אפלה בהירה פרק 11: ילדה טובה

הגעתי אל בית החולים ממש אחרי שהוציא את הנערה מתוך האמבולנס שהוזעק למקום. הסתכלתי אל פנייה, אם נראו בסדר, אבל גופה היה מלא בחבורות ובשריטות שנוצרו כנראה על ידיי החיכוך שלה בכביש. עליתי לקומה שבה היא שכבה ורציתי להיכנס לחדר שלה, אבל הרופאים מנעו זאת ממני. התיישבתי בחדר ההמתנה על אחד הכיסאות. קירבתי את ברכיי לחיקי, וטמנתי בהם את ראשי. לא האמנתי, אם רק הייתי נזהר יותר זה לא היה קורה, אני אפילו לא יודע מה שמה של הנערה ויכול להיות שהרסתי לה את החיים. "ג'ייק, זה אתה?" שמעתי מישהו פונה אליי, הרמתי את מבטי, זאת הייתה הילדה שהבאתי לה את המשלוח לפני כמה ימים. "מה אתה עושה פה?" היא שאלה. "לזלי" אישה אחת בעלת פנים קשוחות קראה לה. "אני מצטערת, אבל אני צריכה ללכת, אני אחזור עוד מעט" היא קמה לכיוון האישה שהסתכלה אליי במבט רצחני, ושניהן פנו לאחד החדרים ונכנסו אליו. כעבור שעה חשבתי שאני עומד להשתגע, לא יכול להיות שהפציעה עד כדי כך חמורה חשבתי לעצמי. ניגשתי לאחד הרופאים ושאלתי אותו מה קרה לנערה הזאת שאני אפילו לא יודע את שמה. "מצבה בסדר, אבל היא עדיין מחוסרת הכרה, התקשרנו לבית שלה והעוזרת ענתה, היא בדרך לפה" נרגעתי, לפחות היא בסדר, לפחות לא קרה לה משהו רציני. הודיתי לרופא וחזרתי לשבת. כעבור כמה דקות אישה שזופה בגיל העמידה ניגשה אל הפקידה ושאלה אותה על ילדה בשם ליסה סטרלם שנפגע בתאונת דרכים, ידעתי שזו הילדה שפגעתי בה. "כן, היא מחוסרת הכרה, נדמה לי שהילד הזה שם הוא זה שפגע בה, הוא יושב פה מהרגע שהיא הובאה לפה." היא אמרה לה והצביעה עליי. האישה התקרבה אליי "אתה פגעת בה" היא שאלה אותי. הנהנתי, לא ידעתי מה להגיד. האישה הרכינה את ראשה. "אני מצטער, באמת.." היא סטרה לי. דמעות החלו לרדת מעייניה השחורות. היא התיישבה לידי. "ליסה אף פעם לא הייתה ילדה ממש טובה, אבל זה לא מגיעה לה" היא אמרה בקול חנוק.

כבר יותר מחצי שעה שנינו ישבנו שם בשקט, בשקט שהרג אותי. "תספרי לי עלייה" אמרתי פתאום, אני לא יודע אפילו למה, כנראה שהשקט הוא זה שגרם לי לדבר. "ליסה הייתה ילדה מוזרה" היא אמרה "האופי שלה, המראה שלה" היא המשיכה "אם מסתכלים על השיער שלה יותר מדקה אפשר לראות כוכבים מפוזרים עליו, זה מין תעתוע כזה" פתאום הרגשתי צביטה קטנה בלב, הילדה הזו שוכבת פה, וההורים שלה אפילו לא באים לראות מה שלומה, אלא עוזרת הבית שלה. "ליסה הייתה די קרה, יש לה כישרון, אם מישהו פוגע בה היא מוצאת את נקודות התורפה שלו ולוחצת עליהם בחוזקה" היא אמרה בעצב "בת כמה היא?" שאלתי אותה. "היא בת שש עשרה" היא בגילי, וזה אפילו הכאיב לי עוד יותר. "סליחה" מישהו פנה אלינו, הרמתי את ראשי, הוא היה לבוש בחלוק לבן "אתם קשורים איכשהו לילדה שנפגע בתאונת הדרכים?" הוא שאל "כן, היא בסדר?" אנה עוזרת הבית של ליסה שאלה בלחץ. "היא בסדר גמור, היא התעוררה" הוא ענה עם חיוך "אפשר לראות אותה?" אנה שאלה, קורנת מאושר, הרופא סימן לנו בידו שאפשר, אנה מיהרה להיכנס, גם אני, אך מישהו תפס בכתפי, זו הייתה לזלי ודמעות בעיניה.