אפלה בהירה פרק 13: "החדש"

ניסיתי לכתוב באותו קצב שהמורה הכתיבה בזמן שכתבה את המטלות על הלוח, אך הרעש מסביב הפריע מאוד, אך לפתע הדלת נפתחה ובפתח עמדה המנהלת. "מצטערת שאני נאלצת להפריע לשיעור, אבל אני אזדקק לעזרתה של לונה סלמטר" היא דיברה לכיוונה של המורה, ולאחר מכן הסתכלה אליי. "אני מסכימה לשחרר אותה, אבל אני רוצה שתשלימי את כול המשימות הנדרשות" המורה פנתה אליי, הנהנתי, לא הבנתי למה המנהלת זקוקה לעזרתי.
היא סימנה לי לבוא, קמתי ויצאתי מהכיתה, הלכנו שתינו במסדרונות השקטים של בית הספר, היא פתחה את דלת חדרה ושם ישב נער, הוא הסתובב לכיווני ויכולתי לראות את פניו, שיערו היה שחור כפחם והוא הסתיר חלק מפניו אבל לא את עיניו היפיפיות, עיניו היו בצבע ירוק שנראה שנמשך עד אין סוף, גבותיו היו דקות, הוא היה גבוהה וצבע עורו היה מעט שזוף "לונה תכירי זה פיטר, פיטר הוא תלמיד חדש בפנימייה, אני רוצה שתעזרי לו להתאקלם פה" היא אמרה לי, אבל אני התרכזתי יותר בפיטר "פיטר תכיר זאת לונה, אני מקווה שהשהות פה תנעם לך" הפעם היא דיברה אליו. "אוקיי, אתם רשאים לצאת ולערוך סיור ברחבי בית הספר והפנימייה" המנהלת אמרה, ומהרנו לצאת החוצה, וברגע שיצאנו ההפסקה החלה ואלפי תלמידים יצאו מהכיתות, אני ופיטר היינו צריכים להידבק לקיר בשביל לא להימחץ על ידי תלמידים, אחרי שהמסדרונות התרוקנו מילדים המשכנו ללכת אחד ליד השני בשקט "למה הגעת לפה" הוא שאל, ושמעתי את קולו בפעם הראשונה, קול מהפנט ומוזר. "זה קצת מסובך" עניתי "את לא חייבת לספר" הוא השיב לי בחזרה, ובקולו נשמעה אכזבה. "שהייתי בת עשר אני ומשפחתי עברנו תאונת דרכים, ואני היחידה שניצלה, עד גיל שלוש עשרה גרתי ברחוב, אבל אז שירותי הרווחה מצאו אותי ושלחו אותי למשפחה אומנת, עד גיל ארבע עשרה חייתי איתם אבל הרבתי לעשות צרות, אז הם שלחו אותי לפה." לא האמנתי שסיפרתי לו את סיפור חיי, זה לא שאני סגורה ומתבודדת, אבל אני גם לא נפתחת מהר לאנשים ובטח לא לאנשים שהכרתי לפני שתי דקות במשרדה של המנהלת, אבל משהו בפיטר גרם לי לבטוח בו, שגרם לי לרצות להיות לידו. "לונה" שמעתי מישהו קורא בשמי, הרמתי את ראשי, זה היה מקס, ופניו נראו מדאגות.
"מה?" שאלתי אותו, וראיתי שפיטר מסתכל עליו. "מי זה?" מקס שאל והסתכל אל פיטר "קוראים לו פיטר, הוא תלמיד חדש והמנהלת ביקשה שאני אעזור לו להתאקלם" עניתי לו במהירות, ועל פניו הופיע חיוך מזיוף "היי, אני מקס" הוא פנה אל פיטר והושיט לו את ידו ללחיצה, פיטר בחן אותו ולחץ את ידו. "רצית להגיד לי משהו, לא?" אני שואלת את מקס. "הפסיכולוגית רוצה שתגיעי אליה לחדר, אני לא יודע מה היא רוצה אבל ראיתי שם את החוקר הזה שהיה פה לפני שבועיים." הוא אמר בפנים רציניות. "אבל מה עם פיטר?" שאלתי אותו. "אם את רוצה אני יכול להחליף אותך עד שתחזרי" הוא הציע, הנהנתי בהסכמה ופניתי לחדר הפסיכולוגית, משאירה מאחוריי את פיטר ומקס.