פאנפיק(?) 3 למצוד האגדות. כל הזכויות – לאמורה.
"אני לא רוצה ללכת!" יבבה חרישית הילדה אדומת השיער, בעלת העיניים הירוקות.
"אנה," רטנה דודתה בעצבנות.
לפי טון דיבורה ניתן היה להבחין שזאת לא הפעם הראשונה שהן דנות בזה.
"כבר הסברתי לך, הזמינו אותנו, אז אנחנו הולכות."
"לא רוצה!" צעקה אנה ועיניה הירוקות רשפו, "השמלה הזאת לא נוחה!"
"אנה – " התחילה דודתה להגיד.
"אני רוצה ללבוש בגדים רגילים!"
"אבל אנה – " ניסתה דודתה לדבר.
"אני רוצה אמא!"
שקט מביך השתרר לפתע. הקולות היחידים שנשמעו היו קול הגאות והשפל של הים וקול השחפים שהתעופפו בשמיים התכולים.
המשפט היה לכאורה נורמלי, אבל בעלי השמיעה החדה, היו מבחינים במחסור הצורם במילה 'את'. לצערה, היא הייתה חדת שמיעה. וכמו שהילדה רצתה את אמה בחזרה, גם היא רצתה את אחותה בחזרה. לפחות אני הכרתי אותה, היא חשבה לעצמה.
היא עצרה את הדמעות, בקושי ועטתה ארשת פנים קשוחה מעט אך קצת רכה.
"אנה," היא אמרה, "אני לא מתכוונת להגיד את זה שוב. הזמינו אותנו, אז אנחנו הולכות."
אחרי מספר שניות נוספות של שקט, אנה נכנעה.
"בסדר." היא אמרה, בטון כזה שנותן לדודתה להבין שהיא לא מרוצה כלל.
הם המשיכו לצעוד בדממה על החול הלבן, ולאחר כמה דקות הארמון נגלה אליהם.
מי לא היה מחייך כשהוא רואה מבנה יפה שכזה? טוב, אנה לא.
היא לא חייכה.
דמעה קטנה זלגה במורד פניה עד שנחתה על קצוות השיער האדמוני שהתעופפו לכל עבר.
"אלנה", אישה יפת תואר עם עיניים חומות ובהירות ניגשה אל דודתה של אנה והחלה לשוחח עמה, "טוב לראות אותך."
"תודה לך." השיבה אלנה.
"מה שלום אבא?" שאלה האישה במעט היסוס.
"לא קל לו, לא קל לאף אחד." אמרה אלנה בעצב, "אבל הזמן עשה עושה ויעשה את שלו."
האישה הנהנה בהבנה.
"ואת בטח אנה!"
"אני ולא אחרת." השיבה הילדה, מתאפקת בכל כוחה לא לסלק מעליה את הנעליים הלוחצות, אך עם זאת, היוקרתיות.
"אני בל והבנות שם -" היא הצביעה על שתי ילדות בנות גילה של אנה שהתחבקו, "- הן אנג'י ונואר. אני בטוחה שהן ישמחו להכיר אותך."
בלית ברירה, אנה עזבה את דודתה והחלה ללכת לכיוון אנג'י ונואר, עם מעט תקווה להכיר חברות חדשות. כי האמת היא – שלאנה לא היו חברים מעולם, וכמה שהיא שכנעה את עצמה שהיא לא רוצה כאלה, זה לא עזר.
בעודה הולכת לעברן ומהרהרת איך תציג את עצמה, היא נתקלה בגוף כלשהו ונפלה ארצה.
היא שפשפה את ראשה בכאב והתרוממה לראות במי פגעה.
זאת הייתה ילדה, בת ארבע לכל היותר, ששיערה החום הבהיר היה אסוף לתסרוקת יפה ועל גופה היא לבשה שמלה ורודה ויפה. בידיה היא החזיקה קנקן מים כמעט ריק. אנה בחנה את הילדה שוב וגילתה שהמים שבעבר מילאו את הקנקן הרטיבו כרגע את שמלתה הורודה של הילדה.
"שימי לב לאן את הולכת, חסרת שכל שכמוך." אמרה הילדה בקול צפצפני ורם.
"למי קראת חסרת שכל?" שאלה אנה וקפצה את ידה לאגרוף.
הילדה 'הרטובה' בחנה את אנה, זיהתה אותה ומיהרה להגיב לה, "לך. יתומה."
אנה הכתה אותה בפניה, גורמת לה לדמם מאפה ומיהרה לברוח משם כשהיא בוכה.
אחרי כעשר דקות של ריצה, בלי שום מושג לאן היא רצה, אנה נעצרה.
הארמון, וכן גם דודתה היו רחוקים מאוד ממנה ולאנה לא היה את הכוח לחזור חזרה לשם.
לפתע היא שמעה מנגינה נעימה וערבה. היא זיהתה שאת המנגינה מפיק חליל.
היא עקבה אחרי הצליל הסוחף עד שלבסוף נעצרה מול בקתה קטנה.
היא הרימה את ראשה אל הגג, ושם ישבה ילדה בלונדינית, לבנה כשלג, עם עיניים כחולות בוהקות. היא לבשה מכנסי ג'ינס פשוטים, חולצה עם הדפס דהוי וסנדלים – בדיוק הבגדים שאנה יחלה ללבוש באותה הרגע. בידיה העדינות הונח חליל ארוך ומעוטר.
כשהבחינה באנה, הנמיכה מעט את החליל ובחנה אותה.
"את מנגנת מאוד יפה." אמרה אנה.
"כן, אני יודעת." השיבה הילדה.
"אני אנה. ואת – ?"
"אלן." אמרה הילדה בקרירות.
"מה את מנגנת?"
"זה לחן מיוחד של אבא שלי. זה נקרא 'מחול העכברים'."
"למה קוראים לו ככה?" שאלה אנה בסקרנות.
בתגובה אלן רק הצמידה את החליל לפיה והמשיכה לנגן.
כשראתה שהיא לא עונה לה, אנה פתחה את פיה לשאול שוב, במחשבה שהיא אולי לא שמעה, אך לפתע, היא שמעה רחשים מוזרים.
היא הסתכלה סביבה וראתה המוני עכברים מתרוצצים במקום ועושים משהו לא עכברי במיוחד.
"הם – הם רוקדים?" שאלה אנה בהפתעה.
אלן לא השיבה, רק חייכה קלות.
כהרף עין, המנגינה השתנתה – לקח לאנה כמה שניות להבין שהיא רוקדת.
אנה מעולם לא רקדה – יותר מכך, היא גם לא ידעה לרקוד.
היא לא ידעה למה – אך היא לא הצליחה גם להפסיק. ומשום מה – זה ממש לא הפריע לה.
תגובות (14)
אם הילדה בשמלה הוורודה היא גרטל. אתה מוכיח את הטענה שלי שעמי ותמי זו אחת האגדות הפחות טובות שאי פעם שמעתי.
חוץ מזה. פנאפיק(?) מאוד יפה. גרמת לי לחבב את אנה עוד יותר. וגם את אלן. למרות שאותה תמיד אהבתי :)
אולי תעשה אחד על ג'ולס?
פומה, אחרי שאסיים את הספר השני יהיה משהו על ג'ולס *~* אז שווה לך לחכות (הייתי כותבת אותו עכשיו אבל הוא גם מכיל ספויילרים ואני גם צריכה לדעת מה קורה בכל הספר השני עד שאוכל לכתוב אותו אז..)
אני גם שונא את עמי ותמי(הנזל וגרטל).
ג'ולס? אני לא קריפי מספיק בשביל זה.
תודה רבה!!
מי זאת גרטל? יעני, תמי מ"עמי ותמי"? :ם
ולצערי, בלאק, גם אם הייתי רוצה לא הייתי יכולה לתת לך לכתוב דמות, כי כבר יש יותר מדי U.U אבל חכה לספר השלישי (אני כבר באמצע פרק עשר, זה לא יקח יותר מדי זמן עד שהוא יגיע), בינתיים אתה מוזמן להמשיך לכתוב את הפאנפיק U^U ולא בגלל שאני רוצה אלא בגלל שאתה רוצה! ואתה רוצה! בפקודה.
המשך יום נעים. :)
כן. הנזל וגרטל זה עמי ותמי.
כמה פרקים את מתכננת לספר השני? אולי תגמרי את העלילה מהר?
אז אם את לא נותנת לי דמות לפחות מגיע לי לדעת במה יעסוק הספר השלישי! את חייבת!
מה עם חוות דעתך על הפאנפיק? :(
אני לא יודע אם אני רוצה, אבל אני לא – לא רוצה אז נראה כבר.
נראהלי שהפרק הבא יעסוק באחת הדמויות החדשות או בכריס ובריאן ואני לא יודע…
תתני קצת יותר מידע על הדמויות החדשות ואוכל לכתוב עוד אחד.
אבל עכשיו ברצינות – אמורה מגיע לי לדעת פרטים על הספר השלישי! הרווחתי את זה!
אופס, שכחתי את זה (אוקוורד…)
אני אהבתי ^^ למרות שהיו חסרים לי יותר תיאורים. (למרות שאני שונאת יותר מדי תיאורים כי אז זה משעמם ואיטי), ואני רוצה לשמוע עוד על איב ורפאל (דמויות שלי, מה לעשות ~0~) או על כריס (לא הגיוני שהוא לא יהיה שם, למרות שאתה לא אוהב אותו). אני פחות אוהבת את אנה או אלן (או תמי במקרה הזה. מעצבנת.)
אני רק אגיד לך שבאחד הפרקים שכתבתי/כותבת/אכתוב יהיה רמז מטרים למה שיהיה בספר השני. יש לי עוד הרבה מה לכתוב בספר השני! לכן אני אכתוב מהר יותר כי אני יודעת מה ולא אתקע על הקטע של העלילה כל כך ואז אפילו אוכל לפרסם שלוש פרקים בשבוע (זאת אומרת, סופ"ש), כמו עכשיו.
אבל אני מבטיחה שיש למה לחכות :)
ואני דורשת עוד חלק לפאנפיק U^U אבל לא משהו אקשני, משהו של יום-יום זה יותר מעניין (כמו עכשיו)
אעלה רק בתנאי שתתני לי את הרמז.
זה היה הרמז- יהיה רמז מטרים בפרקים הבאים ^^
תורך.
אם אתה מאשר, אני מעלה פרק נוסף עכשיו U^U
לא מקבל את הרמז.
מאשר – אבל רוב הסיכויים שאגיב רק במוצ"ש.
העליתי ^^
מצטערת, אבל זה הרמז הכי טוב שתקבל. תסמוך עליי, הרמז הזה יהיה ממש טוב *-*
היי, בלאק!
טוב, אני חייבת להגיד שזה היה חודש נורא עמוס בשבילי ולא היה לי בכלל זמן או לכתוב או להיכנס לאתר ולמצוא כוח לקרוא. כל יום היה כל כך עמוס – וגם עכשיו.
מה פספסתי בעניין סיפורים?
בכל מקרה, זה היה פאנפיק ממש חמוד – היו כמה נקודות שהפיסוק קצת הפריע לי (כמו בזמן שגרטל דיברה) והייתי שמחה אם הסיפור היה קצת יותר מתואר, למרות שהדמויות מוכרת.
אני באמת מצטערת על תגובה כזו מעצבנת, אני מותשת.
גם אמורה וגם אתה? כולם נורא נחמדים היום.
אז הפאנפיק הקצרצר די טוב (אבל קצרצר, שזה מבאס.) אני מאוד אוהבת את הדמות של אנה וגם אלן לא רעה בעיני, אז אני בטח הולכת לאוהב את הקטעים שלהן.
לא אוהבת את גרטל -,- וגם הקטע איתה היה לי קצת מוזר. מאיפה לה שאנה יתומה? ואם זאת באמת גרטל, מה היא עושה בנשף הזה בכלל? עד כמה שזכור לי, היא לא נסיכה.
אבל בסך הכל, מה שגורם לקצת מכות לא יכול להיות רע.
ובמעבר חד לפומה – ג'ולס הילד קריפי מדי, לפחות ככה אני מדמיינת את זה.
מחכה להמשך!
קטניס אוורדין, סוף.
זה לא גרטל. זה הבת של גרטל!
חוץ מזה, לא רק נסיכות שם. אחרי הכל אנה לא נסיכה וגם אמא שלה לא הייתה נסיכה.
לגבי עניין היתומה, בוא רק נגיד שדי רכלנים שם בעולם האגדות, וכולם יודעים מי זאת הבת היתומה של בת הים הקטנה.
תס, אשמח אם תסבירי לי קצת יותר על הפיסוק.
ולגבי התיאורים, באמת לא תיארתי הרבה את הסביבה.
בכל מקרה, התגובה שלך הייתה בסדר גמור. מקווה שהצלחת לנוח קצת.
תודה רבה לשתיכן!!!