Amora
כתבתי את זה עוד לפני שפרסמתי את הפרק הקודם, וממש לא עלתה לי המחשבה של "מה יקרה כשקרואלה תפגוש את ההורים של נואר"... XD אז מתנצלת על זה, אתם מוזמנים לדמיין!

מצוד הנבלים: פרק 29- היו לנו לאורחים (פרק ארוך במיוחד! ^^)

Amora 29/09/2016 831 צפיות 8 תגובות
כתבתי את זה עוד לפני שפרסמתי את הפרק הקודם, וממש לא עלתה לי המחשבה של "מה יקרה כשקרואלה תפגוש את ההורים של נואר"... XD אז מתנצלת על זה, אתם מוזמנים לדמיין!

אור חדש הפציע על הממלכה המאוחדת. כל מי שהתעורר משנתו באותו יום היה יכול להרגיש שמשהו שונה נמצא באוויר, תחושה שמזמן לא הורגשה שם. דחף לא ברור היה משותף לכולם- לבדוק מה השתנה. כל אחד ואחד מהם הצליח לגלות בהקדם שהחומה נהרסה. יחד איתה גם נעלם הקור הבלתי רגיל של אותו לילה, וההחלטה הבלתי מעורערת של המלך ארתור בנוגע לעתיד הממלכה.
לא הרבה ידעו למה ואיך זה קרה, שהוא שינה את דעתו. היו שמועות, בנוגע לכישלון, הבנה מחדש או איום על חייו. אבל השמועות נשארו שמועות בלבד, ורק החשובים מבין כולם ידעו מה הסיבה האמיתית לכך- וזה שהיה עליו לעשות זאת, בין אם הסתייג או הכחיש שזה לא נכון.
נראה היה שלפתע כולם קיבלו את הסוף הטוב שלהם, ואפילו יותר.
אנג'י מצאה אהבה ותוך כדי עזרה לפייר להשתחרר מקללת השלג שלו. קארל התאחד שוב עם אימו, שבמפתיע התאקלמה בצורה מושלמת למדי בזמן קצר כל כך, ונואר זכתה לקשר חדש איתו, תרתי משמע. אימה של איימי נרפאה. ואזירי וג'יני סידרו את עניינם מחדש, לשמחתן של פאריס וסלוון, ולספקנותו של רג'י, שגם השתחרר מכישוף הג'יני שכבל אותו למנורה. אדוארד זכה להבין דבר או שניים בקשר לחיי הנבלים ולגבי הזדמנות שנייה. ג'ק ופרספונה הפכו לאורחי כבוד בארמון, כמו כמה נוספים.
כולם חזרו לבתיהם הישנים והטובים. חלקם נשארו בחלקתם החדשה. אם מסתכלים על התמונה הכוללת, הכל היה נראה טוב ושמח, כפי שאמור להיות.
טוב, הכל רק נראה.
"הוד מעלתך!" אדוארד פתח את דלת חדרו של כריס בזהירות. הוא חיכה לו שיתארגן לקראת הנשף המלכותי שהיה אמור להתחיל עוד שעה. הוא עצמו כבר לבש את בגדיו המפוארים, בצבעי חום בהיר, זהב וארד. "אתה מוכן?" הוא שאל אותו כשהבחין בו עומד מול חלון חדרו וממשיך לצפות בנוף היקר שפעם הוסתר ממנו.
הוא היה לבוש בבגדים שהכינו לו לאותו אירוע- חליפה כחולה ומלכותית, אך הבעת פניו לא ממש הציגה את השמחה שנדרשה להופיע אצלו. "כן." כריס השיב לו בקול שקט.
"ואתה בסדר?" אדוארד סגר אחריו את הדלת והתקרב אליו בדאגה. "אתה בוהה שוב."
"רק חושב." ענה.
"יותר מדי מחשבות יעשו לך רע." הוא נעמד לצידו. "אני מצטער שזה מה שקרה."
"זו לא אשמתך."
"אולי, אם לא הייתי כל כך נוקשה-"
"אד, זו לא אשמתך!" כריס הדגיש באנחה. "היא קיבלה את העונש שמגיע לה."
"היא אהבת חייך." אדוארד הזכיר לו.
כריס גיחך. "אני שמח שאתה תומך כל כך, אבל אתה יודע שאין בזה טעם. היא תכלא שם לנצח על ניסיון ההריגה הזה, ושנינו יודעים שהסיכוי שלה לצאת אפסי עד בלתי אפשרי."
"קח את הזמן." אדוארד הציע לו. "אבל רק שעה, כי הנשף עומד להתחיל ואמא שלך תכעס מאוד אם תאחר."
"בשביל אמא שלי אני מוכן להשקיע." הוא אמר והתיישר בנוחות. "בוא, נקדים." הוא הסתובב ופנה לצאת מהחדר. אדוארד הלך יחד איתו.

אנג'י, כהרגלה, הייתה מבין הראשונים להגיע לאירוע. היא באה יחד עם הוריה, המלך אדם והמלכה בל, ובן זוגה החדש, פייר. כשהכרכרה שלהם נעצרה, היא מיהרה לצאת ממנה ולהגיע כבר לרחבת הגינה הגדולה של ארמון הזהב. היא משכה את פייר יחד איתה, והשאירה את הוריה מאחור.
כשבל יצאה מהכרכרה בעצמה, היא בחנה אותה מריצה אותו קדימה. הוא עדיין היה צריך להתרגל לזריזות ולשמחת החיים שלה.
היא גיחכה. "מעולם לא ראיתי אותה שמחה כל כך." היא פנתה לבעלה.
"זה טוב." הוא אמר. "אף על פי שאנחנו לא בדיוק מכירים את הבחור הזה."
"תעשה לי טובה," בל גלגלה את עיניה. "כאילו שאבא שלי חיבב אותך בהתחלה." היא החלה לפסוע קדימה, לבושה בשמלה הצהובה המהודרת שלה, ומגונדרת בתסרוקת הגבוהה המלכותית שתפסה את שיערה החום הרך.
"אבא שלך אהב אותי!" אדם התקדם וצמצם את הפער. "אני בטוח בזה."

קארל עדיין היה לחוץ מכך שהסכים לשכנועיה של נואר לקחת אותו לנשף המלכותי הזה. איך הוא קשור לכל העניין, הוא עדיין לא היה בטוח, אבל אם נואר אומרת… כנראה שהיא מבינה מספיק כדי לדעת בוודאות שזה הדבר הנכון.
"אנחנו לא צריכים מכונית- אה, כרכרה, גדולה יותר?" הוא שאל אותה בזמן שסידרה עליו את חליפתו הלבנה המותאמת. "זאת אומרת, אנחנו, ההורים שלך, אחיך הקטן ואמא שלי?"
"הו, אני לא הולכת איתכם, יקירי." אמו העירה ממקומה בקצה החדר, קרוב לארון הבגדים של נואר, בזמן שהסתכלה בשפע שנמצא בו.
"מה? למה?" הוא שאל בבלבול.
"אתה אדם מבוגר ואתה לא צריך את אמא שלך שם. וגם, יש לי הרבה לחקור במקום הזה, כמו… פרוות." היא המשיכה להציץ בין אוסף השמלות המפואר.
"הייתי מניע אותך מזה, אבל… אני מכיר אותך ואני מבין שזה באמת די עדיף." קארל הנהן עם תשובתו. אימו גיחכה בסיפוק.
"אתה רק תצטרך להשגיח על וויל בזמן הנסיעה לשם." נואר הוסיפה.
"רגע, למה אני? כולכם תהיו בפנים." הוא התלונן.
"כי הוא צריך לאהוב אותך." נואר הסבירה.
"אבל- אני- אני לא ממש אוהב ילדים." הוא הודה.
"בסופו של דבר תצטרך לאהוב, כי יהיו לך כאלה. "אימו המשיכה להתפרץ לשיחתם. "אתה חושב שאני אהבתי אותך כשהיית קטן?"
הוא החמיץ את פניו. "תודה, אמא. טוב לדעת." הוא נאנח. "אבל, זה לא חלק מהתוכניות הקרובות." הוא הכריז, ואז הוסיף להסתכל על נואר. "נכון?"
נואר גיחכה וטפחה בעדינות על לחיו. "קדימה." היא סיימה לסדר את דש החליפה שלו וסימנה לו לבוא איתה החוצה.

"מה דעתך?" איימי חיכתה לתשובתו של רג'י בנוגע לשאלה שלה.
הוא הגיע לבקר אותה בביתה, שעכשיו היה נגיש גם לאורחים מהדרום, כדי לבדוק מה שלומה. נראה היה לו שזה הדבר "הנכון" לעשות אחרי כל מה שקרה, אבל הוא ממש לא ציפה שתתקיל אותו ככה.
"לבוא איתך לנשף הזה?" הוא חזר על כך בקול. "למה?"
"זה נשף מלכותי. אני נסיכה. אמא שלי מלכה." היא הסבירה בחוסר עניין גדול בנושא. "נהיה שם בלית ברירה."
"אני לא ממש מהסוג הזה שהולך לנשפים." הוא אמר.
"גם אני לא." היא הודתה בחיוך קל. "כל השמחה הזאת מטופשת. אבל כשאיב לא כאן…" היא נאנחה. "אני אשמח שמישהו נורמלי יהיה איתי שם."
"אוקיי." הוא הבין. "בסדר. אבוא איתך. אני במילא אורח של כבוד מסיבה מסוימת, אהיה חייב להיות שם." הוא הסביר כשנזכר. "יהיה עדיף לסבול ביחד."
"כן. לסבול ביחד." היא גיחכה, ואז סובבה את ראשה לכיוון גרם המדרגות שמאחוריה. אימה ירדה ממנו לכיוונם בכל מלכותיותה, בשמלתה השחורה המהודרת ושיערה השחור החלק.
"את מוכנה?" היא שאלה אותה. איימי הנהנה אליה בעיניים נוצצות לראשונה.

לא היה חם ולא היה קר. מזג האוויר היה מושלם. כאילו היום הזה היה מושלם. הרגשה של חופש וטוב מילאה את המקום. כל אנשי המלוכה ואורחי הכבוד הוזמנו לאירוע הזה, והגינה הגדולה כבר התמלאה אנשים. אף אחד מהם לא נראה אומלל או מודאג. זה היה בוקר של התחלה חדשה, בשביל כולם.
אנג'י עמדה לבדה ובחנה את הסובבים אותה בסקרנות. נער צעיר אחד קלט אותה. הוא הכיר אותה, והוא רק חיכה לרגע המתאים שיוכל לדבר איתה. שיערו החום המבריק נאסף לזנב סוס קצר ועיניו הירוקות בהקו בשמש השחרית המאוחרת. הוא לבש בגדים פשוטים ונעל סנדלי רצועות עור חומות. בחגורתו נח פגיון להב ייחודי, ועל ידו ענד צמיד זהב של משמר המלך.
"תסלחי לי." הוא פנה אליה, והיא הסתובבה אליו בחיוך.
"כן?" שאלה.
"אה, את- את בת דודה של ג'ולס, נכון?" פניה קפאו בהבעה מבועתת כשהזכיר את שמו. כבר תקופה שלא שמעה את השם הזה. הייתה לזה סיבה טובה, והיה עדיף שכך יישאר.
"כ-כן." היא השיבה בשקט. "למה אתה שואל?"
"כי, טוב, גם אני." הוא הציג את עצמו בלחיצת יד קלה. "אני טרנסט מקוי."
"אנג'י." היא לחצה את ידו.
"נוכל לדבר?" שאל.
"אה, כן." היא הנהנה בחיוך פשוט, למרות שבליבה חששה מאוד ממה שהוא ירצה לומר לה.

"כריס?" מישהו זיהה אותו מרחוק, מישהו בעל קול מוכר שלא יצא לו לשמוע כבר הרבה זמן. כריס הסתובב לכיוונו, והופתע בשמחה כשראה את הבחור הצעיר שניגש אליו. עורו היה שזוף ושיערו חום, אך יותר מסודר ממה שזכר. הוא לבש בגדים חדשים ופשוטים למדי. על צווארו עדיין היה הקעקוע הלא ברור שלו, ועל ידו הבחין בצמיד זהוב מיוחד.
"רובין." הוא זכר אותו והתקרב אליו. "מה אתה עושה כאן?" הוא שאל.
"אתה לא יודע?" רובין הופתע. "אני במשמר המלכותי עכשיו." הוא הציג לפניו את הצמיד שענד.
"באמת?" כריס התרשם, וזיהה את התכשיט הברור.
"אתה ממש לא בעניינים, מה?" רובין גיחך. "הטיול שלך לארץ אחרת שיבש לך משהו במוח?"
"הא, אפשר לומר." כריס גיחך בשקט.
"וזה נכון, מה ששמעתי? עלייך ועל הבת של הפיה הרעה?"
"אה, כן." הוא השיב באנחה.
"היא בכלא עכשיו, נכון?"
"כ-כן." הוא ענה. "נוכל- לא לדבר על זה?"
"הו, כן. ברור. אני מבין, מצטער." הוא הנהן בעדינות. "אה, בוא. אני אפגיש אותך עם רוזלין, היא גם נמצאת פה. אתה זוכר את רוזלין, נכון?"
"הו, כן." כריס חייך בקלות והצטרף ללכת אליו לכיוון בו עמדה הנערה הבלונדינית בעלת רעמת התלתלים המקושטת בפרחים והשמלה ה-ורדרדה העדינה. היא קלטה אותם בזווית עינה, ואז נופפה אליהם לשלום עם חיוכה המתוק.

כשסלוון שמה לב אל אדוארד מתהלך בין האנשים הרבים בנשף, היא מיהרה לעזוב את אחותה מבלי אפילו להודיע לה. רק כשהסתובבה כדרך אגב, פאריס הבחינה שנעלמה מלעמוד לצידה. היא חיפשה אותה במבטיה ברחבה, ובזמן הזה זו ניגשה לאדוארד שניסה למצוא את עצמו בקהל.
"היי!" היא קראה אליו בחיוך כשהתקרבה אליו במהירות.
"הו, היי, את." הוא חייך אליה באילוץ.
"אתה זוכר אותי, נכון?" היא שאלה.
"את הנערה שראתה אותי חצי עירום. כן, אני זוכר." הוא ניסה שלא לראות שהסמיק מהזיכרון הזה.
"מצטערת על זה." סלוון גיחכה. "כשאני עם אחותי אנחנו יכולות לעשות שטויות."
"שמתי לב." הוא מלמל בשקט."
"אני לא רעה, אם אתה דואג." היא הרימה את ידיה כחפה מפשע. "מעולם לא עשיתי מעשה מרושע."
"טוב לדעת." אמר.
"רוצה לרקוד?" היא הגישה לו את ידה.
אדוארד פער את עיניו בפליאה. "מה?" הוא התבלבל.
סלוון הסתכלה על התזמורת שהחלה לנגן. "לרקוד." היא אמרה. "רוצה?"
"אה… אני…" הוא לא ידע איך להשיב לזה. ראשו הפך לפתע לריק.
"קדימה!" היא לא חיכתה לתשובה ותפסה בו מיד. היא גררה אותו לרקוד בכל זאת, ובזמן שהסתובבו זה עם זו, אז פאריס קלטה אותם. היא העלתה חיוך קל והשאירה אותם לעשות את שלהם.

הפיה הצעירה ישבה על ספסל הגינה המהודר, נדנדה את רגליה קדימה ואחורה, ובהתה בקרקע בשקט. שיערה הכסוף בעל גווני התכלת הכהים הבריק באור השמש. שמלתה הלבנה הייתה מתוקתקת מאוד, וכנפיה הצחורות ריצדו מפעם לפעם ללא כוונה.
היא לא בדיוק ידעה מה היא עושה שם, אלא רק כי דודתה דרשה ממנה לבוא. היא לא מצאה את עצמה במקום הזה, היא רצתה לצאת ולטייל בחוץ כפי שאהבה לעשות בזמן האחרון, ולא להיות תקועה, ישובה על הספסל הזה.
היא הרימה את ראשה לפתע אל האורח שהבחין בה וניגש אליה. חיוך קל עלה על פניה כשזיהתה את תווי פניו השדוניים הבהירים ורעמת השיער הבלונדינית הכהה.
"בנו של עוץ לי גוץ לי!" היא ידעה מי הוא היה.
הוא התיישב לצידה. "את יכולה לקרוא לי רפאל." הוא אמר לה. "ת'אליה, נכון? איך את?"
"בסדר." היא משכה בכתפיה בעדינות. "עדיין לא זוכרת כלום."
"אני מבין." הוא אמר ברצינות שהייתה יכולה להפתיע. "אני רוצה להביא לך את זה." הוא הוציא מכיסו שרביט פיות לבן ונוצץ. "או יותר נכון להחזיר."
"השרביט- שלי?" היא שאלה.
"כן." הוא הנהן. "אין לי צורך בו."
"חשבתי שזה היה חלק מהעסקה שלנו." היא אמרה לו. "לא?"
"כן." הוא לא הכחיש. "אבל כמו שאמרתי, אין לי צורך בו. אז קחי." הוא הגיש לה אותו. היא לקחה את השרביט בלית ברירה.
"תודה." היא חייכה לפניו בעדינות. "רפאל."

לאחר השיחה הלא ברורה שלה עם טרנסט, בה התברר לה שאביו היה אחד האחים של אשתו האחרונה של כחול הזקן, אביו של ג'ולס, והיה גם אחד מהאחראים למותו, היא הייתה צריכה לדבר עם כריס.
היא תפסה אותו באמצע שיחה עם שניים שהכירה- רובין ורוזלין, בנו של רובין הוד וביתה של היפיפייה הנרדמת, ולקחה אותו משם כי היה זה מקרה חירום.
"מה קרה?" הוא שאל אותה בדאגה כששם לב לפניה.
"פגשתי מישהו כאן." היא הסבירה.
"ו-?" כריס ביקש שתמשיך.
"הוא רוצה לגלות מה אני יודעת על ג'ולס ואבא שלו." אמרה. "הוא טוען שאבא שלו היה אחד מאלה שהרגו אותו."
"מה הבעיה?" שאל. "תספרי לו."
"אני לא בטוחה בקשר לזה." היא הודתה. "אין לי מושג מה קרה שם. אבא שלו לא מוכן לספר לו כלום, והוא חייב לדעת. הבעיה היא שאפילו אני לא הייתי אמורה לדעת את האמת בקשר אליו, ואיכשהו הוא יודע שאני בת דודה שלו. אני… לא בטוחה אם אני אמורה בכלל לומר משהו."
"אנג', את נחבטת בקשר לזה יותר מדי." הוא אמר לה. "מה כבר יקרה אם תחליטי לספר?"
"לא יודעת." היא נאנחה. "אבל יש לי הרגשה רעה, כריס."
היא בחנה את עיניו הכחולות שהסתכלו עליה בקפידה, ואז צווחה אדירה מרוחקת קטלה את אוזניהם של כולם. המוזיקה פסקה, כולם קפאו במקום. הם לא היו בטוחים ששמעו נכון. דבר כזה לא היה מתאים כלל לאווירה.
"בואו!" נשמע קולו של אחד השומרים קורא אל השאר, והפמליה רצה החוצה, לכיוון היערות. שניים מהם היו רובין וטרנסט הצעירים.
אנג'י טפחה על שכמו של כריס. "קדימה." היא משכה אותו ללכת אחריהם, והוא בלית ברירה לא התנגד לה.
"אנג'י?" הם נעצרו שוב כשקריאתו של פייר אליה נשמעה. הוא פנה לגשת אל השניים במהירות. "מה קורה?" הוא שאל בבלבול.
אנג'י עיקמה את פיה בהיסוס לגבי מה להשיב. "בוא." היא החליטה לתפוס גם בו בידה השנייה ואז הריצה את שניהם יחד איתה. הם יצאו מחוץ לחומות הארמון, אל תוך סבך היערות הצפוף והירוק שרק המראה המואר שלו הכשיל את הסכנות שעלולות להיות קבורות בו.
הצעקה הזאת לא הייתה סתמית. משהו קרה.
עכשיו, כשהחומה נפלה… אולי היה מוקדם מדי לחגוג.


תגובות (8)

טרנסט!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
רציתי לצרוח כשהבנתי שזה הוא עוד לפני שכתבת את זה במפורש, וכשזה קרה באמת צרחתי. בערך. אני כל כך שמחה ^^ ~מסוג האנשים שלעולם לא ישכחו דמות שלהם~
פרק מעולה! הרבה עלילות מעורבות אחת בשניה, אבל לא התבלבלתי.
האחרים חוזרים! החבורה מתאחדת שוב. ווהו ^^
תסלחי לי, הכל מרגיש טוב יותר אחרי הקטע עם טרנסט >.<
מה קרה שם לכל הרוחות?
המשך!!!
דרך אגב, העליתי עוד פרק של מגרש השדים :)

29/09/2016 23:29

    חחחח יאיי אין שום תגובה רעה עליו, אז זה אומר שעשיתי אותו בסדר XDD
    הכל יתגלה בקרוב, והמשך שבוע הבא! ^^
    וכן, ראיתי, אני רק צריכה עכשיו למצוא כוח לקרוא אותו (כי, מה לעשות, אני עצלנית… אבל אני מניחה שזה כבר ידוע)

    30/09/2016 07:47

מי? מה? איך? למה?
טרנסט?!? מתי פומה כתבה דמות כזאת?
אוקיי עכשיו לפרק –
אני נזהר בלשוני – ולכן אני לא אגיד שהוא הפרק הטוב ביותר בכל הסדרה(למרות שיש סיכוי גבוה מאוד שכן. אני פשוט לא זוכר את שאר הפרקים) ורק אגיד, שהוא ללא ספק, בין שלושת הפרקים הטובים ביותר בסדרה!(יחד עם הפרק הראשון. כי זה היה פרק ראשון, אחרי הכל, והוא עסק באנג'י ^^).
הפרק היה מדהים! אהבתי איך שהתרכזת בכל אחד. זה היה ממש יפה.
לנואר יש אח קטן? אני כתבתי את זה? זו תוספת שלך? כי בכל מקרה זה ממש ממש מגניב.
קארל מצחיק אותי. וגם קרואלה(אין מפגש עם ההורים של נואר?!? T.T).
טוב, אני מניח שאצטרך לעשות פאנפיק לזה ^^
או שאת תעשי פרק בונוס?
ההורים של אנג'י גם היו בפרק – שזה היה ממש אדיר שהכנסת אותם. ובל אדירה גם בלי שום קשר.
אנג'י ופייר ממש חמודים ביחד.
אדוארד וסלוון?
מפתיע. מפתיע.
רובין? רוזלין? התגעגעתי!!!
טרנסט מלחיץ אותי… הייתי בטוח שהוא עומד לעשות משהו לאנג'י.
וסוף הפרק היה מוזר ומלחיץ – אבל טובבבב.
המשך!!!!!!!

30/09/2016 07:28

    אני יודעת, גם אני התפלאתי כשהיא כתבה אותו חחח
    הממ האח הקטן של נואר הייתה תוספת שלי, כי חשבתי לעצמי "למה כולם שם בנים יחידים? באיזה קטע?" אז זה היה או אחות קטנה לכריס או אח קטן לנואר או אח קטן לאנג'י, והבנתי שהאח של אנג'י חייב לתפוס את תשומת הלב ואחות של כריס תהיה מעצבנת, אז בחרתי בנואר XD שמחה שאהבת! ^^
    ואתה מוזמן לעשות פאנפיק לזה, לזה ולכל הסצנות החסרות XP
    המשך בקרוב! *-*
    הו, ואם הסוף היה מלחיץ, הפרק הבא יהיה אחד המלחיצים אם לא ה-! :ם

    30/09/2016 07:49

קראתי אתמול, אבל לא ממש הספקתי לנסח תגובה נורמלית. אז… ניסיון שני!
~~
פרק שיפים. פרק שיפים ארוך במיוחד.
אני לא יודעת אם לשמוח או לא, כי מצד אחד אני שונאת יותר מדי קיטשיות, אבל שיפים זאת ההתמחות שלי, אז… אני די בפינה כאן XD
(סתם, נו, זה היה פרק ממש טוב. וגם ארוך! קנית אותי כבר באורך שלו.)
חכו, אני אכנס לפאנגירל מוד.

ו…
~IT'S SHIP TIME~ (הייתי מתנצלת, אבל כבר ראיתם את זה בא.)
– אווווו איימי הציעה לו לבוא איתה לנשף *כאן אני מתפאנגירלת בצד בצרחות*
כן. תסבלו יחד. מה ש'תגידו (הדרך החמודה שבה הם לא מדברים על הרגשות שלהם פשוט מקסימה.)
– אני לא מאמינה שלא חשבת על פגישה בין קרואלה להורים של קארל! O_O זה היה יכול להיות כזה מצחיק, כבר הרצתי את הסצנה הזאת בראש. אבל אני אסלח לך רק כי בלאק אולי יכתוב את זה כפאנפיק.
הוו אני כבר רואה את זה. 'מצוד הנבלים – הסצנות החסרות' (בלאק, אני מחייבת אותך לכתוב את זה.)
– מי אמרה ראשונה שאדוארד וסלוון יהיו זוג? ניצחון קטן לקטניס. (כל מה שיש לי להוסיף: שיפופ כרוני שליטה~)
– וול, בסיפורים שלך שמישהו נושם ליד מישהו זאת זוגיות, אז… לא משפפת אף אחת עם רפאל. Never.

מי זה הטרנסט הזה? יש לי תחושה שהייתי אמורה לדעת מי הוא או לזכור אותו מאיפשהו, אבל באמת אין לי מושג מי הוא XD
פרק מלחיץ? אני כבר רואה את ג'ולס מתקשר לעניין.
מחכה להמשך! ^^
קטניס אוורדין, סוף.

30/09/2016 15:10

    חחחח תודה רבה XDD מצחיק לקרוא את מה שאת כותבת על שיפים~~ כשכתבת על אדוארד וסלוון אני הייתי כזה "איך היא יודעת????"
    ומה זאת אומרת, כשמישהו נושם ליד מישהו?? :םם זה לא נכון! >0< או שזה רק נשמע למי שקורא? הממ
    טרנסט הוא דמות חדשה, אז כנראה שלא תזכרי אותו אלא אם כן קראת את הדמויות שכתבו 3:
    המשך שבוע הבא! ^^

    30/09/2016 15:26

    שמחה לדעת שאני משעשעת אותך XDD
    יש לי חוש שישי כזה לשיפים. אני חוזה אותם (וגם, כשהם נפגשו – הסמקות, ניפוף ואינטרקציה מובהקת בין שתי דמויות שרק נפגשו. מתכון לשיפ, אמורה.)
    המממ זה די יוצא ככה (ולכן אני מאוד מקווה שאת לא תשפפי את ת'אליה ורפאל XD)
    קראתי את הדמויות, אבל לפני נצח O_O
    מצפה לזה ^^
    קטניס אוורדין, סוף.

    30/09/2016 16:30

    עלתה במוחי האפשרות לת'אליה ורפאל, אבל אני לא יודעת אם יצא מזה משהו או לא. נחכה ונראה XP גם ההברקה של אדוארד וסלוון הייתה רצון כתיבה של הרגע, וזה לא היה מתוכנן בכלל XD אני מניחה שזה מה שיפה בסיפור בהמשכים~
    ו… טוב, כן, אני מניחה שהכנה לשיפ זה דבר שתמיד אפשר לצפות אותו כי זה מובן מאליו, ואם זה לא אז הקהל כנראה לא יאהב את השיפ XP אחת הבעיות בסיפורים.

    30/09/2016 16:33
21 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך