שיקוי דמעות ודם – פרק 2!

"לין. אין לך עיניים!"
"אבל אני רואה"
"אבל אין לך אישונים"
התבוננתי במראה.
"אני רואה" מילמלתי.
הסתכלתי עליה. "יש לך כתם מעל העיניים".
"אין לי"
"יש לך"
היא התבוננה במראה.
"יש לי"
צרחנו במקהלה.
יום למחרת המורה הביטה בנו בגיחוך שלו.
"תישארו אחרי הלימודים"
היא אמרה.
בסוף הלימודים חיכינו לה.
היא אמרה לי
"אפשר בבקשה את בקבוקון הדם שלך?"
ולה אמרה
"אל תתערבי במה שלא לך. קחי את זה,זה יעלים את הכתם שמעל עינייך"
ואז אמרה לי שוב
"אפשר בבקשה את בקבוקון הדם שלך?"
ושוב
"אפשר בבקשה את בקבוקון הדם שלך?"
עד שעניתי
"איך את יודעת על זה?"
צורתה השתנתה והיא נראתה מפחידה מאוד.
צמחה לה גיבנת, שרה נהפך לקצר יותר, אפה התארך וצמחה לו פלולה בקצה ו…
בקיצור, היא הפכה למכשפה.
"תביאי לי אותו ואת בקבוקון הדמעות מחר, או שזה ייגמר רע!"