סודות המקצוע

סודיות המקצוע

ללא הגזמה אני יכול להעיד על עצמי שאני המרכזן היעיל ביותר בכל מערכות העיתונות. לא רק העיתונות המצרית בלבד כי אם כל העיתונות הערבית בעולם. אילו ידעתי שפות זרות אז יכולתי להיות המרכזן היעיל והמנוסה ביותר בעולם כולו.
עבדתי כמרכזן במשרדי אחד השבועונים המפורסמים ביותר במצרים. לא הייתי סתם עובד, הייתי הלב של כל השבועון. העובד החשוב ביותר שבלעדיו השבועון לא היה יכול לצאת לאור. יכולתי לשתק את הופעתו או לחבל בעבודת העיתונאים. אני מסוגל לאתר כל מספר טלפון בעולם ולהעביר את השיחה המבוקשת במהירות וביעילות שלא תתואר. ביכולתי לנתק כל שיחה שלא מוצאת-חן בעיני בכל רגע שארצה. כמובן אני שומע ומאזין לכל שיחה טלפונית המתנהלת במשרדי המערכת. רק מהקול אני יכול לזהות את המראה ואת ההתנהגות של המדבר.
אתה בטח רוצה לדעת כיצד אני עושה זאת, נכון?
אין סיכוי שאגלה לך את הסוד. אני אדם הגון ומקפיד על שמירת סודיות המקצוע. אוכל רק לאומר לך כי את הסוד למדתי במשך חמש-עשרה השנים בהם אני עובד במרכזיה.
עם זאת, אני היום מובטל!
מחוסר עבודה!
לא רק זאת כי אם אני חסר-פרוטה ואיני מוציא את האגורות הבודדות כדי לקנות ככר לחם. אין לי כלום, אך לא חוסר הפרנסה הוא המכביד עלי, מכבידה עלי העובדה שאני היום רחוק מהמרכזייה ורחוק משיחות-הטלפון שכה אהבתי! השיחות שבלעדיהם חיי אינם חיים.
משכורתי היתה שמונה-עשר לירות בחדש, אך עיקר הכנסתי היתה מקבלת הבקשישים שקבלתי עבור העברת השיחות לאנשים מסוימים שלא רצו להמתין לתורם. תמורת תשלום מתאים הם קבלו את השיחות מיד עם בקשתם. לא היו טלפונים פרטיים. כל השיחות עברו דרכי. אני הייתי המחליט אלו שיחות לנתק, ואלו להעביר. למי להאזין ולמי לא להאזין. אני הכל-יכול בכל מערכת העתון.
אתה שואל מדוע אני מחוסר עבודה?
מדוע פוטרתי?
תן לי סיגריה ואספר לך.
זה סיפור ארוך, תחילתו היתה עם כניסתו של מר זכי שחאדה לתפקיד של עורך ראשי לשבועון. הוא היה בחור צעיר, שרירי ומטופח. חילק חיוכים רחבים לכל העובדים, ובעיקר לעובדות שחגו סביבו. אך הופעתו לא הרשימה אותי. חיכיתי להאזין לשיחותיו הטלפוניות כי רק דרכם אוכל להכיר את אישיותו של כל אדם. דרך השיחות אני יכול לדעת . אם הוא אדם הגון או רמאי, אם הוא זקן או צעיר, אם הוא דובר אמת או שקרן. רכשתי מיומנות מיוחדת בזיהוי האישיות וצורות ההופעה של הנשים המדברות בטלפון. אם היא שחורה או בלונדית, יפה או מכוערת, צעירה או מבוגרת. ידעתי בדיוק. יכולתי לעבור ברחוב, לפגוש את אחת הבנות ולפנות אליה: "נכון שאתמול ביקשת לדבר עם עורך השבועון?". אני אומן בנושא זה. אין איש שיכול להשתוות אלי!
כשאני מאזין לשיחה שאינה לטעמי, אז אני מנתק את הקו ואומר: "מצטער, הקו נותק". אם השיחה עניינה אותי אז הייתי מאזין לה בקשב רב, כאילו אני מאזין לשיר של עבד אלוהאב או אום כלתום ונהנה מכך מאוד.
החשוב מכל!!
