שנאה בין שתי ממלכות פרק -8-

אוי, זה פרק טוב..חחח…תיהנו!!! הוא..מעט אלים… חחחח..

פרק -8-
קסנדרה רצה במסדרון הארוך, היא ידעה שהיא מאחרת, אך לא היה דבר שביכולתה לעשות חוץ מלרוץ מהר יותר לעבר חדרו של כריסטופר.
היא פתחה את הדלת, אפילו בלי לדפוק ואמרה, "אני כאן."
כריסטופר פנה להביט בה. הוא אפילו לא טרח להעיר לה על כך שנכנסה בלי לדפוק ואמר, "את מאחרת!"
קסנדרה עוד עמדה והתנשפה ואמרה לוקחת נשימה עמוקה, מנסה להסדיר את פעימות ליבה. "אני מצטערת, לא הצלחתי לקום מהמיטה."
כריסטופר העיף מבט בקסנדרה שניסתה לסדר את השמלה הפשוטה והבחין לפתע לשיערה הפזור.
קסנדרה שהבינה במה הוא מסתכל, הסמיקה ומיהרה לאסוף את השיער שלה לצמה ארוכה.
כריסטופר מיהר להמשיך, כאילו כלום לא קרה ואמר, "ההתנהגות שלך אתמול עוררה את מצב הרוח הקודרני של היועץ המלכותי, אלפונסו. כמובן שהוא רצה להשאיר אותך בצינוק לעוד כמה ימים בלי אוכל או מים, אבל אחד היועצים ביקש אותך באופן מיוחד, יש לו מספר דברים שהוא רוצה שתעשי."
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר בהלם ואמרה, "אתה נורמאלי? אני מעדיפה ללכת לצינוק, אני לא אעבור עינויים, אני לא—"
"קסנדרה," קטע אותה קול עדין מפתח הדלת. קסנדרה הסתובבה והבחינה בבחור שפגשה במטבח לפני כמה ימים.
"אני מכירה אותך," אמרה קסנדרה ולפתע הרגישה מבוכה מסוימת.
הוא חייך ואמר, "אני הבחור שהביא לך את השמלה מהעלמה ברייטון?"
היא הנהנה בראשה ואמרה, "כן..ברור."
קול כחכוח נשמע וקסנדרה מהירה להסב את פניה לראות את כריסטופר שלפתע נראה זועף.
"סבסטייאן, אם תואיל בטובך לחכות בחוץ מספר דקות, יש מספר מילים שאני ארצה להחליף עם קסנדרה."
סבסטייאן הנהן בראשו ועזב את החדר. קסנדרה הסתכלה על כריסטופר ושאלה ברוגז, "מה?"
"אמרתי לך, אל תעשי לי מה בכזה זלזול!"
קסנדרה גלגלה עיניים ואמרה, "מה, אדוני?!"
"יותר טוב." אמר. "עכשיו, לפני שתלכי עם סבסטייאן יש לי מספר עניינים איתך."
היא הסתכלה עליו באדישות והוא המשיך, "דבר ראשון, תוודאי לעשות את כל מה שיידרש ממך, אל תעשי צרות!"
"דבר שני—" מיהר להגיד לפני שתקטע אותו. "תיזהרי מסבסטייאן, הוא נראה נחמד ותמים אבל הוא מסוכן."
קסנדרה הסתכלה על כריסטופר מופתעת, לזה היא לא ציפתה. היא הסתכלה על כריסטופר במטרה לראות איזה שהוא שמץ של צחוק בעיניו אך הוא נראה רציני.
"תודה על העצה, אבל אני יודעת לשמור על עצמי." אמרה באיטיות. "אני משוחררת?"
הוא הנהן בראשו והיא עזבה את החדר, "מה הוא חושב לעצמו?" מלמלה בשקט.
"את מוכנה?" קולו של סבסטייאן הקפיץ אותה. היא הסתובבה במהירות ואמרה, "כן."
