שני עולמות\1

ויולט ישבה בחדרה , דומעת . עיניה הכחולות סיפרו סיפור עצוב כלשהו.
דפיקה מהוססת נשמעה על דלת חדרה , היא ניגשה לדלת ופתחה אותה.
היא ראתה את אחת המשרתות של סבתה , המשרתת קורן.
"ילדתי," אמרה בעצב. "לא נשארו לך עוד קרובי משפחה מלבד סבתך, צר
לי על הוריך. ואת רק בת שתים – עשרה , אינך יכולה לגור לבדך. סבתך תקבל אותך
בביתה , היא הסכימה בסוף," אמרה קורן ונאנחה. "קורן, תוכלי להשאיר אותי לבד,"
שאלה ויולט בהתייפחות. "כן, חמודה," אמרה קורן ויצאה. הילדה הדומעת, היפה סגרה
את הדלת. גורלה נחתם, היא תגור עם סבתה כל שארית חייה. יופייה היה מושך
במיוחד: עיניה היו כחולות. שערה החום, הארוך, ושופע התלתלים היה תמיד
פזור, אך עכשיו היה אסוף ברישול. היא היתה מעט גבוהה לגילה ורזה מאוד. אך יופיה לא משך כלל את סבתה בעלת לב האבן. סבתה שנאה אותה מאוד, אותה ואת אמה, שהיתה למעשה כלתה.
אביה של ויולטהיה