סיפורי מלאכים: פרק 2

"הפצע הזה די עמוק, ייקח לזה שעה להתרפא" אמרתי מצקצקת בלשוני בעצבנות, עצמתי את עיני בחוזקה ואור האיר על פני בעדינות, הורדתי את המסכה בידי השמאלית מניחה אותה על שולחן העבודה החום שניצב מולי, תווי פני הפכו להיות בובתיות ויפיפיות, עיני האדומות השתנו לירוק אזמרגד
"הגעתי בדיוק בזמן" חייכתי וקרני השמש האירו את המקום בחוזקה, עמדתי בחדר גדול ומיטה לצד הקיר יחד עם עוד ארון, שידות חומות ומראה גדולה, על הקיר הודבקו תמונות ופוסטרים של אנשים מפורסמים ולהקות אהובות, חדר של ילדת תיכון ממוצעת. הלכתי אל הארון החום פותחת אותו במהירות מסיטה את כל הקולבים לצד אחד ודלת סתרים קטנה נגלתה, פתחתי אותה ושמתי שם את המסכה
"אני צריכה לעשות את החתכים יותר נקיים" אמרתי לעצמי כתזכורת, החרב שתתה דם וטפטפה על הרצפה, העברתי את ידי באוויר מעליה באור לבן והיא התנקתה מכל הדם האדום, הנחתי את החרב לצד המסכה ונעלתי את הדלת, סוגרת את הארון, הורדתי את בגדיי המוכתמים בדם אדום וזרקתי אותם תחת מיטתי, פתחתי את הארון שוב והוצאתי את תלבושת בית ספרי, חולצה לבנה מכופתרת בעלת עניבה שחורה, חצאית שחורה קצרצרה בעלת שוליים לבנים ווסט שחור וסמל אריה עליו, הסמל של בית ספרי, לבשתי את המדים בעייפות ונעלתי נעליים שחורות
"אלקס, ליווי מרביץ לי" קול ילדותי נשמע, דלת חדרי נפתחה וילד בלונדיני צעיר בעל עיניים גדולות כחולות רץ אליי ואחריו מתפרץ לחדר בחור בעל שיער בלונדיני ועיניים חומות גדולות, שני הפרחחים האלה תמיד רבו בבקרים, חייכתי כששניהם הפילו אותי בחיבוק
"ליווי תבקש סליחה מאיידן" נזפתי על הילד בעל העיניים החומות שישב מולי על הרצפה לצד איידן, הוא הפנה מבט בכעס וחייכתי אליו בצחוק קטן, קמתי על רגליי והבטתי בהם כשהם החלו לרוץ מהר בצעקות
"כדאי לכם לברוח, אם לא אני יתפוס אתכם וידגדג אתכם עד שתתעלפו" אמרתי להם בצחוק ורדפתי אחריהם לסלון כשהם צוחקים ומאושרים, ליווי כבר בן שלוש עשרה ואיידן בן חמש, הזמן עבר כל כך מהר והם גדלו במהירות הבזק מבלי ששמתי לב
"אני צריכה כבר לצאת לבית הספר, נתראה אחר כך אמא" אמרתי כשהגעתי לסלון, במטבח האימא המאמצת שלי הכינה חביתיות ואבי ישב על הספה צופה בחדשות כשאחיי הקטנים קופצים על הספה, מנופפים לי לשלום כשאני תופסת את תיק בית ספרי ולוקחת את הטלפון מהשידה לצד הדלת ויוצאת לדרכי כשתפוח בפי

"זאת לא אשמתי שלא למדת מספיק, אני ייתן לך אבל פעם אחרונה" אמרתי לבחורה חייכנית שהייתה לציידי ומושיטה לה את התשובות למבחן בכיתתה מכיוון ששלנו היה לפניהם, הלכנו במסדרון בית הספר הרועש
"מי זה, הוא חדש כאן" אמרתי מצביעה בראשי על בחור בעל שיער שחור אפרפר, גבו היה מופנה אלי ולכן לא יכולתי לראות את פניו והיה נראה שהוא מכה בחור שרירי ודם נזל מאף הבחור ששכב תחת רגליו
"כן, הוא הגיע היום וכבר הספיק להרביץ לקייל, שיין וקאלום והשיעור השני אפילו לא התחיל" היא אמרה לי כשאני מסתכלת על הבחור, הוא הסתובב ועינינו נפגשו, עיניו שחורות לפתע הבזיקו באור השמש ונראו צהובות וארסיות, משהו בעיניים שלו היה מוכר אבל מאיפה אני זוכרת אותו

*************************
"מה הדוח מאתמול" בחור מבוגר אמר, הוא ישב מאחורי שולחן יחד עם עוד כמה אנשים שנראו מרוכזים ודנו על אסטרטגיות מלחמה, שיערו אדום כלהבה ועיניו שחורות וריקניות
"כן אדוני הגנרל. כל מי שהלך להילחם נגדה נרצח, גם יחידת החילוץ" הבחור אמר בפחד, בולע את רוקו ברעד, הבחור המבוגר קם על רגליו בכעס
"גנרל ברשותך, אנחנו חסרי אונים נגדה, היא הרגה את כולם והמדענים אומרים שכולם נרצחו על ידי חרב, זה אומר שהיא לא השתמשה בכוחה" הבחור המשיך בדבריו, הגנרל תפס את הבחור בצווארו והצמיד פגיון לצווארו, הוא חתך את צוואר הבחור והפיל אותו לקרקע
"יש מלחמות שלא מנצחים בשדה הקרב" הגנרל אמר, הוא חייך בערסיות, הוא תכנן את הדבר שיפיל את אלקסיאל כבר המון זמן, עכשיו זה הרגע הנכון להפעיל אותו כשהיא בשיא כוחה