נטע די אנג'לו
וואו, לא המשכתי חודש ומשהו. אף אחד בטח לא זוכר את הסיפור הזה...
טוב, בכל זאת כולם להמשיך סיפורים...

אור ואש – פרק שבע

נטע די אנג'לו 01/02/2014 678 צפיות אין תגובות
וואו, לא המשכתי חודש ומשהו. אף אחד בטח לא זוכר את הסיפור הזה...
טוב, בכל זאת כולם להמשיך סיפורים...

~איקסן~
איקסן רצה פשוט להרוג את ליטריקס.
בהחלט היה אפשר להרוג אותו על גנבה, אפילו על רצח, אבל הוא מתחיל לכעוס כשמאשימים אותו על משהו שהוא לא עשה, ולחטוף את קיר זה משהו שהוא בפירוש לא יעשה.
הוא עוד לא החליט מה הוא מרגיש כלפיה, מה שבטוח זה היה משהו חיובי. היא גרמה לו לחשוב רק על דברים טובים ולשכוח את כל הצרות שלו, משהו שהוא היה צריך.
"איקסן…" מלמלה קיר. היא נשמעה מפוחדת.
"מה?" הוא הביט בה, וקלט שעיניה משקפות משהו. להבות.
הוא הביט סביבו וראה שחומת את מקיפה אותו. אוי לא, זה ממש לא טוב.
"זה הוא!" צעק מישהו. כל מי שהיה בכיכר בהה בו.
נער בגילו של איקסן צעד קדימה. הוא בטח היה אמיץ מאוד אם הוא העז לעמוד מטר ליד חומת הלהבות.
או שהוא פשוט היה טיפש.
הוא חייך ותפס את ידה של קיר. "וגם ילידת האור פה, אני זה שמחזיר אותה."
עיניו של איקסן רשפו. הוא אפילו לא היה צריך להרים את ידו – הנער שכב מעולף על הרצפה, להבות קטנות כילו את שולי החולצה הלבנה שלו.
"בואי נזוז!" הוא תפס בידה של קיר. הלהבות נכבו ושניהם רצו.
"איקסן…" אמרה קיר.
"רוצי כבר!" הוא צעק והגביר את המהירות.
"איקסן!" קיר עזבה את ידו. היא קרסה על האדמה והתנשמה בכבדות. "אני… אני לא מוכשרת כמוך עם הכוחות שלי. יש לי מזל שלא התעלפתי."
הוא נאנח. מי שרדף אחריהם – כלומר מי שעוד לא הסתנוור או נשרף – התחיל לצמצם את הפער.
"קיר… בבקשה…" הוא אמר, למרות שידע שקיר באמת לא מסוגלת להמשיך עם זה. לו מעולם לא היו בעיות עם הכוחות שלו, אבל הוא התאמן מאז היה בן חמש.
היא הביטה לעבר חבורת האנשים שרדפו אחריהם. "אני מצטערת איקסן, פשוט תברח."
הוא השתעל. הוא לא ידע אם לצחוק או להתרגז. "מה?!"
היא חייכה בקושי. "הם יתפסו אותך יהרגו אותך, אם יתפסו אותי סביר להניח שיענישו אותי, אבל אהיה בסדר."
הוא קפא. קיר חייתה כל חייה במה שהיא כינתה שבי, איך היא מסוגלת לחזור לשם שוב?
הוא הביט בה. החיוך שלה הזכיר לו משהו, תינוקת. היא צחקה בכל פעם שהתקרב אליה, ובכתה בכל פעם שהתרחק. אבל מי זאת התינוקת הזאת?
הוא ניער את ראשו ואחז בידה של קיר. הוא הצליח להרים אותה והם המשיכו ללכת.
"איקסן?" הפעם קיר אפילו לא מלמלה. עיניה התחילו להיעצם.
נו באמת, אל תתעלפי לי. הוא אמר בראשו. קיר לא היתה כבדה, אבל גם הוא לא ממש נהג להרים משקולות. כל מי שרדף אחריהם כמעט הגיעו אליהם.
בבקשה. בבקשה. הוא אמר, ובצעד הבא שלו נפל.
רק ברגע הזה הוא ראה את הבור הגדול שנפל לתוכו. הוא שמע אנשים נעצרים מעליו, אבל היה עסוק בלהרחיק את ראשו מסלעים, ויותר חשוב את ראשה של קיר. שניהם התגלגלו במורד הבור.
כשהוא הפסיק להתגלגל, קיר היתה זאת שעמדה ראשונה. כל סימן לעייפות נעלם מפניה.
"איקסן? מה קרה?" היא שאלה ועזרה לו לקום. שניהם בחנו את המערה החשוכה שהובילה למסדרון צר.
הוא נאנק וניקה חול מבגדיו. הוא אף פעם לא אהב חול, הוא תמיד הרגיש שהחול מנסה לחנוק אותו למוות. "נפלנו."
היא נאנחה. "אבל איפה אנחנו? אם היינו בקיר כל המקום הזה היה מואר."
"בדיוק, אתם כבר לא בקיר." איקסן ראה כרכרה דוהרת לעברם. נהגה היה גבר בגיל העמידה רחב גוף משנים של חפירת מנהרות והרמת אבנים, לפי מה שאיקסן ניחש. הוא מאדר. "אני רואה שאתם צריכים הסעה. אני יכול לעזור לכם בלי תשלום."
עיניה של קיר אורו יותר מהרגיל, והאור החזק הפתאומי עיוור את איקסן והנהג זמנית. רק עכשיו איקסן שם לב שקיר לא מושפעת מהכוח שלה, בדיוק כמוהו. "באמת?"
הנהג חייך ומצמץ כמה פעמים עד שחזר לראות. הוא הושיט לה את ידו. היא לחצה אותה ועלתה לפנים הכרכרה. "אני מקווה שזה נתן לך את התשובה." הוא הפנה את מבטו לאיקסן. "גם אתה עולה?"
איקסן בחן את הנהג בקפידה. היחסים בינו לבין האדריים מעולם לא היה טוב, ורוב האנשים שהוא פגש משם לא ממש היו עליזים ושמחים לעזור כמו האיש הזה, אבל… הם באמת זקוקים להסעה, ומה איש אחד יכול לעשות ליליד האש וילידת האור? לא הרבה.
הוא נאנח, עלה על הכרכרה והתיישב ליד קיר, שנראתה מרוגשת מהרגיל. אי אפשר היה לחשוב שלפני חמש דקות היא היתה על סף התעלפות.
איקסן ראה שהנהג בוחן את שניהם, מנסה להחליט איזה סוג של קשר יש ביניהם. איקסן הזעיף פנים והוא חזר להביט בסוסים שלו (שאיקסן לא ראה עד שקיר עברה מולם. היתה להם פרווה בצבע המערה). "לאן אתם רוצים שאסיע אתכם?"
איקסן הביט למעלה. הוא הצליח רק לראות אור קלוש שסימן שהם עדיין על הגבול של קיר ואדר. "לעיר המרכזית, או מה שייקח אותנו הכי רחוק מכאן."
הנהג הנהן והסתובב עם הכרכרה. אחרי שהצליח הם דהרו לעבר העיר הראשית של אדר ואיקסן נאנח.
הם דוהרים לעבר המקום שישלם מאה אלף מטבעות זהב על הלכידה שלו.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
9 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך