אחוות הפגיון-ספר I; גילוי-פרק 3:היכרות

"דוקטור ווסרמן יראה אותך עכשיו." האחות המחוייכת הייתה היחידה שנשארה במרפאה חוץ מהדוקטור ומר. ל, הוא קם על רגליו והביט בה.
"תודה רבה, לשם כן?" שאל מר ל. והיא הינהנה, היא פנתה לחדר האחיות והוא שמע אותה לוקחת את דבריה ויוצאת מהרפאה.
'הערפד המזדיין הזה לא יודע מה מצפה לו.' חשב לעצמו מר. ל כשנכנס לחדר, הערפד ישב עם מדיו הלבנים ושירבט משהו על דף נייר.
"במה אני יכול לעזור לך אדון…" הרופא הביט במסך המחשב שלו כשמר. ל התיישב על הכיסא הנמוך מולו.
"קרא לי כריסטופר דוקטור ווסרמן." אמר מר. ל ומרח חיוך מעולץ על שפתיו , הרופא ריחרח את האוויר ומר. ל ניסה שלא להראות פחד על פניו.
"אז, מה הביעה שלך כריסטופר?" שאל הערפד והוציא זוג כפפות גומי מהמיגרה ובמשיכה קלה שם אותן על ידיו.
"או לי אין שום בעיה דוקטור," אמר וקם אליו, הרופא ריחרח את האוויר שוב ואז זז באי נוחות בכיסאו. "לך יש." אמר מר. ל וזינק על הערפד, הוא ניסה לברוח אבל מר. ל תפס אותו בנעילת בריח שהקשתה עליו לנשום. הערפד ניסה להשתחרר אבל חוזקו של מר. ל הייתה גדולה משלו, אחרי כמה דקות הערפד התעלף.
'זה היה קצר יותר מפעם קודמת.' חשב לעצמו מר. ל, הוא השכיב את הערפד על גבו והוציא את הפלאפון החד פעמי מכיס הג'ינס שלו.
"מי זה?" הקול הנשי היה קשוח ומזהיר, אחרי אימונים רבים הוא עוד יצליח להכניס בילדה הזאת משמעת.
"זה מר. ל, בואי למרפאה בשדרה החמישית פינת מייפל. אני מחכה לך כאן עם ערפד לתיחקור." אמר וגיחוך נשמע מהצד השני של הקו.
"מצויין." אמרה הנערה וסגרה את השיחה, מר. ל הניח את הפלאפון בכיסו שוב וקשר את ידיו של הערפד מאחורי גבו ואת רגליו יחד. הוא חסם את פיו ויצא מהדלת האחורית לאיזור האשפה, הוא ניפץ את הפלאפון וזרק את שעריותיו לפחים שונים. צפירה נשמעה מקצה הסמטא שעמד בה, קירות הלבנים הגבוהים גרמו לקול להדהד. הוא חזר פנימה והרים את הערפד, לצערו חצי ערפדים לפעמים חסינים לאור השמש.
'לאזעזל,' חשב 'תכניקת העינוי הזאת הייתה עוזרת מאד.' הוא הלך בשקט בסמטא העמומה עד שהגיע למכונית המסחרית שבה ישבה הנערה, הוא לא אהב שהאומגה ומר. מ החליטו שהגיע הזמן להביא גם נשים לחברה. למרות שאימו הייתה פיידרקסית מאד מוכשרת הוא אף פעם לא אהב את העובדה שנשים היו שם נלחמות לצד הגברים, הוא עוד פחות אהב שהצמידו לו את הנערה הזאת.
"לבקתה." אמר לה לאחר שסגר את אחורי המכונית עם הערפד בתוכה, היא נהגה בזהירות אבל במהירות על פעתי העיר ולתוך היער הצפוף. הנסיעה התנהלה בשקט, בדיוק כמו שאהב.
"אתה צריך אותי כאן?" שאלה שנערה כשעצרו למול בקתת העץ הקטנה בעמקי היער הסבוך.
"לא," ענה ויצא מהמכונית במהירות "אני אתקשר אחר כך." אמר וסחב את הערפד לעבר בתת העץ, הוא שמע את חריקת הצמיגים על שביל האפר ונכנס לבקתה. הוא ירד ישר למרתף, כל קירותיו היו מצופים מתכת ועליהם עשרות מדפים עם מכשירי עינוי. הריח החריף של חומרי הניקוי עוד היה באוויר כשהניח מר. ל את הערפד המעולף על שולחן המתכת הקר, הוא אזק את ידיו ורגליו של הערפד והלך אל הקיר. הוא שמע רישרוש של מתכת והסתובב לערפד המטושטש, הוא חייך לעצמו ובחר סכין דקת להב אך חדה במיוחד.
"איפה אני?" שאל הערפד בקול חרישי וצרוד.
