אלקנור – פרק 2 חלר א' – אֵרוֹן אובסדיין

שלושת הנערים עמדו מול צריף עץ עתיק, מזיעים. על הכניסה נתלע שלט אקום ועליו רשום "מסעדת הדרכים".
"אנחנו חצינו את כל המדבר הזה בשביל מסעדה?!" אמרה אלקין, מתנשפת והביטה בחולות היבשים שסביבה. "אנחנו בשום מקום!"
איווי הביטה באלקין בבוז ונכנסה למסעדה. אסטר שם לב שאחותו הלכה, אחרי שגמר לשחק בשולי חולצתו החדשה, ורץ אחריה. אלקין נכנסה אחריהם בתקווה למים, מכיוון ששלהם אזל מלפני חצי שעה.
לעומת הבית מרזח, המקום היה נעים ואוורירי. נערות שצבע עורן שחור כמו הלילה ועיניהן, נחיריהן ופיותיהן זהרו בתכלת כמו שיערן המטולטל, עברו בין השולחנות כשהן מחזיקות מגשים בחן. נראה היה שכמעט כולם שם מכירים וחברים ותיקים. אלקנור אף שמעה את אסטר אומר שלום לכמה אנשים ודמויי אנוש ואת איווי נוהמת על כמה טיפוסים שעוד לא סגרה איתם חשבון.
הם פנו לנער בדלפק שדיבר עם מלצרית. הוא נראה כבן שבעה עשרה ולו שיער אדום חלק שנפל על עיניו השחורות והגדולות שנראו תמימות ממבט ראשון. עורו חיוור כגוויה, מגבו צומחים טור זיזים אדומים (כמו של זוחלים למיניהם) שבצבצו מתחת לחולצתו ועל יד שמאל נראה קעקוע של נחש פיתון שנראה אילו עיניו עוקבות אחרי כל מי שמביט בו. הנער הפסיק לדבר אם הנערה וזו חזרה למלצר.
"איווי!" קראה הנער באושר, פסח על אסטר ונעץ מבטו באלקין, שהאדימה מרגע לרגע. "ומי זאת?" שאל וסקר אותה בעיניו החודרות ואלקין הרגישה צורך עז להסתובב. דבר זה לא חמק מעיניו וגרם לחיוך מסתורי ומשועשע לעלות על שפתיו החיוורות.
"אלקין?" שאלה איווי ובקולה בוז, "היא מובילה אותנו למסע. למצוא את המלכה, להשיג מיליונים, לקבל חסות ממשפחת האצולה… הזכרתי שהמלכה כנראה במקום מלא יהלומים וזהב?"
הנער חייך והושיט את ידו לאלקין, "שלום, אני אֵרוֹן. אֵרוֹן אובסדיין."