אבק כוכבים פרק 8

המים הסוערים טלטלו אותנו, יוצרים מערבולות קטנות שמטביעות אותנו ומושכות אותנו למטה. קשה להאבק להעלות מעל פני הים כל פעם.
"רגע!" קאי פתאום קפץ "משולש ברמודה זה מים מלוחים, נכון?"
ירקתי קצת מים בעודי משתעלת ומהנהנת כי המלח חנק אותי. קאי בהה במים לרגע וצלל. אחרי מספר רגעים חזר והושיט לי סוג של אצה. ראיתי שהוא כבר לועס אחת.
"תלעסי את זה. יש בזה הרבה חמצן וזה גם סופג את החמצן מהמים. זה ייתן לך עוד כמה דקות לחיות אם טטבעי" אמר.
לקחתי את האצה ולעסתי אותה בגועל. לא רציתי להגיד לו שאני לא צריכה לנשום כדי לחיות. "איך אתה יודע את זה?" שאלתי.
"אני מהוואי שכחת? אנחנו לומדים לשחות לפני שאנחנו לומדים ללכת. ואנחנו לומדים דברים כמו זה לפני שאנחנו לומדים לכתוב." אמר בגאווה "ועכשיו כדי שנזוז. יש לנו עוד הרבה שחיה כדי להגיע למרכז."

אחרי זמן שנראה כמו נצח הגענו לאי קטן. הוא היה בגודל מספיק לארבעה אנשים, אולי חמישה. נשכבתי עליו. כל גופי כאב מהשחייה הארוכה והבעיטות המאומצות במים כדי לא לטבוע בזמן שדיברנו.
"זה הכל?! בשביל זה גררת אותי לפה?! אין פה כלום!" קאי, שנראה שלא התאמץ בכלל, צעק. הוא התיישב לידי והוציא אצות ודגיגונים משערו.
במבט ראשון באמת נראה שאין כלום אבל כשהיסתכלתי שוב יכולתי להבחין בסולם חצי שקוף- חצי זוהר בגוון זהב מוזר. קמתי והתחלתי לטפס על הסולם כמהופנטת. הוא הגיע כל-כך גבוה שלא יכולתי לראות את קצהו.
"את… את מטפסת על אוויר.." קאי גמגם. אפשר היה לחשוב שלא ראה את הסולם. אולי באמת לא ראה את הסולם. הוא רק בן-אנוש אחרי הכל.
הוא התחיל לטפס אחרי וצעק לכיווני "את לא אנושית… נכון?"
"נכון". לא אכפת לי כבר שיידע.
"יופי. השתגעתי. או שהעולם השתגע. זה לא הגיוני. זה לא הגיוני…" החל למלמל לעצמו בעודי מטפס בסולם.

אחרי עוד נצח של טיפוס בסולם הגענו אל מעטפת שקופה שכיסתה את כדור הארץ וגרמה לו להיראות כמו כדור שלג ענק.
המשכתי לטפס בסולם עד שעברתי דרכו ועמדתי עליו. כשהיתייצבתי צעקתי לעבק קאי "תלעס את האצה הזאת שלך. יצאנו מתחום החמצן של כדור הארץ."