"אתה יודע מה אני לא יכול לסבול?" שאל מר. ל, לגמרי מתעלם משאלתו של הערפד. "יצורים כמוך שחושבים שהם יכולים להתחפש לבני אדם ולחיות בניהם." הערפד בלע רוק בקול ומר. ל התקרב אליו, הוא הסתיר את הסכין מאחורי גבו כשהלך.
"מה אתה רוצה ממני?" שאל הערפד ועינו מלאות בחרדה.
"מידע בעיקר, אולי יצא לי גם קצת כיף מזה." אמר קרוב לאוזנו של הערפד ושלח בגבו עיוות קטן של פחד. "אתה מכיר את המלך העיוור?," הוא צחק לרגע והחל ללכת מסביב לשולחן המתכת המבריק "שאלה טיפשית, ברור שאתה מכיר אותו. הוא המלך של כל המין שלך, המלך שמסרב לכתר. תן לי לנסח את השאלה שלי אחרת…" הוא התקב לשולחן אך לא נגע בו עדיין. "את יכול לומר לי איפה אני יכול למצוא אותו?" שאל וראה את הרעדיות הקטנות בגופו של הערפד, הם גרמו לשריריו להימתח ברצון לקרב. אבל האומגה ומר. מ היו צריכים מידע, לא עוד ערפדים מתים.
"אני לא יודע, המלך לא בא לפני העם כבר מאות שנ-אהההההההההה." הצרחה שבקעה מפיו של הערפד הידהדה בחדר הקטן, הסכין פילחה את בשרו והדם האדום שניגר מהפצע שלו טיפטף על שולחן המתחת ואז לרצפה האפורה.
"תשובה לא נכונה," אמר מר. ל וניגב את הדם על חלוקו של הערפד, הדם ניגר בשלולית קטנה ואז זרם לתוך פתח הניקוז מתחת לשולחן. "אתה יודע מה דוקטור ווסרמן. אני ממש רוצה להרוג אותך," דבריו של הפיידרקס העבירו בערפד צמרמורת "אבל לצערי אני לא יכול." המשיך ונשען מול הערפד על אחד מהמדפים עם מכשירי העינוי. "מה שאני כן יכול זה להמשיך ולענות אותך, להטיל בך מוימם ולגרום לך להתפלל לבתולת הגורל שלכם שהייתה מת!" מר. ל צעק על הערפד המפוחד, הוא הניח את שתי ידיו לצידי ראשו של הערפד וקירב את פניו לשל הערפד. "אני צריך מידע, ואתה תישבר ותיתן לי אותו. יש לי את כל הנצח לזה דוקטור." הוא ירק את התואר מפיו, כאילו לא יכל לסבול את העובדה שהערפד המזדיין הזה היה משכיל. הערפד נשם במהירות ואז הינהן בהבנה.
"אני אגיד לך את כל מה שאני יודע." אמר ובלע רוק באיטיות, מר. ל חייך ואז התרחק מעט.
"תתחיל." פקד ושילב את ידיו השריריות על חזהו.

קרול החזיקה את רצועת התיק שלה בחוזקה כשהתקרבה לבר, היא הייתה כאן פעם או פעמיים יחד עם בריאן ועוד שוטרים מהתחנה שלו. היא ראתה את אנגר מחכה לה בחוץ, גופו היה גדול אפילו בהשוואה לשומר בכניסה שתמיד נראה לה עצום.
"הי." אמרה בקול שקט כשהתקרבה אליו, שיערו השחור נראה ארוך יותר מאתמול והוא לבש בגדים דומים.
"הי," אמר בקול נמוך שהעביר בה צמרמורת "בואי ניכנס." אמר והיא פנתה לסוף התור. הוא תפס את ידה בעדינות והוביל אותה פנימה, הוא כנראה חבר של הבעלים כי החלק שאליו הוביל אותה היה לא מוכר לה. אחורי הבר הופרד מרחבת הריקודים על ידי חבל קטיפה שחור ומפל מים שנמע מהרעש לפריע לישובים בתאים המוארים בעמימות. הם התיישבו קרוב ליציאה האחורית ומלצרית הגיעה לקחת הזמנות.
"רק מים תודה," אמרה קרול.
"וויסקי כפול עם קרח." אמר אנגר וכשהמלצרית עזבה אותם הביט בקרול.
"אני רוצה תשובות." אמרה קרול, אנגר אהב את זה שהיא הלכה ישר לעניין.
"אם את מפחדת על מה שקרה אתמול אני נקי, ואת גם לא תיכנסי להריון. הייתי מריח עלייך אם היית מבייצת, ואת גם לא יכולה לתפוס ממני שום מחלה." הוא נשען לאחור בספסל השחור מולה, הוא שילב את ידיו על החזה הרחב שלו.
