The End of The Planet פרק 4

התיישבתי לאכול, אנג'לינה בכלל לא התייחסה אליי, היא אכלה בשקט. מייק סיפר על היום שלו, הוא הצחיק אותי, התחברתי אליו מיד.
ג'ייק עטה את המסכה השקטה שלו.
אף אחד לא דיבר עליי.
אנג'לינה שברה את זה. "אז מאיפה באת?" שאלה ישירות.
"מהחללית של ישראל", אמרתי ביובש.
"אז למה עזבת?"
"היה חילופי חיילים", אמרתי באגביות.
"בחרו אותך או שעברת לפה מרצון?", שאל מייק.
"מרצון, היה לי הרבה סכסוכים עם המשפחה שלי, אז באתי לפה בשביל 'להתאוורר' קצת"
"אתה מודע לזה שאנחנו עובדים פה קשה בשביל לשמור על מבנה החלליות האחרות, כן?", שאלה אנג'לינה.
"מה זאת אומרת?", שאלתי בפליאה.
"ישנם מספר חלליות שרוצות להרוס חלליות אחרות בדרכם לכוכב השני, לרוב יש הרבה מפגשים כאלה בין ישראל לבין מדינות ערב, מה יש להם נגדכם?"
"את האמת?… אין לי מושג, מאז שהקמנו מדינה לפני 1500 שנה הם מנסים רק לחסל אותנו, שרדנו פצצות אטום, פצצות כימיות, פצצות ביולוגיות, מלמות. ריסקנו להם צבאות שלמים, אך הם ממשיכים לנסות להרוג אותנו."
"אני אשאל שוב, למה עברת?"
"כבר אמרתי לך, היה חילופי חיילים."
"ולמה אתה חושב שהיו כאלה? אנחנו כבר 30 ומשהו שנה טסים אחד ליד השני ואף פעם לא היה דבר כזה."
"לא יודע, אולי זה ניסיון למשהו?"
אתה טיפש אתה יודע את זה? אתם חלשים, זאת הסיבה היחידה שחיילים שלנו באו אליכם!" הטיחה וקמה ממקומה. "אני הולכת!" הכריזה ונעלמה.
"מה?…" הרגשתי מבולבל.
"אל תתייחס אליה", אמר לי ג'ייק, "החבר שלה הוא זה שעזב, אתה הגעת במקומו, זה לא בעיה שלך, היא תירגע.
מייק קם. "אני ירגיע אותה, אני יודע איך לעשות את זה".
הוא רץ לחפש אותה ואני נשארתי במבוכה עם ג'ייק.
"אין לך מה לדאוג", ניחם אותי, "היא תירגע, למייק יש יכולת כזאת להעביר כל רגש של עצבים, הוא פשוט כזה… לא יודע, מעודד".
———
"סגן אסף!", קול העיר אותי מהפלאשבק.
"כן?", שאלתי.
"אנחנו לא מצליחים למצוא את סגן מייק, הוא פשוט נעלם מהמפה."
"מה?!"
"אנחנו לא מוצאים את…"
"שמעתי!", עצרתי אותו.