אבק כוכבים פרק 6

המטוס המריא. בהתחלה הרגשתי שאני סוף-סוף שם. אבל אז הבנתי ש… איפה זה "שם" בעצם? איך אני אמורה להגיע בחזרה אל הכוכבים? מה אני מחפשת? לא היה לי אכפת איפה המטוס ינחת כי קיוויתי שהוא יביא אותי עד לכוכבים, אך בנתיים העננים היו הגבול. חיפשתי אחר איזה כוכב טועה שהגיע נמוך מידי או ענן גבוה שימשוך אליו את המטוס. אבל כלום לא קרה. כלום עד ש… המטוס התחיל לשקשק ולרעוד, לצנוח כמה סנטימטרים לעלות אותם במהירות חזרה. מסביבי היו אנשים מודאגים, עיניים פעורות, ואימהות מרגיעות תינוקות בוכים. אחר כך הכל קרה במהירות. שלט הידוק החגורות נידלק. ונכבה. ונדלק. ושוב נכבה.היו עוד כמה רעשים מוזרים מכיוון המנוע ואז המטוס איבד את אחיזתו באויר הריק וצנח למטה בסיחרורים.צרחות וזעקות נשמעו מכל צדדי. אפילו אני צרחתי, אני חושבת, כל דבר שיצא מפי נשאר למעלה בזמן שאנחנו המשכנו ליפול (כולל הבטן שלי). ואז בחבטה מטלטלת הכל נפסק.המטוס התפרק לרסיסים ואנשים שכבו דוממים על המושבים. כמובן שזה היה כלום לעומת ההתרסקות הראשונה שלי בכדור הארץ, אבל לא רציתי לחוות זאת שוב.
הצלחתי לחלץ את ידי מחגורת הבטיחות והסתקלתי עליה במבט מטושטש. מילים אדומות היו חרוטות בה והדם שלי זלג מהם באיטיות.
" הדרך לכוכבים תהיה ארוכה ומפותלת
בניסיונך להגיע אליהם את נכשלת
כפי שבנבואה הקודמת הוזכר
ניסיונך גרם לגורל אחרים להיות רע ומר
היום מזל היה לך הרבה
אך מחר מי יודע מה יקרה?"

קראתי את הכיתוב על ידי כמה פעמים, עד שדמי כיסה את כולו. נשימותי נעשו מהירות יותר, חנוקות יותר, כשנזכרתי שלא טסתי לבד. הכיתוב גרם לי להיזכר במטרה שלי. ובקאי. איך שכחתי ממנו?
הסתובבתי למושב לידי. הוא שכב שם. נושם בקושי. הקלה הציפה אותי. פעימות הלב היו כמו מוזיקה לאוזניי. אבל דם כיסה את כל גופו. "יש שם אחת חיה" שמעתי קריאה מרחוק. ילד, בערך בן תשע הצביע עליי וקבוצה של אנשים הלכה לכיווני. בלי לדבר איתי הם לקחו אותי משם. ברגע האחרון הצלחתי לראות שלקחו גם את קאי. הם סחבו אותנו לאוהל במרחק קצר משם. לא היה לי את הכוח להתנגד. נתתי להם להושיב אותי על השטיח הדק ולהשקות אותי בתה חם. אישה מבוגרת נתנה לי כרית. וברגע שהנחתי את ראשי עליו נרדמתי.