ביישנית בממלכה- פרק 16

ביישנית בממלכה- פרק 16

לאחר מכן, ג'וסלין התחפשה, כדי שג'וש לא יזהה אותה או לינט, וכך גם אדוארד.
אל תוך הכרכרה, וחצו את היער.
"עצרי" אדוארד לחש לה. וראה את לינט מסתובבת סביב היער.
"היא בטח מחפשת אותך" הוא לחש.ג'וסלין נבהלה. והסתתרה מאחורי העצים.
"תראה כמה שוטרים משוטטים פה" היא אמרה בנימה מבוהלת.
"טוב בואי הצידה, ונמשיך ללכת, אף אחד לא ישים לב" הוא אמר, והחזיק את ידה של
ג'וסלין, הם ניסו להידמות כזוג, כדי שלא יחשדו בהם ומיהרו.
לאחר מכן הם נכנסו לכרכרה ושניהם הגיעו לבית המלוכה.
"תודה אדוארד" ג'וסלין אמרה בהתרגשות..
"שום דבר לא מובן מאליו ממעשיך, שום דבר, את כל הדברים האלה שעשית למעני
הם בכלל לא מיועדים לי, מי אני נערה פשוטה שכמותי שתזדקק לעזרה כה רבה,
יכולתי למות ביער, ואתה וחברתך הצלתם אותי, רוב תודות.." היא אמרה וחיבקה אותו.
ודמעותיה זלגו על פניה.
" היית עושה אותו דבר למענינו ג'וסלין, אך הוצלת ממותך, אך תודי קודם לאדון שם למעלה,
הוא זה שעזר לנו לאורך כל הדרך" הוא אמר.
"אתה צודק.." היא אמרה בהתרגשות, ולאחר מכן אדוארד חזר לדרכו.
ג'וסלין ניסתה לחשוב איך היא תוכל לשוב בחזרה לממלכה. לאחר מכן היא ראתה
את ג'ורג' מתיישב שם באחד הספסלים.
"ג'ורג', ג'ורג'" היא נופפה לו.
הקול של הנערה שפנתה אליו היה מוכר, אך הוא לא הצליח לזהות את ג'וסלין.
"מי את?" הוא שאל.
"זאת אני, ג'וסלין.." היא לחשה לו. ג'ורג' היה בהלם מוחלט, היא ניסה לחנוק את דמעותיו.
ג'וסלין חיבקה אותו.
"לאן נעלמת כל הזמן הזה, החיסרון שלך שיגע את הממלכה !" הוא אמר בקול זועם.
"ג'ורג'.. אני לא אהיה כאן לזמן רב כלכך, בבקשה הכנס אותי, אני חייבת להספיק
לראות את ג'וש לפני שלינט תיכנס, ואז יהיה מאוחר מידי.." היא אמרה בקול מבוהל.
"הבנתי גברתי" הוא אמר ופתח את השער במהירות.
"אך תספרי לי מה קרה כל הזמן הזה שנעלמת.." הוא אמר.
"אחר כך ג'ורג', אני מבטיחה" היא אמרה ורצה במהירות במדרגות.
ג'ורג' דפק בדלת החדר של ג'וש, ופתח אותה מעט.
"ג'ורג' אני עייף ת עכשיו, אין לי כוח לחדשות" ג'וש ציווה.
ג'וסלין התרגשה, לאחר זמן רב כלכך שלא שמעה את קולו העמוק של ג'וש.
היא עמדה לבכות.
"ומה אם החדשות האלה, שאני כאן?" היא לחשה.
ג'וש התקוממם מהר מהמיטה. "ג'וסלין?" הוא שאל ואז התבוננן.
הוא לא הצליח לזהות אותה, מכיוון שהיא הייתה לבושה כמו אישה מבוגרת, עם כובע רחב,
וכפפות קצרות, כמובן שמלתה העניקה למראה גופה להראות מבוגר יותר.
היא הסירה את כובעה ושלפה את שיערה.
"זאת אני…" היא אמרה וחייכה, לאחר מכן ג'וש התרוצץ משמחה.
" זה עוד חלום בלהות?.." הוא שאל בחשד. היא צבטה אותו.
"אאוץ' למה זה היה חייב להיות?" הוא שאל.
" אם זה היה חלום בלהות, כבר היית מתעורר" היא אמרה וצחקקה לה.
ג'וש חיבק את ג'וסלין במהירות. זה היה חיבוק ארוך, לאחר שנה שלמה
של יסורים, ושל סבל וניתוק ארוך, הם רואים זה את זה.
"אני חייבת לחזור, לפני שלינט תראה אותי" היא אמרה במהירות.
"למה? את רק הגעת !" אמר ג'וש. הוא החזיק בידה של ג'וסלין.
"בבקשה ממך, אל תלכי, אל תלכי לי כמו בחלומות, אל תעזבי אותי שוב,
אין יום שאני לא חושב עלייך ג'וסלין, נמאס לי לראות אותך עוזבת ממני כמו בכל חלום,
נמאס לי לראות אותך נעלמת מפני, אני רק רוצה לגעת בפנייך, ולדעת שאת סוף סוף כאן
נמצאת לידי, אני לא צריך יותר מזה, בבקשה ג'וסלין אל תעזבי.." ג'וש אמר בהתחננות וניסה
לחנוק את דמעותיו, ג'וסלין ניגבה את הדמעות מפניו, וסיפרה לו מדוע היא צריכה לעזוב.
היא סיפרה לו את סיפור ניסיון הרצח, את ההצלה של אדוארד, והתגוררות שלה
בממלכה האחרת, למרות שהייתה בספק אם הוא יאמין לה, אבל היא ידעה שלא יעניש אותה
על העברות שעשתה.

" אני לא מאמין.." הוא אמר בכעס.
"אני מבינה, שאתה לא מאמין לי, סליחה שהטרחתי אותך, ומצטערת" היא אמרה וקדה לו קידה.
"לא, לא ג'וסלין, אני מאמין לך באמונה מוחלטת, אני כבר מסור אלייך ולא יכול להאמין לאישה אחרת כמו שאני מאמין לך" הוא אמר לה
"אני פשוט לא מאמין שנפלתי באשליה הזו של קלינט, ידעתי שהיא שונאת אותך, אך מעולם לא חשבתי שתרצה לרצוח אותך.
אנחנו מכירים המון זמן, ויועדו אחד לשני מסיבה פוליטית בלבד,
יש לי את הזכות להעניש אותה, ואני אטפל בזה" הוא אמר בנימה מנחמת וליטף את ידה.

לינט חזרה לביתה, לאחר חיפוש גופתה של ג'וסלין.
"לאן היא כבר נעלמה.." היא אמרה בדאגה. היא עלתה לקומה העליונה.
ג'וסלין שמעה צעדים עולים כלפי המדרגות.
"ג'וש, אני חושבת שזו לינט" היא אמרה בבהלה.
ג'וש פתח מעט את הדלת וראה את לינט נכנסת לחדרה.
"כן זאת היא…" הוא אמר.
"אני חייבת לחזור, אחרת היא תתפוס אותי.." היא אמרה בבהלה.
"היא לא תתפוס אותך , אני שומר עלייך" הוא אמר.