אש שורפת את עולמי- חלק 1: נוקי תוקפת.
השליטה של נוקי באש הייתה מושלמת.
חמקתי בקושי מעוד פרץ אש שנוקי שלחה לעברי, האש הבוערת חלפה ממש ליד ראשי והתפשטה על הקיר שמאחוריי.
"נוקי!" צעקתי בין פרצי האש של נוקי "תקשיבי! בבקשה!"
"בוגדת!" צעקה נוקי ושלחה פרץ אש ממש לרגליי.
הבטתי לרגע על כֵדי המים שעמדו מחוץ לבקתה הקרובה, בכפר שלי ושל נוקי האנשים שמרו על כֵדי המים בחוץ כדיׁ לשמור על המים צוננים, לפי התקופה הקרה שהייתה בשבוע האחרון המים בכדים אמורים להיות קרים כקרח.
הנעתי את ידיי בתנועת זרימה של נהר והמים התחילו לעלות מהכד הקרוב ביותר אליי והתקרבו לכיווני, לפתע, האש של נוקי חצתה את המים והפסיקה את זרימתם. הבטת על חברת הילדות שלי, שיערה הבלונדיני היה פרוע מאוד ובעיניה הירוקות היה זעם.
"את מנסה לתקוף אותי!" צעקה נוקי וקמצה את ידיה לאגרופים "כנראה שאת באמת בוגדת!"
נוקי שלחה פרצי אש כל כך מהירים שלא הצלחתי להתחמק מהם. נפלתי על האדמה, ראייתי מטושטשת, הצלחתי לראות בקושי את נוקי רוכנת מעליי לפני שהתעלפתי.
פקחתי את עיניי באיטיות.
ראשי כאב, כאשר ניסיתי להחזיק בו גיליתי שידיי קשורות בחוזקה, מחסום הושם על פי ומנע ממני מלדבר. הסתכלתי סביב, הייתי במין חדר גדול, נקשרתי לעמוד שהיה באמצע החדר בחדר היה כיסא, ועל הכיסא ישבה נוקי שהביטה עליי.
"או," אמרה נוקי והתקרבה אליי בשלווה "התעוררת."
אמרתי משהו כמו 'אני לא בוגדת!' אבל עם המחסום זה נשמע כמו: "אממ! אם! או!"
"אל תטרחי." אמרה נוקי וגרמה לכדור אש לרחף מעל כף ידה.
"אמממ! אאאממ!" נאבקתי במחסום.
"אל תדאגי," אמרה נוקי וקירבה את הכדור הבוער אל פניי "הכול ייגמר בקרוב מאוד…"
זיעה נטפה על מצחי. אני מודה, נלחצתי.
חברת הילדות שלי תקפה אותי, גרמה לי להתעלף ועכשיו היא עומדת להרוג אותי. מי לא היה נלחץ?
פתאום, (ואני באמת לא יודעת איך החבלים החזקים שקשרו אותי נשרו מגופי, ניצלתי את ההזדמנות כדי לברוח.
הספקתי בקושי להתחמק מכדור האש של נוקי, כאשר ניסיתי להשתמש במים גילית שרק החבלים שקשרו אותי לעמוד נפלו ולא החבלים שקשרו את ידיי, נוקי תפסה את ידיי הקשורות והובילה אותי דרך הרבה מסדרונות.
לבסוף הגענו לחדר שהואר בלפידים, ארבע שלשלאות קובעו בקיר: שתיים למעלה ושתיים למטה.
נוקי העמידה אותי עם הגב לקיר ותחילה חיברה לרגליי את השלשלאות הנמוכות, היא פרמה את הקשר סביב ידיי ובמהירות חיברה אותן לשלשלאות שלמעלה, לא הצלחתי לזוז.
נראה שנוקי מרוצה מעבודתה. חברת הילדות שלי התרחקה ממני והניחה את ידיה על מותניה.
התחלתי לשמוע נהמות חלשות וקולות תפיפה מהירות, ולפני ששמתי לב נמר לבן עם קוצי קרח לאורך הרגליים והזנב זינק על נוקי והפיל אותה, הנמר החווה לעברי ברגל וארבעה קוצי קרח חתכו את השלשלאות. קרעתי את המחסום שהונח על פי ועליתי על גב הנמר.
"הונסאי!" קראתי "קדימה ולמעלה!"
הונסאי דהר במעלה המדרגות ושייט אל מחוץ למבנה. כשיצאנו גיליתי שזה היה מקדש האש, מה שאומר שמקדש המים צריך להיות בקרבת מקום, איתרתי אותו. כיוונתי את הונסאי למקדש והנמר החל לרוץ.
כשהגענו למקדש המים מיהרתי לרדת מהונסאי ולסגור את דלת הברזל הכחולה, התיישבתי מותשת וכמותי גם הונסאי, זאת הרפתקה שלא תישכח לעולם.
חבל שהיא עדיין לא נגמרה.
תגובות (2)
נחמד, הסיפור מאוד טוב, אבל העלילה מתקדמת מהר מדיי לטעמי,
היי רועי.
אני אנסה להאט, פשוט נמאס לי לכתוב כל כך הרבה!