הוא הנהן בראשו והם צעדו בשתיקה לעבר הקומה השלישית.
"סבסטייאן?" שאלה קסנדרה, מעט בהיסוס.
הוא הסתובב לעברה והיא מהירה לשאול, "לאן אנחנו הולכים בדיוק?"
הוא חייך ברוגע ואמר, "ביקשו שננקה את הקומה העליונה."
קסנדרה הסתכלה על סבסטייאן בבלבול, "ביקשו?"
"כחלק מהעונש שלך, את צריכה לנקות את הקומה העליונה, ואני צריך להשגיח עלייך שתעשי את העבודה."
כשהגיעו לבסוף מיכל הסתכלה על המסדרון הארוך, המלא חדרים ושאלה בהיסוס, "אני צריכה לנקות את רצפת המסדרון?"
סבסטייאן חייך בשעשוע ואמר, "את כל החדרים."
קסנדרה הסתכלה עליו בזעזוע. "אתה נורמאלי, אין מצב שאני אספיק לסיים את כל החדרים היום!"
"זה בסדר, תירגעי. בכל יום את תצטרכי לנקות חמש חדרים. השר הסדיר את העניין עם בלה והמלך, ושניהם אישרו את זה."
קסנדרה לקחה נשימה עמוקה ואמרה, "אוקי, מה אני צריכה לעשות?"
"לשטוף את כל הקומה העליונה ולצחצח אותה.. לא ניקו אותה.." הוא חייך בממזריות. "די הרבה זמן."
קסנדרה לא הסתכלה עליו וצעדה לעבר החדר הראשון אך לפתע הסתובבה. "אני צריכה להשיג לי כלים כדי לנקות."
סבסטייאן חייך חיוך מוזר ואמר, "את לא תזדקקי לחומרי ניקוי." הוא הסתובב ללכת שלפתע סב על עקבותיו, התקרב לעברה והגיש לה חרב ארוכה. "זה במקרה ויהיה לך קשה לנקות את הלכלוך."
קסנדרה הסתכלה על סבסטייאן מבולבלת אך לקחה את החרב מידיו והוא הסתובב לצאת, רגע לפני שעזב את החדר אמר, "ברגע שנכנסת לחדר מסוים, לא תוכלי לעזוב אותו עד שתגמרי לנקות. בכל חדר יש דלת נוספת לחדר הבא, כאשר תגמרי תעברי לחדר הבא, בהצלחה." והוא עזב.
קסנדרה הרגישה תחושה מוזרה בתחתית הבטן. היא החזיקה את החרב חזק בידיה ונכנסה לחדר הראשון. היא שמעה קול קליק מאחוריה וגילתה שהדלת ננעלה מאחוריה.
היא ניסתה לפתוח את הדלת אך זה היה חסר תועלת.
היא פנתה להביט בחדר, הוא היה גדול וכמעט ריק. בצד נח ארון עמוס בספרים, לידו ספה ישנה ומאובקת.
קסנדרה נאנחה, בצד הבחינה במטלית וסחבה כדי לנקות, היא התקרבה כדי לקחת את החפצים שלפתע קול רעש נשמע מצד החדר.
קסנדרה קפצה בבהלה, זרקה את החרב לרצפה ושלפה בזריזות את הסכינים שהיו בכיס שמלתה.
היא הסתכלה סביבה אך לא היה נראה כאילו מישו מלבדה נמצא בחדר. היא לקחה נשימה עמוקה, החזירה את הסכינים לתוך כיס השמלה והתכופפה להרים את המטלית שנפלה על הרצפה כששמעה את הקול שוב.
הפעם לא היה ספק, הקול בקע מהחדר וזה לא היה נשמע נעים במיוחד. קסנדרה הסתכלה סביבה, מקור הרעש בא מהפינה הימנית של החדר.
היא שלפה את הסכינים מכיס שמלתה וצעדה באיטיות לעבר מקור הרעש. ברגע שנעמדה מספיק קרוב לראות היא קפאה על מקומה.
