בוגדת- פרק 2

caylin 23/04/2020 515 צפיות 3 תגובות

tם הייתם מסתכלים אלי הייתי נראית לכם נערה ככול נערות. נערה עם מבנה גוף צנום ואור בהיר. עם שיער חום ערוך שגלש על כתפייה עם עיניים גדולות ירוקות אפורות אבל מבט אחד בעיני והייתם מגלים שאולי אני קצת שונה, בעיני היה מבט מתריס ומאתגר. אבל נראיתי כמו נערה רגילה, לא כמו נערה שתבגוד ותשקר. לא כמו מרגלת ולוחמת מיומנת.
למי שלא מכיר אותי קוראים לי ג'סיקה אבל כולם קוראים לי ג'ס. אני בת 17 אני גרה בארמון ואני יתומה, זה לא מה שציפיתם לשמוע? אני לא בת לאציל או לבן מלוכה אני נערה במעמד רגיל, אני גרה בארמון מכיוון שהמלך רוצה אותי שם, אני שם מאז שהייתי בת שלוש, אני לא כזו מיוחדת יש עוד הרבה כמוני, המלך מאמץ יתומים. הוא לא מאמץ אותם מטוב לב, הוא מאמץ אותם מכיוון שהוא זקוק להם. המלך אוסף יתומים מהממלכה והופך אותם למרגליו ולוחמיו הטובים ביותר. אבל כשהם מגיעים לגיל בגרות הוא משחרר אותם. עוד שלושה חודשיים אני יהיה בת 18 ולאחר מכן המך ישחרר אותי ויתן לי לחיות את חיי בדרך שארצה.
הרמתי את הברדס על ראשי ונכנסתי לחדר המלכות כשלקס מאחורי, לרוב כשהייתי נכנסת לדבר עם המלך החדר היה די ריק, ולא מלא ביועצים הוא היה דואג לזה הוא אף פעם לא רצה תשומת לב מיוחדת למרגליו. אבל היום, החדר היה מלא ביועצים. וישר כשנכנסנו הם היסתובבו ונעצו בנו מבטים סליחה, לא בנו, בי, הייתי עדיין עם בגדי המסע שלי, לרגלי נעלתי זוג מגפיים שחורים וכמו כן לבשתי מכנסיים (לא בדיוק יאה לנערה צעירה בארמון) וחולצה כחולה משוחררת ועל ראשי הברדס וממנו מציץ השיער החום המבולגן שלי. ידעתי שאסור לי להראות חולשה, עם אראה הם ישתמשו בה נגדי. כול החיים בארמון היה משחק אחד גדול, ומי שמפסיד נחשב כמת.
התקדמנו בראש מורם לכיוון כס המלכות שעליו ישב המלך, המלך היה אטוף בגלימת זהב כבדה וכתר גדול אטור אבני אודם על ראשו. כול אולם המלכות היה מפואר וגדול.
התקרבנו עד מרחק יאה מהמלך והישתחוונו.
"קומו" הוא אמר בקולו העמוק, בקולו היה אפשר לשמוע עצב, נחישות, חלקלקות.
הכיסא השני שהיה ליד המלך, כיסא המלכה, היה ריק. המלכה נרצחה בידי מכשפים ומאז המלך הורג את כולם כנקמה.
"אני רואה שחזרת" המלך אמר לי בניד ראש "הייתה הצלחה?"
"כן, הוד מלכותך" השפלתי את ראשי
"יופי, יופי" הוא אמר בסיפוק "עכשיו, עם זריחה את תצאי לכפר בירלי"
פני נפלו, קיוותי שמכיוון שהייתי לו עזר רב הוא ישחרר אותי, אבל הבנתי שיכול להיות שהייתי עזר רב מדי, והוא ירצה לנצל אותי עד הרגע האחרון.
"פרטים תקבלי היום בערב" הוא המשיך "בינתיים הגיע אלינו ילד חדש, ואשמח עם תעשי לו סיור ותסבירי לו מה הולך לקרות לו מעכשיו, ורק תשימי לב, הוא קצת… שונה"
"כמובן, הוד מלכותך"

"אתה בטח החדש" נכנסתי לחדר קטן שבו היו שלושה מיטות,וחדר שרותים קטן מחובר אליו. ילד אחד לא גדול יותר משבע ישב על אחת המיטות עם גבו אלי.
התקדמתי אליו "איך אתה מחזיק מעמד?" שאלתי אבל לא נשמעה תשובה, נעמדתי מולו, והוכתי תדהמה.
בידו הקטנה של הילד נח כדור אש קטן ששינה צורה כול רגע.
"מה-" התחלתי לומר
"הם לא יודעים" הוא קטע אותי "אבל את צריכה" האש נכבתה בידו הקטנה וכשהיסתכלתי שוב נראה כאילו היא מעולם לא הייתה שם. הוא תפס בידי ואמר בקול לחוץ "תזהרי! את צריכה להיזהר מהאיש באדום!" היסתכלתי עליו במבט לא מאמין ומופתע "מה?" שאלתי אותו "האיש באדום? מי זה? למה התכוונת? מי אתה?" הפצצתי אותו בשאלות אבל פניו נהיו רגועות והוא עזב את ידי "כבר עשו לי סיור והסבירו לי, את יכולה ללכת"
"אני לא הולכת" הצלחתי להוציא מפי "מה עשית עכשיו? מי אתה?"
"אני עייף" הוא אמר נשכב במיטה וכיסה את ראשו. ולי לא נותר דבר לעשות מאשר ללכת, נעצרתי בדלת והיסתכלתי על גבו של הילד "אתה יודע שאני יכולה לומר למשמר והם יהרגו אותך" קראתי אליו.
"אבל את לא"


תגובות (3)

סיפור מעניין, יש כישרון! חשבת ללכת לתחרות סיפורים? אשמח גם עם תקרא את הסיפור שלי, הוא מרגש

23/04/2020 15:48

    תודה!
    אני עכשיו קוראת

    23/04/2020 16:29

ראשית, שי-לי, ברוכה הבאה לאתר. (קצת באיחור, אבל רק עכשיו ראיתי).
את מוזמנת להגיב על סיפוריהם של אחרים, וכך נכיר אותך יותר; סיפורייך יזכו ליותר צפיות; אולי גם תגובות; ובעיקר- נעיר את האתר הישנוני מתרדמת החורף שעוברת עליו.

שנית, סוף כל סוף יש באתר גם סיפורים, ולא רק פריקות. (או שירים וסיפורי אהבה, שאינני צרכן שלהם בדרך-כלל).

שלישית, עברית. כדאי מאוד להגיה את הסיפור טרם העלאתו לאתר. כרגע, זה נראה כמו ניסיון כתיבה של בת שש-שבע, עקב שגיאות הכתיב.
'אם' – מילת תנאי, 'עם' – פירושה 'ביחד'.
'אור' – ההיפך מחושך, 'עור' – החומר שעוטף מבחוץ את גופם של בעלי החיים (גם בני האדם הם בעלי חיים).
'עטוף' – משהו מכסה אותו, 'אטוף' – אין מילה כזו!
"החיים בארמון (היה)[היו] משחק" – סוגריים עגולים- להשמיט, סוגריים רבועים- להוסיף. 'חיים' הם רבים, 'היה' לשון יחיד.
'קומו' – מתייחס לבנים, 'קומנה' – לבנות.
"ילד אחד [שגילו] לא (גדול יותר)[עולה על] (מ)שבע" – 'גדול' מתארת משהו פיזי.
יש עוד, אבל אלו הבולטים.
חשוב להדגיש, שהדברים נועדו לעזור לך להשתפר בכתיבה, לא חלילה לדכא את כישרונך המבורך.
גם יהלום, כמאמר הקלישאה, זקוק לליטוש.

רביעית, פיסוק.
נסי לקרוא בקול את מה שכתבת. בכל פעם שישנה עצירה בשטף הקריאה, בין אם לנשימה, ובין אם מתודית, יש להוסיף סימן פיסוק.
משפט תקני בעברית, מכיל נושא אחד בלבד.
לפני או אחרי 'סגור-ציטוט', חייב להיות סימן פיסוק.
תחילת ציטוט – תמיד בתחילת שורה.

חמישית, עימוד.
כדאי לרווח מעט את הסיפור ע"י הוספת שורות רווח בין פסקאות. בין עניינים נפרדים באותה הפסקה- לרדת שורה.
במעבר שבו הוספת קו הפרדה (בצורה נכונה מאוד), כדאי להוסיף שורת רווח לפני ואחרי קו ההפרדה.

שישית, תוכן.
הייתי מצפה ממנהיג שאוסף יתומים – שישתמש בהם כמשרתים.

שביעית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.

23/04/2020 18:51
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך