אפלה בהירה פרק 18: אשמה
"אבל זו לא אני!" ניסיתי להתנגד "לונה חמודה, זה בסדר, תחזירי בבקשה את החפצים שלקחת והכול יהיה בסדר, ואת מוזמנת לדבר איתי בכול עת" קולה של הפסיכולוגית היה עדין אך היא לא הצליחה להסתיר את הצביעות.
"זו לא אני, באמת" ניסיתי למחות ללא הצלחה "תקשיבי לי ילדה, את לא יכולה לשקר" בפעם הראשונה בשיחה הזו קולו של החוקר נשמע, קולו העמוק והנמוך "אני לא משקרת! באמת, זו לא אני, כמעט אף פעם לא נכנסתי לחדר הזה" קולי החל לרעוד מעט "אם זו לא את שפרצה לחדר המנהלת אז מי?" ליבי החל לדפוק במהירות, ידעתי שמקס הוא זה שפרץ לחדר המנהלת אך לא יכולתי להסגיר אותו.
"אנחנו מחכים לתשובה" קולו גרם לי לצמרמורת קלה.
"אני לא יודעת" השפלתי את ראשי, לא יכולתי להסתכל על פניו, המראה שלו הטריד אותי במיוחד משקפי השמש העבים שהרכיב למרות שהחדר לא היה מאור כלל.
"אז במקרה הזה אני אצטרך לקחת אותך לחקירה בתחנת המשטרה" ידו הגדולה תפסה בכתפי, קמתי ממקומי ונתתי לו להוביל אותי אל מחוץ לחדר הקטן.
מבטים רבים ננעצו בי כאשר יצאתי, לא העזתי להביט לאחור.
"רגע, חכה בבקשה" החוקר הסתובב להביט אבל אני לא, ידעתי מי זה.
"מה אתה רוצה ילד?" קולו של החוקר היה חסר סבלנות.
"היא לא עשתה כלום, אני זה שפרצתי לחדר" העפתי לעברו מבט המום, לא הבנתי למה הוא עשה את זה, הרי הוא היה יכול לצאת מזה.
"אתה אומר שאתה זה שפרצת לחדר וגנבת?" מקס לא אמר כלום, רק הנהן.
"אוקיי, אני צריך לבדוק את זה, שניכם תתלוו אליי" הוא אמר בקולו הנוקשה והחזיק גם בכתפו של מקס, מוביל אותנו על עבר ניידת המשטרה.
תגובות (8)
פרק מאוד יפה! תמשיכי!
תודה
תמשיכי…
תמשיכייייייייייייייייייי
תמשכי יש לך כתיבה מעולה :)
(אשמח את תציצי בסיפור שלי ותגידי מה את חושבת)
אני תמיד קוראת את הסיפור שלך ואני חושבת שאת כותבת מדהים, פשוט אין לי מה להוסיף בגלל זה אני לא מגיבה, אני לא רוצה לכתוב סתם "תמשיכי" על סיפור כזה למרות שאני מאוד רוצה שתמשיכי.
מהמםםםם את כותבת מדהיםם!!!
תודה