מושלם. [2]
מייק שיין היה סטודנט לפרפקציולוגיה וכרונולוגיה באוניברסיטה הגדולה הקרובה לעיר שבה גדל, ולמעשה מרוחקת ממנה כחצי מדינה.
היה סיכון בפרפקציולוגיה, כי ככל שלמדת יותר נעשית מושלם יותר. עיניו של הפרופסור היו מזוגגות לחלוטין, כהות ותחומות במשקפיים מרובעות בעלות מספר כמעט בלתי נתפס, והוא היה דומה להחריד למושלם השלושת אלפים וחמש עשרה, שכונה בפי החוקרים לורי. אבל מייק לא פחד, כי הוא היה רק סטודנט, וכי הוא למד גם כרונולוגיה כדי לבלבל את הידע שלו בחקר המושלמות.
עבודת הסיום שלו נשלחה אל הפרופסור המושלם, ומייק החרד הסיר את ידו מהעכבר ונשם עמוקות.
הפרופסור המושלם קרא, בעיניים מזוגגות, עבודה אחר עבודה, וכשהגיע למייק, התלמיד הטוב ביותר שלו, כבר לא היה לו אכפת.
המושלם המוקדם ביותר שידוע לחוקרים הוא הפרעה הראשון – זה שלמעשה גרם ל"פרעה" להתייחס אליו.
הורו נאהוטו איאונף בן-רא השני, או כפי שלא הרשה לאיש לכנותו כעת, ממותו של אביו, הורו, התיישב על הכס והניח לצורף להניח בעדינות את כתר הנחש על ראשו.
הוא היה כבד משציפה, אבל הוא קיבל בהשלמה את המשקל הנוסף.
"אני הפרעה שלכם," אמר בקול מהדהד שהתאמן עליו רבות, "המלך שלכם," הוא המתין שתשואות הקהל המפוחד ישקטו, "האל שלכם."
הוא השתתק והניח לעיניו הכהות להזדגג שוב, לעורו הכהה, החשוף, המקושט בתכשיטים, להפוך לשריון, לכתר הכבד להכביד עוד.
העיניים הכהות נעצמו וטיפת מים מלוחה, נוצצת, עיטרה את ריסיו הצבועים כחול.
לורי חייך, עצם את עיניו ונעלם.
הורו ידע שמתישהו בעתיד הוא יהיה חשוב. זה היה כי הוא היה חשוב גם בהווה. זה היה ברור.
הורו, הפרעה הראשון של מצרים, היה מושלם.
הורו היה ריק.
החרטומים שלו, לפקודתו, כתבו את כל הידע על המושלמות על פפירוס ושימרו אותו.
בכתבים העתיקים של פרעה הורו צוין שאדם מושלם יכול למות רק אם אדם אחר נוגע בעורו. במצב כזה, נאמר, האדם המושלם יעלם לאבקה והאדם שנגע בו יהפוך למושלם. המושלם מייצג את מה שהחברה חושבת שהוא מושלם. ואין לו שום דבר.
"כסף לא יוכל להועיל לו, חברה לא תשמח אותו, והוא יודע רק להיות מנומס. אין לו זיכרון. אין לי זיכרון."
"חזור על דבריך בבקשה, הוד מלכותך."
"אני לא זוכר. מה שמך, חרטום?"
"אני מננוקוי, הוד מלכותך."
"ואני?"
"שמך פרעה הורו נאהוטו איאונף בן-רא השני, הוד מלכותך."
"אין לי שם. לאדם המושלם אין שם."
לאדם המושלם אין שם, הוא מציין, ולא לאום, אלא אם כן הוא מושל. אין לו דת ואין לו זיכרון. אין לו רגשות ואין לו קשרים לאיש.
האדם המושלם בודד.
הוא לקח את הסכין המורעלת ששמר בחדרו ונעץ אותה בליבו בכל כוחו.
הסכין חדרה דרכו בלי להשאיר סימן. הוא לא הרגיש גם את הרעל.
אז זה נכון.
"תירה בי," התחנן המנהיג בפני החייל הצעיר. "לימדתי אותך לירות. תוכיח שאתה יכול."
הוא ציית. הקליע חלף דרך מנהיגו האהוב וחורר את הקיר.
"בוא הנה ותן לי יד." המנהיג היה מיואש. שנים של מלחמה מוצלחת, וכעת, כישלון חורץ. האמריקאים הכריעו אותו. הרוסים היו חכמים מדי בשבילו. האנגלים פיצחו את הקוד. כאילו שהשיגעון ההתחלתי שלו לא הספיק.
החייל אחז בידו בחשש.
היטלר עצם את עיניו בחיוך, ירה באקדחו ונעלם.
המושלם הראשון שידוע לחוקרים הוא למעשה האלף וחמש מאות שביניהם.
המושלם הראשון האמיתי היה חזק. היה לו כל כוח שקיים.
סמכותו מעולם לא נגמרה. הוא העניק את מתת השלמות לאחרים כשלא הצליח להתמודד איתה בעצמו.
אנשים רבים בכל רחבי העולם, עד היום, מאמינים בו כאל.
"ברוך אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם, מקדש השבת."
"אמן."
תגובות (1)
זה ממש יפה (*קצת אכזרי*) יש לך כתיבה טובה ^^