בפינת החדר ישן דוב גריזלי ענק בצבע שחור. קסנדרה לקחה כמה צעדים אחורנית שלפתע קפאה שוב על מקומה. חבוק בזרועותיו של הדוב נח מפתח קטן ופשוט.
קסנדרה הסתובבה והבחינה בדלת נוספת שהייתה ממוקמת בפינה ליד. היא רצה לכיוון הדלת שממנה נכנסה אך היא הייתה נעולה.
היא הסתובבה בחזרה, היא לא ידעה מה לעשות, אם תתקרב לעבר הדוב יש סיכוי רב שתעיר אותו או שתישאר ותחכה עד שמישהו יבוא?
קסנדרה התיישבה על הרצפה וחיכתה, היא העדיפה לא להסתכן.
אבל השעות חלפו ואף אחד לא בא. קסנדרה הסתכלה סביבה ותהתה לעצמה למה הכניסה את עצמה.
לבסוף קמה מהרצפה וצעדה לעבר הדוב הישן. היא הסתכלה על המפתח הקטן שהיה קרוב לגופו של הדוב. היא התכופפה בזהירות, נזהרת לא להשמיע קול והתקרבה לקחת את המפתח שלפתע עיניו של הדוב נפקחו.
קסנדרה קפאה על מקומה. היא פחדה לזוז, תנועה לא נכונה והדוב יתקוף והיא ממש לא רצתה שזה יקרה.
במשך כמה שניות הדוב וקסנדרה נעצו מבטים אחד בשני, קסנדרה התאמצה לא למצמץ, היא פחדה שמא זה ירגיז את הדוב.
כאשר קסנדרה חשבה שהדוב עוד רגע יחליט שהיא לא איום ויחזור לישון הבחינה שהסכין שהייתה בכיס שמלתה עומדת בצורה מסוכנת ליפול לרצפה.
היא לא רצתה לזוז פוחדת שמא זה יבהיל את הדוב, אבל הסכין עמדה ליפול. אבל לפני שהיא הספיקה לחשוב מה לעשות, הסכין נפל בכל רעש על הרצפה.
הדוב התעורר והתרומם על רגליו האחוריות. עכשיו יכלה קסנדרה לראות כמה גדול היה.
הדוב הסתכל עליה ושאג בזעם.
קסנדרה צרחה בפחד וזינקה אחורנית, הדוב כרע על ארבעת רגליו ועשה את דרכו לעבר קסנדרה המבוהלת.
היא רצה לעבר הדלת והלמה בכח רב. "עזרו לי, תוציאו אותי מכאן!" צרחה בפחד. אבל היא ידעה שזה חסר תועלת, אף אחד לא שומע אותה והיא עומדת למות בעוד מספר רגעים.
קסנדרה שמעה את קול נשמותיו של החיה מאחוריה והסתובבה באיטיות עד שנעמדה מולו.
הדוב שאג בזעם, הרים את ידו וחבט בקסנדרה, היא עפה אחורנית, ראשה נחבט בקיר והיא נפלה על הרצפה כמו שק סמרטוטים.
היא הרגישה מטושטשת, טיפות דם זלגו במורד לחייה. היא הזיזה את עצמה בקושי הצידה כשהדוב הכה שנית.
היא הסתכלה על הדוב ולא ידעה מה לעשות, היא עומדת למות בעוד מספר רגעים ואין דבר שהיא יכולה לעשות.
הדוב כבר עמד קרוב אליה שלפתע צץ רעיון בראשה, בקושי רב שלפה קסנדרה את הסכין שהיה בכיס שמלתה וזרקה אותו ישר בחזהו של החיה.
התגובה הייתה מידית, הדוב התחיל להשתגע ולהסתובב בזעם בחדר על שלבסוף נפל חסר אונים על הרצפה.
קסנדרה חיכתה מספר שניות לוודות שהדוב לא קם והתרוממה מהרצפה בקושי רב. היא צעדה לעבר הדוב וראתה שהוא מתפתל מכאב.
