אמצע שום מקום – פרק 3

-ג'ורג'-
"אמה? הכל בסדר?" שאלתי בדאגה. אמה הייתה נראית חיוורת וכאילו היא עומדת להתעלף. פיה היה פעור כאילו היא הותקפה בהלם.
"א…אני, אני לא מבינה." היא הצליחה להוציא מפיה את המילים האלה.
"שבי." אמר אבי. "להכין לך תה? עוד מישהו רוצה תה? אה, אני פשוט אכין תה."
-צד המספר-
"אז, אמה," אמר האטר,"איך בחיים? הרי מאז שעזבת את ארץ הפלאות החיים שלך השתנו לא? אופס, גיליתי את הסוף של הסיפור."
"די כבר האטר, נמאס לי שאתה מחרטט את המוח של כולנו." אמר ראביט ואז חזר מהכיריים עם קומקום זכוכית כחולה גדול וערכת כוסות תה וצלחות. הוא הושיט כוס לכל אחד, מזג ואז חזר למטבח והביא איתו מלקחיים וצנצנת של קוביות סוכר. ג'ורג' התנפל על הצנצת וכשבא לשים את הקוביה השלישית עצר, בטח בגלל שראה את מבטו של אביו. ואז ראביט התחיל לדבר.
"כשהייתי ילד, אהבתי לקרוא סיפורי אגדות. הם תמיד עניינו אותי, אבל הכי עניין אותי זה אליס בארץ הפלאות. כל שנה בליל כל הקדושים הייתי מתחפש לאחת מהדמויות שמה, לרב זה היה הארנב ולכן הכינוי שלי ראביט. כשג'ורג' נולד גם הוא אהב לשמוע סיפורי אגדות. אז יום אחד קמתי ועשיתי מעשה שאני מצטער עליו עד עכשיו.
"הסתרתי ממך ג'ורג', סוד. לפני שנולדת אז נולדה לך אחות. שלפני חודשיים היא הייתה אמורה להיות בת 23. כ"כ הייתי מסוקרן מאליס בארץ הפלאות, עד שיום אחד קמתי והחייתי את ארץ הפלאות. עבדתי 3 שנים על מכונה שצחיה את הסיפור, את הדמיון, את כל מה שתחשוב ותרצה. וכשזה קרה הכנסתי את הספר למכונה ואשתי לרין נכנסה בה עם התינוקת בת השלוש שלנו. ומאז היא לא חזרה. המכונה התחילה לשנות את הספר: להוריד מילים, להוסיף מילים, לחדש אירועים, להשמיט עמודים, לקיים דמויות חדשות, לשנות את הדמויות. וכך היה. יום אחד ג'ורג' נעלם, הוא היה בן שבע שזה קרה ואני… אני נכנסתי לדיכאון. אחרי שנה בערך נכנסתי בדלת של המכונה, חשבתי שיהיה לי טוב יותר שמה אבל כנראה שלא. הפכתי לארנב שעזר לאליס, אבל לצערי המכונה שינתה את אליס וגרמה לה להיות רעה לרצות את המלכות ואת ארץ הפלאות עצמה. לא ידעתי שאני עובד בשביל רשע ומה שלא ידעתי זה שאחרי כמה שנים אני אפגוש את אליס שוב. היא הייתה ועדיין, השכנה שלנו. כנראה שהיא ידעה על המכונה, כנראה שהיא ידעהשהטוב תמיד ינצח ואם הטוב ינצח אז הוא יכול לעשות כל מה שיחפוץ."
המשיך האטר:"אחרי שאליס תפסה את כס המלכות וכלאה את המלכה האדומה הארנב בא אליי. המכונה שינתה אותי ואני הייתי גם שרביטן, היה בידי כוח קסום עצום שאף אחד לא היה יכול לנחש שיש כזה כוח. אז הוא עשה איתי עסקה. הוא יוציא אותי מארץ הפלאות לעולם האמיתי ואני אהרוס את אליס ואחזיר את המצב לקדמותו, כפי שהיה. המלכה האדומה לא הייתה רעה, היא פשוט ידעה את מזימתה של אליס לכן ציוותה לערוף את ראשה. אף אחד לא מבין את הצד של הסיפור, אף אחד. אז עשיתי את ערכי בעסקה וראביט הוציא אותי מארץ הפלאות, אבל בגלל מה שעשינו המכונה כבר שינתה את הכל, היא הפכה את העם לרגזן, עצבני ועני, הארץ הייתה טובה רק ביום אחד בשנה ה-33.5 היום שבו עזבה אליס את הממלכה."
והוסיף ואמר ראביט:"כשחזרנו ג'ורג' כבר חיכה לי בבית. הוא מצא את הפתח חזרה ומאז אנחנו לא מדברים על זה יותר. אבל בגלל שהופעת ובגלל הנבואה של אליס לפני שעזבה הוא בא אלייך, והוא היה משוכנע שאת התקווה האחרונה להציל את ארץ הפלאות. כי אני לא רוצה להשמיד את המכונה, זה הזכר היחיד שנשאר לי מאשתי. אז בואי אחריי ונראה לך את המקום. את תצילי אותנו. האטר, תעזור לי להזיז את המיטה."
האטר וראביט ניגשו אל מיטת הקומותיים והזיזו אותה. מתחתיה נראתה דלת סתרים עשויה ברזל שחור. ג'ורג' פתח אותה ולפידים לבנים, בדיק כמו בחלומה של אמה הופיעו ונדלקו. גרם מדרגות לולייני הופיע. "את באה?" שאל ג'ורג'.
-אמה-
ירדתי ראשונה בבהלה בגרם המדרגות הלולייני. הנה המכונה. היא הייתה נראית כמו אנדרטה לבנה ונקייה ועליה היה כתוב בדיו שחור:"אם תרצו, אין זו אגדה." טוב במקרה הזה זה נכון. (אמה והמשפחה של ג'ורג' הם יהודים). ומעל היה ספר עבה וישן, עם כריכת עור חומה בתוך כלוב שקוף קטן. "וואו" זו המילה היחידה שיכולתי להוציא. מאחורי המכונה נראתה דלת עץ, שנראה שלקחו אותה מימי הביניים. וילון קטיפה אדום כיסה אותה. ראביט הסיט את הוילון ופתח את הדלת. אור לבן נראה וראביט וג'ורג' נכנסו דרך הדלת. הסתכלתי על הדלת הסודית שבמעלה גרם המדרגות הלולייני, היא עדיין פתוחה. זאת ההזדמנות שלך לברוח, אמה. התחלתי לרוץ לעבר המדרגות, אבל מישהו תפס בידי. כל הלפידים כבו. טפרים חדרו לבשרי וצרחתי.
ראיתי עיניים צהובות ולשון אדומה כמו של נחש מלקקת שיניים חדות ולבנות. נשמעה טריקה. הדלת ברזל הסודית נסגרה בחבטה. לפתע לא הייתה יותר דלת, אלא קיר.
"יש לך שתי אפשרויות," אמר קול חלק, הקול כנראה בקע מהיצור או מה שזה לא יהיה שהחזיק בידי,"או למות כאן ועכשיו או לפחות לנסות להציל אותנו." ראיתי רק חושך אבל שמתי לב לנוצה כתומה שהסגירה את הבן אדם שהחזיק בידי.
"הבחירה בידייך!"…