המתנתי בחוסר סבלנות לשיחות של העורך הראשי החדש, מר זכי, אך ימים עבורו ולא ביקש ממני אף מספר ולא הגיעה אליו אף שיחה. הדבר גרם לי לאכזבה רבה. אם אין שיחות, אז כיצד אוכל לדעת מי הוא ומה סוג אישיותו? לא יתכן שאינו משתמש בטלפון. חשדתי כי יש לו טלפון פרטי שדרכו הוא מנהל את שיחותיו. מאוד כאב לי שאינו משתמש בשירותי, הוא עוקף אותי, הוא עוקף את הסמכות החשובה ביותר במערכת השבועון. הדבר גרם לי להרגיש נעלב ונבגד והחלטתי לעשות סוף לכל מהלך הדברים שאינם לרוחי. באחד הימים מר זכי עזב את המשרד. התגנבתי לחדרו וגליתי את הטלפון הפרטי שלו בתוך המגירה. התנפלתי על המכשיר בחמת זעם, ניתקתי מספר חוטים והטלפון יצא מכלל פעולה.
למחרת בבקר קבלתי שיחה דחופה מזכי: "עבדו, (זה שמי), בוא תבדוק מה קרה למכשיר הטלפון שלי, הוא מקולקל". לשמחתי לא היה גבול. נגשתי למשרדו, התעסקתי עם המכשיר ואמרתי: "אני מאוד מצטער, צריך להזמין את הטכנאי כדי לתקן את המכשיר. תצטרך להמתין מספר שבועות". זכי היה מעוצבן והתחנן שאזרז את בואו של הטכנאי. נתן לי שטר של עשר לירות ואמר בקול מתחנן: "עשה משהו, אני זקוק לטלפון הזה בדחיפות, תנצל את השפעתך על משרד הדואר, עשה זאת למעני". דחפתי את השטר לכיסי והבטחתי לעזור. לפני שיצאתי מחדרו אמרתי: "מר זכי, אני והמרכזייה שלי לשירותך, בקש כל מספר ואני אקשר אותך מיד, אתן לך זכות קדימה, לא תצטער על השימוש בשירותי, אני גם יודע לשמור סוד". ענה לי: "אני מודה לך עבדו היקר. תואיל בבקשה לקשר אותי עם מספר 12716 דחוף".
קשרתי אותו למספר, וכמובן האזנתי לשיחה, הרי רק לשם כך קלקלתי לו את מכשיר הטלפון הפרטי שלו. על הקו שמעתי קול של אישה צעירה, אני משער שלא היתה יותר מבת שמונה-עשרה. בטח היא בת של משפחה מכובדת, דמיינתי אותה במוחי כבחורה יפה, גוון עור שזוף ושערות שחורות ארוכות. לקולה היה צליל של מוסיקה מקסימה. השיחה התנהלה כך:
זכי : מתי אראה אותך חמודה שלי?
היא : הרי נפגשנו רק אתמול!
זכי : מאתמול עברו עשרים וארבע שעות, 1440 דקות, וזה המון!
היא : גם אני מאוד מתגעגעת אליך!
זכי : אראה אותך מחר?
היא : כן אפגוש אותך מחר, אם אתה עומד על כך.
זכי : כן, אבל לא ברחוב. איני רוצה שהאנשים ירכלו עלינו!
היא : אבל אתה יודע שאיני יכולה לבוא לדירתך!
זכי : אינך נותנת אמון בי, את חוששת ממני?
היא : אבל …
זכי : בלי אבל, תפגשי אותי בדירה שלי. נהיה לבדנו!
היא : טוב, אהיה שם בשעה חמש, להתראות אהובי!
הייתי מאוד המום וחששתי לגורלה של הבחורה המסכנה. הוא מנצל אותה והיא חושבת שזו אהבה. חשבתי כיצד אוכל לעזור לה, לא מצאתי תשובה.
למחרת התקשרה אליו, היא נשמעה שמחה ומאושרת וסיפרה כי נהנתה מאוד מהפגישה וכי היא אוהבת אותו עד מאוד. הוא ביקש ממנה: "אם כך, אז תעברי לגור עמי, נהיה כמו זוג יונים".
לאחר כשבוע ימים הטלפון הפרטי שלו תוקן וכך לא יכולתי לעקוב אחר שיחותיו של זכי עם הבחורה. הדבר מאוד הכאיב לי. אז התגנבתי שוב לחדרו וחבלתי קשות במכשיר. הוא שוב התקשר ודחף לידי שטר של עשר לירות והתחנן שאדאג לתיקון המכשיר. עניתי לו: "למה לך המכשיר הזה, אני חושש שלא ניתן יותר לתיקון. צריך להחליפו דבר המצריך המתנה של מספר חדשים. אין מכשירי טלפון פרטיים במצרים של היום וצריך להזמינו מחוץ לארץ ולנמק מדוע צריך טלפון פרטי כל עוד יש שירותי מרכזיה יעלים במערכת. וכך יכולתי להמשיך בהאזנה לשיחותיו. ואז עליתי על השיחה הבאה:
היא : אני פוחדת! זכי, אני מאוד פוחדת!
זכי : אמרתי לך שאין מה לפחד.
היא : האם באמת אתה רוצה אותי לאישה?
זכי : כמובן, אך אני צריך זמן. צריך להמתין מספר חדשים ואז נחליט.
היא : אני פוחדת!
זכי : אפגוש אותך מחר באותה שעה בדירתי
היא : אהיה שם ואחכה לך.
הרגשתי מועקה כבדה על הלב. דאגתי למרוות (זה היה שמה) וחששתי לה.
השיחות נמשכו כחדש ימים. כל יום הרגשתי שבקולה של מרוות יש צליל של כאב ודאגה. כל יום התחננה אליו שימלא את הבטחתו. וזכי מנסה להתחמק, קיצר את השיחות עמה ובקש ממני: "כשמוות תתקשר, אל תעביר לי את השיחה, תאמר לה שאני לא במשרד". רגזתי עליו ובתוך לבי תכננתי כיצד לנקום בו וכיצד לעזור למרוות. באחד הימים שמעתי אותה כשהיא בוכה ומתחננת לדבר עם זכי. לא יכולתי שלא למלא את בקשתה. העברתי את השיחה:
מרוות : מדוע אתה בורח ממני?
זכי : אני מאוד עסוק, השיחות שלך מפריעים לי לעבוד.
מרוות : אני בהריון, זכי!! אתה שומע! אני בהריון! תציל את כבודי!
זכי : את בטוחה?
מרוות : אני בטוחה. בבקשה תמלא את הבטחתך, תציל את כבודי
זכי : אין זו בעיה. אתן לך כתובת של חברי הרופא שיבצע לך הפלה!
מרוות : לא רוצה הפלה. הבטחת להינשא לי, תקיים את הבטחתך!!
זכי : אני לא אשם, את בקשת את זה לעצמך. את תשאי לאחריות לבדך!
מרוות : אני מתחננת אליך. אבי ירצח אותי את ידע את האמת.
זכי : זו הבעיה שלך. איני רוצה לשמוע ממך יותר. אל תתקשרי אלי!
מרוות : טוב, תבוא עמי לרופא?
זכי : השתגעת!! אני לא אכנס לרופא נשים! מה יאמרו האנשים עלי?
ניתק את השיחה. הוא פנה אלי ואמר: "הזהרתי אותך שלא להעביר לי שיחות של מרוות. אם תמשיך העביר לי שיחות אדאג לפיטוריך".
אך לא שמעתי לאזהרתו והעברתי לו שיחה אחרת. מרוות התפרצה בבכי מר והתחננה שיציל את כבודה. הוא רגז וניסה לנתק את השיחה אך דאגתי שהשיחה לא תתנתק. התפרצתי לתוך השיחה ואמרתי לזכי: "זה לא יפה, לא מתנהגים כך, אין לך רחמנות בלב! תציל את מרוות! אתה מוכרח להציל את כבודה. אביה ירצח אותה! אני מתחנן אליך". זכי טרק את השפופרת ומיהר אלי למרכזיה כמו שקפאו שד: " כיצד עלית על הקו? האם אתה רגיל להאזין לשיחות?". עניתי: "רק לשיחות שלך עם מרוות, אתה אדם הגון, תציל אותה. התנפל עלי במכות נמרצות בכל חלקי גופי. דחף אותי החוצה והכניס אותי אל חדרו שך מנהל השבועון. והתלונן נגדי שאני מאזין לשיחות ומועל באמון.
הם התנפלו עלי בצעקות ובמכות נמרצות וגררו אותי לתחנת המשטרה. הוגשה נגדי תלונה של מעילה באמון ופוטרתי מהעבודה ללא פיצויים.
הנה אני מובטל וחסר פרוטה!!
נותקתי ממרוות ולא ידעתי מה קרה עמה!
נותקתי מעבודתי וממקור מחיתי!
נותקתי מההאזנה לשיחות הטלפון שכה אהבתי!
אתה בוודאי שואל מדוע לא גליתי למנהל השבועון את סודו של זכי?
מדוע לא סיפרתי לו אודות מרוות המסכנה שנעזבה לנפשה?
התשובה פשוטה:
שמירה על סודות המקצוע!!