"מי אתה, מאיפה הגעת, מה ואיך אתה יודע עליי?" שאלה והביטה על תווי פניו המושלמים, הוא לא הוריד את משקפי השמש שלו למרות שהיה כבר חושך והם היו בתוך הבר.
"אני אנגר, במקור אני מאירלנד אבל אני גר כאן בווינווד כבר הרבה שנים. אני הייתי החבר הכי טוב של אבא שלך…" הוא לקח נשימה עמוקה לפני שהמשיך "הוא מת לצערי, בצוואה שלו הוא ביקש ממני לשמור עלייך."
"לשמור עליי ממה?" שאלה "הוא היה מעורב בפשע?" אימה מעולם לא דיברה על אביה של קרול, לבסוף היא השלימה עם העובדה שהיא לא תכיר אותו לעולם.
"את זה אני צריך להסביר לך במקום אחר," הוא השתתק כשהמלצרית הגיעה עם המים והוויסקי שלהם. "את רוצה לדעת עוד משהו?" שאל ולגם מהוויסקי, שיערו נפל קצת קדימה כשנשען אל השולחן.
"איך קראו לו?" שאלה קרול, לפחות את שמו של אביה רצתה לדעת.
"ראת', שמו היה ראת'." ענה לה וסיים את המשקה שלו בלגימה ארוכה, הוא קם והושיט את ידו אליה. למרות שלא שתתה בכלל מהמים שלה היא קמה ללא עזרתו, הוא גיחך והשאיר שטר על השולחן שהם ישבו בו.
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלה קרול כשיצאו לסמטא מאחורי הבר.
"לבית של אבא שלך." אמר, הוא הוציא מפתחות מכיסו ומכונית ציפצפה חרישית בקצה הסימטא. באור הקלוש היא יכלה לראות שזו אסטון נרטין, דגם vanquish. היא הייתה שחורה לגמרי וכך גם חלונותיה, אבל היה רמז דק של אדום על דלתות הרכב. הוא פתח לה את הדלת והיא התיישבה ברכב הנמוך, הוא נכנס למושב הנהג וחגר את חגורת הבטיחות.
"אהבתי את הרכב שלך." אמרה קרול ואנגר חייך, הוא התניע את המכונית ושמע את הגירגור הרך של המנוע.
"את עומדת לאהוב אותו יותר." הוא הכניס את המכונית להילוך וזינק מחוץ לסמטא לכביש הארוך מחוץ לעיר, הוא עצר לרגע והביט לצדדים ואז החל לסוע במהירות מסחררת. הם יצאו קצת מהעיר ואז הוא פנה לכביש אפר, היא חייכה ונשענה לאחור.
"אתה יכול לסוע מהר יותר?" שאלה ואנגר חייך, הוא דרך על דוושת הגז עש שנצמדה לתחתית הרכב. קרול הוצמדה למושב שלה כשהמכונית שזינקה במהירות קדימה, אנגר צחק כשקרול פלטה זעקה קטנה.
"על כביש טוב אני יכול להגיע אפילו לשלוש מאות קמ"ש." אמר וקרול חייכה, הוא האט מעט ופנה לכביש חצץ. ערפל עטף את הרכב, קרול לא יכלה לראות החוצה מהמכונית. היא פתחה את החלון כדי לראות עם קר בחוץ מסיבה כל שהיא, הערפל לא נכנס פנימה והחום עדיין שרר בחוץ.
"מה זה?" שאלה אבל אנגר התרכז בנסיעה, למרות שלא נראה מופתע מהערפל הסמיך.
"הגענו." אמר והערפל התפנה, קרול ראתה אחוזה בינונית מוקפת גדר גבוהה שבראשה סלילי תיל. אנגר עצר ליד שער גדול והכניס קוד לאינטרקום, השער נפתח בשקט ואנגר נכנס לחניה ליד הכניסה הראשית. הוחנו שם עוד כמה רכבים אך האחד שמשך את תשומת ליבה הייתה פרארי אדומה, היא נראתה ממש יקרה ועיטור הסוס בהק על מכסה המנוע.
"למה אנחנו כאן?" שאלה קרול כשפתח לה אנגר את דלת המכונית.
"אני רוצה שתכירי את כולם, החברים של אביך." אמר והוביל אותה לדלת הכניסה, כשפתח את הדלת הם נכנסו למבואה הראשית. היה זה חלל רחב ידיים עם גרם מדרגות גדול בקצהו, הרצפה הייתה משיש אפרפר וקריר ועל התקרה צויירה תמונה של שמיים מלאי כוכבים. מצידה הימני היו קבוצה של אנשים שדיברו, אחת מהנשים צחקה בקול ושיערה החום נשפך על גבה בגלים רכים, היא נראתה כה עדינה. מולה עמד אדם גבוה ושרירי, שיערו היה חום אך קצוותיו היו בלונדיניים. הוא הקשיב לאחד מהגברים האחרים מדבר, גבותיו היו מכווצות כאילו ניסה להבין מה נאמר ועיניו האפורות זהובות נעוצות בו. הגבר שדיבר היה גם גבוה ושרירי, על גב ג'קט העור שלבש היה דגל קוריאה הדרומית. שיערו היה קצר וצבוע לחום כתמתם, שורשיו השחורים נראו לעין ונתנו לו מראה של ציור. עוד אישה עמדה איתם, שיערה קצר ודחור אדמדם. ידיה היו שלובות על חזה ועיניה הירוקות היו נעוצות גם בגבר, היא הייתה נמוכה מהשאר אבל הנוכחות שלה הראתה שליטה במצב. מאחוריה, כמעט בלתי נראה, נשען על הקיר עוד גבר. הוא היה גדול כמו השאר אך נראה כחוש ועייף, עיניו נראו כהות אך צבען לא היה ממש ברור לה. שיערו היה שחור ומשוך לאחור בג'ל, הוא לבש מין מעיל ארוך עם צווארון שהסתיר את צווארו. הוא נראה מאד חיוור, כאילו לא אכל כבר הרבה זמן כמו שצריך. הוא הרים את מבטו מהרצפה ישר אל קרול, היא הרגישה צמרמורת במעלה גבה והוא לחש לאנשים משהו. הם כולם פנו אליה ואל אנגר. האדם עם העיניים האפורות זהובות התקרב אליהם בצעדים נוקשים וגדולים. *(נא לפנות לרציתי להוסיף לרגע קצר ^-^)
^"הבאת לכאן בת אנוש?" שאל הגבר ונימת קולו הייתה מאיימת, למרות שקרול לא הבינה מילה ממה שאמר היא יכלה לדעת שהוא לא מרוצה מכך שהיא כאן.
^"זו הבת של ראת' אדיוט!" צעק אנגר ^"היא כאן כדי להכיר אתכם." צעק לעבר קבוצת האנשים, הם החלו להתקדם לעברם.
"זאת קרול, ביתו של ראת'. היא כאן כדי להכיר אתכם." אמר אנגר והאישה עם השיער החום התקרבה אליה עם חיוך רחב על פניה.
"אני אלנה." אמרה והושיטה את ידה, למרות המראה העדין שלה היא הייתה חזקה מאד וידה של קרול נמחצה קצת כשלחצה אותה.
"קרול." אמרה בחיוך והאישה הלכה לתוך החדר שעמדו לידו לפני כמה רגעים.
"안녕하세요, 제 이름은 아픔이다" הגבר הפסיק לדבר ברגע שראה שקרול לא הבינה אותו. "סליחה, כשאני לחוץ אני נוהג לדבר בשפת האם שלי." אמר והושיט את ידו אליה. "אני אפאום, אבל את יכולה לקרוא לי פיין." היא לחצה את ידו בעדינות וחייכה.
"שלום פיין, אני קרול." אמרה, הוא חייך וקד קידה קצרה ממהר בעקבות אלנה לחדר האחר. הבא בתור היה הגבר עם המעיל הארוך.
"שלום קרול, אני קלוד." אמר והושיט את ידו, העור על זרועו היה חיוור מאד. קרול שמה לב לקצה של קעקוע בהמשך היד אבל בחרה שלא להעיר על כך, היא לחצה את ידו בחיוך והוא הלך בלי שום מילה נוספת.
"ג'נט" אמרה האישה מבלי שאפילו הפנתה קרול את מבטה מקלוד, זו הייתה האישה עם השיער הקצר.
"היי ג'נט, קרול." אמרה והושיטה את ידה אליה, ג'נט פשוט חיבקה אותה בחוזקה.
"אני חושבת שאנחנו הולכות להיות חברות טובות מאד." אמרה ג'נט בחיוך ורצה במהירות כדי להדביק את קלוד.
"אני חושב שאני חייב לך התנצלות," אמר הגבר שצעק מקודם, קרול הפנתה את מבטה מג'נט לגבר הגבוה שעמד מולה. "אני איידן, נעים להכיר אותך קרול." הוא הושיט את ידו ולחץ את שלה בעדינות.
"נעים מאד." אמרה בחיוך והוא הלך לתוך החדר גם כן.
"תצטרפי אלינו לארוחת ערב?" שאל אנגר את קרול ונעמד מולה, היא הביטה מסביבה על בית אביה והנהנה.
"בטח, אבל אחרי זה אני רוצה תשובות ברורות ולא מסתוריות כמו כל מה שנתת לי עד עכשיו." אמרה בתוקף והתקדמה לחדר בו האחרים היו. אנגר חייך לעצמו והלך אחריה, הוא רצה שתכיר את כולם טוב יותר.