנולוגיה שמספקת לכם "'waltinc" אתם מסוגלים להתבצר באדמה במערות תת קרקעיות שתוכננו במיוחד לצרכים שלכם, הוא התקרב לאישה. " כן כן ג'ני, יהיה לך כל הנוחות של הבית עם המטבח המשוכלל של "'waltinc" והוא גם אינטראקטיבי. הוא התקרב לבעל "וגם לך בן, אתה תוכל להגשים את החלום האמריקאי ולצפות בכסף מפוצץ את התקרה והכל במערה!" הוא שרק והתכופף לבת, "ובלה חמודה, אולי תוכלי לפגוש את הבחור שכל כך חלמת עליו?, ולא יעבור הרבה זמן עד שאת והתינוקות שלך יישבו את המדינה שלנו בבני אדם" הילדה חייכה בחיוך קצת עקום, הוא עבר לבן הקטן ואמר לו בקריצה. "ובילי, יהיו טונות של ילדים מדליקים לשחק איתם" הוא המשיך למסך לבן והצביע על הקהל שלא היה שם, "תחשוב איפה אתה רוצה להיות!!!" הפרסומת הסתיימה ומוזיקת ג'אז התנגנה. מול הטלוויזיה ישב אדם כחוש, בין כל הגופות שמזלם לא היווה את חלקו ונשארו למות מחוץ למערות הבטוחות. האדם הוציא את אקדחו וירה במסך, ניצוצות התיזו וכל חשמלי נורה. הוא היה בעל שריון עור משודרג בחתיכות מתכת, ועל ראשו נישא כובע לבן ומבריק. הוא הידק את האקדח לחגורתו יצא מהקזינו, אל השממה שהפצצה הותירה….