אלאדין פן- פרק 2 "כל אחד והטבע שלו"

01/12/2015 784 צפיות 8 תגובות

"תראה פיטר, הוא צוחק". אמרה וונדי כשחיוך על פניה. היא העבירה את זרתה לאורך אפו הזעיר, בתגובה צחוק קטן נפלט מפיו. "איך תרצי שנקרא לו?" שאל פיטר פן וכרך את ידו סביב גופה הרזה. וונדי הביטה בתינוק הקטן ששכב בעריסה הכחולה. לאחר כמה דקות ניצוץ הופיע בעיניה. "אלאדין," אמרה נרגשת, "נקרא לו אלאדין."
פיטר הנהן בלהט. הוא כרך את כפות ידיו סביב שמיכת הצמר הורודה שעטפה את גופו של התינוק. "שמעת?" שאל אותו בנימה ילדותית. "מהיום שמך הוא אלאדין". אמר והצמיד את התינוק אל חזהו. "אלאדין פן!"
-כעבור חמש עשרה שנה-
***
דיקון התהלך במסדרון האפל כאשר אצבעותיו הדוקות סביב פגיון כסוף שהותיר שביל של דם מאחור. הוא הושיט את ידיו קדימה ופתח שתי דלתות ברזל בדחיפה אחת בודדה שלא דרשה מאמץ מיותר. "יועץ טיפש!" מלמל בעצבנות והטיח את הפגיון על הרצפה הכסופה שהבריקה ממנורת החדר. "קרה משהו דיקון?" נשמע קול נמוך. דיקון לא ענה, הוא רק נשכב על ספה אדומה שנשענה על אחד מקירות החדר. "דיקון!" בפעם הזו הקול צעק. "היועץ של הארמון." אמר לבסוף באי רצון מופרז. "הוא החליט שצעדנו הבא יהיה לקיים מארב סביב ביתו של פיטר-פן, צעד מטופש." קבע ושינה את תנוחתו לישיבה. "איך הגבת?" שאל הקול שלא הסכים להזדהות. "הרגתי אותו, דקירה פשוטה בלב, משעשע למדי, תנסה פעם…" אמר דיקון משועשע וחייך בזדון.
"דיקון!" הקול צעק וחריקה נשמעה, דיקון כיסה את אוזניו, מנסה להחליש את עוצמת החריקה. לבסוף השקט שב לשכון בחדר ודיקון הוריד את ידיו. "תיכנס אוליבר". אמר בשיעמום לאחר שדבר לא קרה.
לפתע הדלתות נפתחו ונער גבוה נכנס אל החדר. שיערו הבלונדיני שגלש לחום בהיר סורק בקפדנות ופיו התעקל מטה בכעס. "למה אתה כועס אוליבר?" התגרה בו ופסע לעברו. "כמה פעמים אמרתי לך, אנשים הם עוצמה, אין להרוג אותם!" כעס, קולו היה זהה לקול מי שקיבל את פניו של דיקון בחדר. "אני זה לא אתה!" חיוכו המשועשע של דיקון נמחק מפניו והוא הרים את קולו. "הטבע שלי הוא להרוג אנשים, הטבע שלך הוא לרחם עליהם, אל תערבב שבין השניים!" דיקון סיים את דבריו בעוד הוא טרק את הדלת ויצא מהחדר.
***

