אלקנור – פרק 2 – הכרת האחר

אלקין ישבה בבית המלון על המיטה הרכה שהתחממה תחת גופה ונעצה עייניה בשמיים הסגולים של הלילה. אור הכוכבים חדר מבעד עדן החלון הקהה והעניקה גוון צהבהב לעור פניה של הנערה הקטנה בעלת השיער הכחול בהיר, שאמרה כי שמה איווי, שמרחה משחה על לחייו של אחיה, אֵסטָר לבן השיער, בעל המבט הריק מהבעה ומבנה הגוף הגבוה והצר.
"את מציאה לנו לצאת איתך למסע שיחזיר לנו את החיים החפים מפשע ואף את כל העושר שרק נרצה? לנו? הטיגריס הכחול והזאב הלבן, הפושעים הכי מבוקשים עם חבל התלייה?" איווי אמרה זאת בזלזול, אך עייניה הקרינו סקרנות גלויה ואוזנה האליפסית זזה למשמע כל צליל.
אלקין ישבה בבית המלון על המיטה הרכה שהתחממה תחת גופה ונעצה עייניה בשמיים הסגולים של הלילה. אור הכוכבים חדר מבעד עדן החלון הקהה והעניקה גוון צהבהב לעור פניה של הנערה הקטנה בעלת השיער הכחול בהיר, שאמרה כי שמה איווי, שמרחה משחה על לחייו של אחיה, אֵסטָר לבן השיער, בעל המבט הריק מהבעה ומבנה הגוף הגבוה והצר.
"את מציאה לנו לצאת איתך למסע שיחזיר לנו את החיים החפים מפשע ואף את כל העושר שרק נרצה? לנו? הטיגריס הכחול והזאב הלבן, הפושעים הכי מבוקשים עם חבל התלייה?" איווי אמרה זאת בזלזול, אך עייניה הקרינו סקרנות גלויה ואוזנה האליפסית זזה למשמע כל צליל.
אלקין נשפה עמוק ולא מיהרה לענות. איך לעזאזל היא הגיע למצב הזה? גוף אחר. גיל אחר. עולם אחר. "אתם תהיו מוגנים," קולה היה שונה והיא עוד לא התרגלה אליו, "אם תחשדי בי, תמיד תוכלי לרצוח אותי בלילה." היא אמרה את הדברים בקלילות שסתרה לרגשות הפחד שאחזו בה.
חיוך עלה על הפנים של איווי. היא קמה ממקומה על הרצפה ליד אסטר והתיישבה על המיטה השנייה בחדר. היא נשפה אוויר, שכנראה עצרה עד לפני רגע והפילה את עצמה לשכיבה על הגב.
"איווי" קולו החלוש של אסטר פנה לנערה ששכבה בצורה מאט ילדותית לגילו, כמו ילד שקורא לאימו לפני שהולך לישון, "אנחנו נצא למסע? מותר לי?"
איווי חייכה בנעימות לאחיה שעדיין ישב על הרצפה. אלקין לא יכלה להתעלם מהעובדה שאסטר גבוה מאיווי ובכל זאת מתנהג כמו ילד קטן (אפילו ממנה) והיא שנאה את עצמה על זה.
"אולי" ענתה לו איווי והשמיעה צחוק שדמה ליללת חתול.

בבוקר התעוררה אלקין, עייניה עדיין עצומות. לקח לה כמה זמן להיזכר שהיא בבית מלון על הטיגריס הכחול והזאב הלבן. איווי ואסטר! אלקין פתחה עיניים ובדקה עשר פעמים שהיא לא רוח.
"עוד לא רצחתי אותך" אלקין הסתובבה וראתה את איווי מנקה משהו אדום קהה מהסכין ולאלקין הייתה תחושה רעה שזה הדם של הבריון מיום האתמול.
"אלוהים" אלקין שפשפה את עייניה.
"אלוהים? מי זה אלוהים?" שאלה איווי בסקרנות, "את מתכוונת 'אלקנור'?"
"אה… כן, אלקנור! פשוט היה לי ליחה בגרון…" אלקין לא יכלה לעצור בעצמה מלהגניב חיוך לפניה. היא מיהרה להפסיק לחייך. 'לא גילו אותך, אז על תגלי!'
"איפה אסטר?" שאלה אלקין כדי להעביר נושא, "אני לא רואה אותו בחדר."
"הוא הלך להתקלח בחדרון שפה" איווי הצביעה על דלת קטנה ליד הכניסה לחדר ואז חייכה לנוכח אי הנוחות של אלקין. "מה הבעיה?" שאלה איווי ברשעות, "חתול תפס לך ת'לשון?" איווי השמיעה יללת חתול שאלקין ידעה לפרש כצחוק.
"נצא עוד שעה" החריזה.
"לאן שאת רוצה" אישרה אלקין ולמבוכתה הרבה גילתה שהיא עוד בפיג'מה.
עוד יללה חתולית. "אני מקירה מישהו שיוכל לעזור, אך אני בספק אם הוא יעשה את זה ללא תשלום…"