"אני מצטערת, אבל לא הייתה לי אפשרות אחרת," מלמלה בשקט כשלקחה את המפתח מהרצפה וצעדה לעבר הדלת. היא לקחה נשימה עמוקה, סובבה את המפתח בתוך חור הדלת ופתחה את הדלת, נכנסת פנימה.

כאשר עזבה קסנדרה את חדרו של כריסטופר האחרון פלט קללה חרישית. למה הוא אמר לה להיזהר מסבסטיאן?
הוא הסתכל על קסנדרה שיצאה מהחדר וצעדה בעקבותיו של סבסטיאן ולא היה יכול להרגיש צביטה של כעס בליבו.
"מדוע אני מרגיש כך?" חשב לעצמו. "למה בכלל איכפת לי ממנה, היא סתם משרתת עלובה." ניסה לומר לעצמו ונשכב על המיטה. אך משום מה הוא לא האמין בזה. היה בה משהו מיוחד, מרתק. משהו שלא ראה בשאר הנערות שפגש.
הוא לא ידע לתאר את זה, היא הייתה תמימה אבל עם זאת גם לא. חלשה מצד אחד אבל אמיצה מצד אחר, היא הייתה כולה אפופת מסתורין והוא רצה לדעת, להכיר אותה.
"על מה אני מקשקש?" מלמל בקול והתרומם מהמיטה. הוא לא רצה לדעת או להכיר, הוא פחד ממה שזה יגרום לו. הוא צריך להתמקד בעתיד, להתכונן ליום שבו הוא יהיה שליט, אין לו זמן לדרמת נעורים ואם כל זאת הוא לא היה יכול לחייך כשנזכר במבוכה שחשה כאשר ראה אותו נועץ מבט בשיערה.
שיערה, נראה כל כך רך ונעים למגע שלפתע היה לו חשק לגעת בו, להרגיש אותו–
"מספיק," מלמל לעצמו בתקיפות. "אני צריך להפסיק לחשוב על זה. אני צריך להתכונן, אדוארד ומליסה צריכים להגיע לביקור", אמר בקול ובהחלטה זו הוא צעד לעבר הספרייה.
קסנדרה הייתה מותשת, עייפה ורעבה וכל הגוף שלה כאב והיה מלא שריטות וחתכים. היא הסתכלה על השמלה שלה שכבר נהרסה ונאנחה בעייפות.
היא עמדה מול החדר הרביעי וכבר לא ידעה למה לצפות, היא כבר הספיקה לעבור, דוב גריזלי, חיילים אחוזי דיבוק, או כך לפחות היה נדמה לה וחדר מלא מכשולים שתזוזה לא נכונה תהרוג אותה.
היא עמדה מול הדלת הרביעית, לקחה נשימה עמוקה ונכנסה פנימה. היא כבר עמדה מוכנה עם הסכינים אבל כשנכנסה היא לא ראתה דבר. החדר היה ריק מלבד שולחן שעמד במרכז החדר.
כבר מרחוק יכלה להבחין שהשולחן עמוס במאכלים. היא כבר רצתה לרוץ מרוב רעב אבל משהו בתוכה הזהיר אותה שזה לא יהיה נבון.
היא צעדה בזהירות לעבר השולחן והבינה שעשתה בחוכמה. מסביב למאכלים נח נחש ענק בצבע צהוב. מסביב לצווארו, או לפחות בין מה שחיבר את הראש לשאר הגוף היה מפתח.
"למה?" מלמלה לעצמה בשקט. קסנדרה הרימה את הסכין במטרה לערוף את ראשו של הנחש, אך הנחש כאילו הבין מה היא מנסה לעשות זז בזריזות והיא החטיאה פוגעת עם הסכין בשולחן.
הנחש היה על הרצפה קרוב לקסנדרה והיא קפצה אחורה בכל פעם שנחש ניסה להתקרב אליה.