אלאדין הביט בשמש נעלמת באופק, זאת הייתה השעה שהכי אהב ביום. "יפייפה, אה?" נשמע קול גבוה. אלאדין הסתובב בבהלה, פיה קטנה, בעלת כנפיים כחלחלות ושמלה ירוקה ובהירה,התקרבה אליו, מנופפת בכנפיה בקצב אחיד. שיערה הבהיר נח על כתפייה ועיניה הכחולות נצצו. "היי בלה". אמר, לא מייחס לבואה תשומת לב רבה. "כמה התלהבות…" אמרה בטון נעלב והתיישבה על כתפו. "מצטער". השיב עם חיוך מנחם והיישר את מבטו לעברה. "מה קורה?" שאל, עדיין בנימה חסרת כל התלהבות. "בסדר, אני מניחה… מה קורה איתך?" אלאדין לא ענה, רק המשיך לעקוב אחרי השמש נעלמת."שאלתי, מה אית-"
"שמעתי". קטע אותה אלאדין באכזריות, הוא העביר את משקל גופו בין ידיו. "אלאדין, תספר לי." עודדה אותו וליטפה את תנוך אוזנו עם ידה הזעירה. "בלילות האחרונים…" החל לאמר לאחר התלבטות עם עצמו האם להוריד את האבן שמרסקת את ליבו כבר כמה שבועות. "אני חולם על אבא".
"על פיטר פן". קטעה אותו בלה, מראה כי היא מקשיבה לסיפורו. "בדיוק, אני חולם שהוא נעלם, אני חולם את זה שוב ושוב, והחלומות האלו, כל כך מציאותיים." אלאדין קטף את אחד מהפרחים שצמחו בסביבתו ותלש את עליו. "תירגע אלאדין, מה כבר יכול לקרות, זה אבא שלך, פיטר- פן האגדי, הוא שומר על עולם שלם, אני בטוחה שהוא יודע לשמור על עצמו." אמרה עם חיוך מנחם על פניה. "כן, אני מניח…" אמר אלאדין, למרות שלא האמין לאף מילה מדבריה.
***
היא ישבה ברוגע ליד שולחן הכתיבה שבחדרה ושירבטה ציורים במחברת קטנה. המיטה הזוגית שקיבלה במיוחד ממי שהיא מכנה 'אבא' לא היוותה לה מקום טוב לציוריה, רק כאשר ישבה ליד שולחן הכתיבה יכלה לקלוט בעיניה את החדר כולו, ובכך לקבל השראה.

"אוגוסט!" שמעה קול נמוך ומוכר נוקב בשמה. "כן אוליבר". השיבה, ממשיכה בציוריה. "התקיימה לפני דקות ספורות ישיבה צבאית, האזנתי לדבריהם מאחורי הדלת, הם העלו פעם נוספת את הרעיון לארוב לפיטר – פן." אוליבר נראה נסער, ולא לשווא, לתקוף את פיטר פן, מגן עולמם, אכן הייתה משימה לא פשוטה ואף מסוכנת. "מה ביכולתנו לעשות? הרי אתה יודע שאם אבא רוצה משהו הוא לא יעזוב אותו".
"הוא לא אבא שלי!" אמר אוליבר בכעס, סוטה מהנושא עליו דיברו. "אני מצטערת אוליבר לא התכוונתי…" אמרה אוגוסט בצער והניחה את ידה על שריריו המנופחים. "אז מה נעשה?" שאל אוליבר, מנסה לפסוח על הנושא המביך. הוא חשב שניות בודדות לפני שהגיע להחלטה, עקומה, לא בטוחה, אך אפשרית.

"אנחנו נחטוף את פיטר פן!" אמר, לא עוצר לחשוב על דבריו "לבד, מחר!"


תגובות (8)

פרק מאוד מעניין ומותח.
רק בעיה אחת: אחרי הקטע עם דיקון, שגרך אגב, ממש אהבתי, ואוליבר כתבת "כעבור חמש עשרה שנה". זה אומר שדיקון עכשיו בן שלושים??? כי בהרשמה כתבתי שהוא בן חמש עשרה ולפי מה שאת כותבת הוא היה בן חמש עשרה כשאלאדין נולד. זה לא כל כך מוצא חן בעיני…
בכל מקרה, אשמח להסבר :)
מחכה להמשך!

01/12/2015 22:12

את ללא כל ספק צודקת… אני חושבת שהעביר את ה- כעבור 15 שנה- לפני הקטע של דיקון, תודה על ההערה

01/12/2015 22:13

וואו!!!
ממש ממש אהבתי!
הערה קטנה – הייתי מציע לרדת שורה בכל פעם שמישהו חדש מדבר.
פרק מעולה, ומתואר היטב!!!
אוגוסט מופיעה!!! כבר לא יכול לחכות לליילה.
תמשיכי!!!

01/12/2015 22:53

אין לי הרבה זמן, ככה שאין לי זמן לתת דעה על הפרק וגם לא עברתי כל כך טוב על הדמויות…
טוב, אז כתבתי את התאומות. ג'יין היא הגדולה מבניהן (בשלוש דקות.)
הן יצאו די קצרות לפי דעתי, אבל אני מקווה שתאהבי אותן בכל זאת (אני יכולה לשכתב אותן אחר כך.)
***
שם: ג'יין ווסט
גיל: 16
מראה: שיער בלונדיני גלי (לא ממש בהיר, אבל לא שטני) שמגיע לה עד קצת אחרי אמצע הגב והיא תמיד משאירה פזור. העיינים שלה ירוקות ונוצצות והעור שלה די בהיר עם גוון שזוף. יש לה סומק ורדרד וטבעי בלחיים ושיניים לבנות ובוהקות שבדרך כלל נחשפות בצורת חיוך מתוק.
המראה שלה עדין והיא די יפה בסך הכל, אך עם זאת יש לה מראה שמזכיר מראה של ילדה קטנה, ובכללי – היא נראית קטנה מגילה האמתי בערך בשנה.
כוח: ג'יין שולטת בצמחים. היא משתמשת בכוח הזה בעיקר כדי לגדל עצים או לגרום לפרחים לפרוח, אבל היא מסוגלת להרבה יותר מזה ומפחדת משימוש בכוח שלה (הסבר ברקע.)
אופי: ג'יין לא רק נראית כמו ילדה קטנה, היא גם מתנהגת כמו אחת כזאת. היא קופצנית, נחמדה ומלאת שמחת חיים (גם אני לא מאמינה שאני כותבת את זה.)
היא מאוד מצחיקה ואוהבת להצחיק, אבל היא אף פעם לא יורדת על אחרים, כי היא מפחדת לפגוע באנשים. היא אוהבת לעשות שטויות ויש לה צחוק מתגלגל שמדביק את כל הסובבים אותה כשהיא צוחקת.
ג'יין מכבדת כל אדם באשר הוא, וכשתראה מישהו פצוע או פגוע היא תמהר להגיש לו עזרה. היא מאמינה כי לכל אחד יש צד טוב, גם אם הוא לא מראה אותו. התקווה שלה באנשים יכולה להיות מאוד לא הגיונית לפעמים.
ג'יין היא חברותית מאוד ומקובלת בחברת הפיות, אבל את רוב הזמן שלה היא מבלה עם אחותה התאומה. בזמן שהיא לא עם אחותה, היא עם חברותיה. בכל אופן, לעולם לא תמצאו אותה לבד.
היא סקרנית וחוקרת מטבעה, והטבע מאוד מעניין אותה. ברגע שהיא תראה פרח נבול או עץ כרות, היא תמהר לתקן את המצב.
ג'יין היא טיפוס אופטימי ויש לה הרבה חלומות וורודים. קשה להלחיץ אותה. היא תמיד נשארת בגישה של 'הכל יהיה בסדר', ובניגוד לאחרים שאומרים את זה מתוך לחץ, היא ממש מאמינה בזה. היא נוטה להאמין בפנטזיות הוורודות שלה יותר מדי, מה שיכול לשגע אנשים.
רקע: אני אכתוב ברקע של הייזל, כי צריך שיהיה מידע על שתי הדמויות בשביל הרקע.
דברים נוספים: אין לי בעיה שהדמות הזאת תתאהב, משאירה לשיקולך.
אני אשמח אאם בינה לבין ווינטר תהיה שנאה של ממש, בגלל שווינטר אוהבת לפוצץ עצים וכו' וג'יין ממש אוהבת את הטבע (מי המציא את השטות של הפכים נמשכים?)
***
שם: הייזל ווסט
גיל: 15
מראה: הייזל נראית בדיוק כמו אחותה, רק שלה יש נקודת חן ליד אוזן שמאל והיא בדרך כלל אוספת את השיער שלה בגולגול גבוה (כמו של טינקרבל ^^)
כוח: שליטה באדמה. היא שולטת במתכות מכל סוג שהוא, וגם באבנים או בחול. היא משתמש בכוחות שלה בעיקר כדי לעזור לאחותה עם גידול צמחים וכ'ו, אבל מסוגלת להרבה יותר (פירוט ברקע.)
אופי: כמו אחותה, גם הייזל מלאה בשמחת חיים. בניגוד לאחותה, היא לא ממש מראה אותה. הייזל היא סגורה ואין לה ביטחון עצמי.
קשה לה להיפתח לאנשים חדשים, כי היא מאוד ביישנית. החברה הכי טובה (והיחידה) שלה היא אחותה, שתמיד מגנה ושומרת עליה. הן משלימות אחת את השניה – הייזל מרגיעה את ג'יין מהשטויות שלה כשצריך וג'יין מלהיבה את הייזל ומנסה לדחוף אותה למרכז העניינים.
בכל אופן, השתיים לא תמיד יחד. בזמן שהן לא ביחד, הייזל מעבירה את זמנה בעיקר בטיולים בחיק הטבע, כשרק חיות הבר מארחות לה לחברה. היא מאוד אוהבת את הטבע, ומאמינה כי חיות לעיתים טובות מבני אדם. יש לה סוג של קסם אישי שגרם לכל חיה שאי פעם פגשה לחבב אותה.
רקע: אמא של ג'יין והייזל הייתה גם היא פיה, והכוח שלה היה, בזהה לזה של הייזל, שליטה באדמה. אבא שלהן היה גם הוא פיה (עדיין לא יודעת לכתוב פיה בזכר -,-), אבל לו לא היו כוחות של ממש.
בין ההורים שלהן היו תמיד יחסים טובים, ובכללי – הייתה להן ילדות מושלמת וחמה. כשהשתיים היו בנות 12 קרה משהו בין ההורים שלהן ום התחילו לריב. הריבים הפכו לשגרה של ממש, עד שאמא שלהן עברה התמטטות עצבים והכוחות שלה התפרצו על אבא שלהן. הוא מת במקום.
הבנות היו נוכחות במקרה, ומאז שרו את גופתו של אביהן הן התרחקו מאוד מאמא שלהן. הן הסכימו ביניהן שלא ישתמשו בכוחות שלהן לשום מטרה רעה לעולם, וישאירו את רמת המיומנות שלהן כמו שהיא כדי למנוע התפרצויו כאלו בעתיד.
ג'יין אכן שמרה על ההסכם. היא לא התאמנה יותר על הכוחות שלה, והדבר המסוכן ביותר שהיא יכולה לעשות עם הכוחות שלה הוא העלאה של חומת קוצים.
לעומתה, הייזל, שמאז ומתמיד התלהבה מהכוחות שלה ושלטה בהם בצורה מושלמת, לא הצליחה לעמוד בהסכם. עד עכשיו היא מתאמנת בסתר, וכבר יכולה לגרום לרעידות אדמה ולהזזה של סלעים ענקיים. אף אחד חוץ ממנה לא מודע לכך, והיא שומרת על זה בסוד די יפה.
דברים נוספים: אני אשמח אם היא תפתח צד קצת יותר אסרטיבי בסיפור ותעמוד לצד אחותה, בעיקר בריבים עם ווינטר (יאי, שנאה בין הדמויות של עצמי!)
***
קטניס אוורדין, סוף.

