The End of The Planet פרק 5

לא האמנתי ששני החברים שלי ייעלמו ביום אחד.
"תקרא מיד לסרן אנג'לינה".
"אין בעיה המפקד!"
עד שאנג'לינה באה חשבתי בקדחתנות.
איפה הוא יכול להיות? לא ייתכן שהוא יערוק מהצבא… כמה שהוא שונא אותו הוא פטריוט אמתי, הוא בחיים לא יבגוד במדינה שלו. אז איפה הוא?
"אסף!", צעקה אנג'לינה כשהגיעה.
"מייק נעלם", אמרתי לה.
"שמעתי", אמרה תוך כדי ניסיון להסדיר נשימתה, "מה עושים?"
"אני חושב על זה, לאן את חושבת שהוא היה הולך?"
"לא יודעת…", אמרה אנג'לינה ולפתע פתחה את עיניה באימה, "יכול להיות שהוא…"
"יתאבד? לא נראה לי…"
"אז על איזה כיוון חשבת?"
חשבתי וחשבתי ולפתע עלה במוחי רעיון.
"בואי מהר!"
"לאן אתה רץ?!", שאלה אנג'לינה שעוד לא הסדירה את נשימתה.
לא עניתי לה. פשוט רצתי, קיוויתי שהיא תעמוד בקצב שלי.
רצתי ישר למעגן ספינות החירום.
מצאתי את מה שחיפשתי.
השומר היה בעל מפרקת שבורה.
אנג'לינה שהגיעה עמדה עם פה פעור.
"מה קרה פה?", שאלה בהיסוס.
"אני לא יכול להגיד בדיוק, אבל ברור שמייק היה פה, הוא היחיד שעבר את אימוני הקומנדו החללי".
"אז הוא הרג אותו… למה?"
"אם את יכולה לשים לב גם חללית אחת חסרה".
זה יכול להיות אימון של אחת מהיחידות".
"בואי נבדוק".
פנינו למשרד, הוא היה פרוץ.
"אני לא חושב שמישהו מהיחידות המובחרות היה פורץ לפה בשביל לקבל את המפתח", הערתי.
אנג'לינה הדליקה את המחשב ובדקה את לוחות הזמנים. על פי הפרצוף החיוור שהיא הפנתה אליי הבנתי. לא היו אמורים להיות אימונים היום בכלל.
"אז… הוא ברח?", שאלה אנג'לינה בחשש.
"כן, לצערנו", עניתי בלב כבד.