איך היא אמורה להכות את הנחש כשהוא אפילו לא בגובה העיניים שלה? חשבה לעצמה.
היא הרגישה מגוחכת, כאשר הנחש התקרב לעברה היא נסוגה אחורנית וכאשר היא ניסתה להכות הנחש הוא התחמק ממנה.
"ממש ריקוד," מלמלה לעצמה. היא לא יכולה להישאר ככה לעוד זמן רב. היא כבר עייפה ומותשת, והפצעים שלה חייבים טיפול.
קסנדרה הסתכלה על השפע שהיה על השולחן והרגישה את הריר בזווית פיה. היא הסתכלה על הנחש שכבר התקרב אליה בצורה מסוכנת והתחיל לכרוך עצמו סביבה הוא התחיל לעלות וקסנדרה נתנה לו, היא הרימה את ידיה כשסובב את גופו סביב בית החזה שלה, היא ידעה שבעוד מספר רגעים הוא יפסיק ויהדק את לחיצתו.
היה לה שניות לפעול לפני שהוא יחנוק אותה למוות, ברגע שהנחש נעצר קסנדרה הרימה את הסכין וערפה את ראשו.
גופו של הנחש צנח על הרצפה בקול חבטה וקסנדרה לקחה נשימה עמוקה. היא התקרבה לעבר השולחן והסתכלה על המאכלים בערגה.
היא פחדה לגעת באוכל מחשש שמא האוכל מורעל, היא העדיפה לא להסתכן. לקחה את המפתח שהיה מונח על הרצפה וצעדה לעבר הדלת, לקחה נשימה עמוקה ופתחה את הדלת.
היא נכנסה פנימה ושמעה קול מתוך החדר, "ברוך הבא קסנדרה."
קסנדרה הסתכלה לראות מי הדובר כשהבחינה בגבר בשנות הרבעים לחיו. הוא לבש את המדים המלכותיים.
היא הסתכלה עליו בחשדנות והרימה את הסכינים במגמה לתקוף אך הגבר צחק ואמר, "אל חשש קסנדרה, לא באתי לפגוע בך, באתי לדבר איתך."
"על מה יש לך לדבר איתי?" שאלה בחשדנות, לא מתיקה את עיניה מפניו. היא חשבה שזוהי תרמית ובכל רגע הוא יתקוף.
"קסנדרה, הירגעי, אני לא עומד לתקוף אותך." אמר ברכות. "הנה אני זורק את החרב שלי," אמר ושלף באיטיות את החרב, זורק אותו לרצפה.
קסנדרה עוד הסתכלה עליו בחשדנות אך החלישה את אחיזתה בסכינים. "מה אתה רוצה ממני?"
"לדבר, אפשר?"
היא הנהנה בראשה והוא אמר, "בבקשה, שבי." אמר והצביע לעבר שתי כסאות שעמדו בצד.
היא לא עשתה שום צעד לעבר הכיסא למרות שרגליה כאבו. היא הסתכלה עליו צועד לעבר הכיסאות ומתיישב.
"את בטוחה שאת רוצה לעמוד, אני בטוח שקשה לך ואת כבר עייפה," אמר באותו טון רך.
היא התקרבה באיטיות לעברו ולבסוף התיישבה על הכיסא מולו.
הוא חיך בעדינות ואמר, "יותר טוב, נכון?"
היא לא הגיבה והוא אמר, "שמי הוא אלפריק, אני השר שביקש אותך."
קסנדרה הסתכלה עליו בכעס ונעמדה. "ומה הייתה המטרה שלך, להרוג אותי, לנסות לראות כמה אני יכולה לסבול?"
"בבקשה, קסנדרה, שבי. לא הייתה בכוונתי דבר שכזה. רק רציתי לבחון אותך."
"למה?" שאלה ועוד לא התיישבה בחזרה.
"כי את תוכלי לעזור לנו להפיל את הממלכה." אמר בשקט.