01/12/2015 22:55

    דרך אגב, שתיהן בנות שש עשרה, לא חמש עשרה, זה פשוט התבלבל לי בדמות של הייזל.
    קטניס אוורדין, סוף.

    02/12/2015 07:23

אז… הפרק היה די טוב. מאוד אהבתי את הקטע עם דיקון. גם הקטע עם אוגוסט ואוליבר היה טוב.
כמה דברים שכדאי לך לתקן בפרק:
1. צריך להיות פסיק לפני פניה למישהו. דוגמא: "אני מצטערת, אוליבר."
2. אני עדיין חושבת שכדאי לך לרדת שורה כשמישהו שלא אמר מהו בפסקה מדבר.
3. השורה הריקה לפני השורה האחרונה הייתה לא הכרחית.
בכל מקרה, ממש אהבתי את הפרק.
מחכה להמשך! (ולווינטר! כי התאומות הן לא ממש הדמויות שלי…)
קטניס אוורדין, סוף.

02/12/2015 07:17

באתי לכתוב תגובה ארוכה אבל קטניס הקדימה אותי… מצטרפת לקטניס.
הלכתי לקרוא את הפרק הבא.

02/12/2015 22:28

תודה רבה על כל התגובות וההערות, אנסה כמה שיותר ליישם אותם, מצטערת שאני עונה רק עכשיו וקטניס אוורדין, שתי דמויות מעולות, תודה רבה:)

02/12/2015 22:45
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך