היי, זה המשך לסיפור "יתומים לתמיד" - החלפתי משתמש... תהנו!

בודדים – פרק 3

10/08/2013 474 צפיות תגובה אחת
היי, זה המשך לסיפור "יתומים לתמיד" - החלפתי משתמש... תהנו!

"גלוריה!"- צווחה ברטה באושר. היא רצה אל גלוריה שקפאה לרגע מלחץ והוטחה בה בחיבוק דוב, לפני שהספיקה לעצור את עצמה. חיוך התפשט על פניה של גלוריה, אך בגלל תלאות חייה הוא לא הגיע לעיניה, לא משנה כמה הקלה היא חוותה באותו הרגע. היא חיבקה בעדינות את ברטה ביד אחת, מה שהיה יכול להיראות מתנשא ושאנן בפני אנשים אחרים, שהיו חוזרים בהם מיד אם היו יודעים כמה חלשה ורעבה היא היתה באותו הרגע. בנוסף, היא החזיקה בידו של אנטוני, שבחיים לא עזב אותה, אלא אם כן הוא ישן, אחרת הוא היה מתחיל לבכות ולצעוק בבהלה.
אדוארד יצא ממחבואו מאחורי המכונית וניער את האבק ממכנסיו , עד כמה שהצליח. הוא חייך לגלוריה רק מתוך נימוס, מפני שלא יכל לסבול אותה, למרות שבליבו הוא נשף לרווחה והודה לאל על כך שהיא זאת שהיתה שם ולא מישהו אחר. כמו גברת ראס, לדוגמה.
"איך ברחתם?" – שאלה ברטה בהתלהבות.
"כולם היו עסוקים בלנסות לשחרר את המנהל, אז התגנבנו מהכניסה הראשית החוצה" – הודתה גלוריה בקול חלוש, אך בליבה הייתה מלאת גאווה.
"קדימה, צריך למצוא מקום לישון בו" – אדוארד החזיר אותם למציאות הקשה בלב כואב. למרות שרצה לתת לאחותו הקטנה להנות לו רק לרגע, הוא לא יכל להרשות להם להתפס והיה חייב לומר זאת.
"יש לי מקום,אפס"-גלוריה אמרה בערמומיות. הוא הביט בה ועצבנותו החלה לגאות בו. לפני שניה היא היתה חלושה, וברגע שעקצה אותו- כאילו התמלאה כוח מחודש! הוא לא יכל לסבול אותה!
"באמת? ואיך נדע שאת לא מובילה אותנו לאיזו מלכודת נחמדה?" – הוא ענה בלגלוג, מודע לכך שהוא מפסיד לחלוטין בקרב העקיצות שנערך ביניהם ללא כוונה.
היא משכה בכתפיה בביטול.
"טוב, אז אל תבוא" – היא אמרה בפשטות , משכה את אחיה הקטן ונעלמה בשיחים שמול המכונית. בלית ברירה הוא הלך אחרי אחותו שכבר חפרה בשיחים במוטיבציה מחודשת ועזר לה לעבור.

אדוארד כעס על עצמו. איך הוא פספס את היער הזה? אם גלוריה הקרציה לא היתה מגיעה, הוא בחיים לא היה מתחבא שם עם אחותו והיו תופסים אותם תוך דקות. הוא יכל לשמוע את סירנות המשטרה עד לכאן, וזה היה כבר אחרי שהלכו זמן- מה ביער. הוא היה בטוח שגלוריה לא תפסיק לרדת עליו על זה, מה שהציק לו עוד יותר.
אחרי עוד כמה קילומטרים הוא עצר.
"אפסית,עוד כמה זמן? במה היער בעוד כמה קילומטרים שונה מהיער הזה?" – אמר בעייפות. כבר היה לילה מזמן, ונמאס לו לא לראות כלום. באמצע היער לא היו פנסים, העצים הסתירו את הכוכבים והדבר היחיד שהאיר את דרכם היה המצית של גלוריה. כמובן שהיא לא עשנה, אבל עצם זה שהיתה לה מצית גרם לה להרגיש יותר בטוחה. וכן, גם קצת מגניבה.
"שקט,אפס. אתה מפריע לי למצוא את המקום הזה. אני גם ככה בקושי רואה פה משהו אז אל תסיח את דעתי." – היא צוותה עליו. למען האמת, אדוארד כל כך הופתע מחוצפתה שלא היו מילים בפיו, והוא באמת השתתק. כעבור כמה דקות שהם עמדו שם בדריכות, מצפים למשהו לא ידוע, גלוריה צווחה בחדווה והניפה את אגרופה , עם המצית, באוויר.
"יש!מצאתי!"- היא התריעה בניצחון מזוייף, ונשמעו כמה רשרושים של ענפים, גרירת אבנים וכמה הטחות והתנשפויות.
"נו, בואו כבר"-היא רטנה כשהם לא זזו, מפני שהם לא ידעו מה לעשות, והם הלכו בעקבות הקול שלה עד שהגיעו לחור די צר, שלא היה מספיק להדחסות של בן אדם רגיל לתוכו, אבל מפני שהם היו כל כך רזים הם הצליחו.זאת היתה מערה, שהיתה די רחבה מבפנים.
"תכירו את הבית שלי" – אמרה גלוריה.

אחרי שכולם התמקמו עם תיקיהם בתור כריות במקומות השינה שלהם, גלוריה הסבירה לאדוארד וברטה שכאן היא התחבאה עם אנטוני במשך ארבעה חודשים – אחת מהתקופות היפות בחייהם, עד ששומר יער אחד ראה אותם וקרא למשטרה, משם הם הגיעו לבית היתומים.
"אנחנו יכולים להשאר כאן עד הבוקר. אחרי זה הם כבר יבדקו את הרשומות במשטרה ויגלו שהגענו לכאן…בקיצור, בבוקר אנחנו צריכים לעזוב." – אמרה בצער. זה היה אחד מהמקומות האהובים עליה. שקט, מבודד, בטוח. וממחר היא לא היתה יכולה לחזור לשם יותר. זה שבר את ליבה.
ברטה החלה לנחור בשקט וזה הרגיע את מוחה המעקצץ והלחוץ גלוריה. כשהבינה שברטה החשדנית מרגישה בטוחה מספיק בזרועות אחיה כדי להירדם באמצע יער לא מוכר, היא נרגעה כמעט לחלוטין ונרדמה, בעוד ידה שלובה ביד אחיה הקטן.
אדוארד, שלא הצליח להירדם כשלא היה אף אחד על המשמר, לא רצה להעיר אף אחד משנתו השלווה, והיה עסוק בלרקום תכניות על דרך התקדמותם מחר.
למרות שישב וחשב שעות, לא היה לו מושג מה לעשות.
"יש לי תכנית איך לא למשוך לכאן את המשטרה"- שמע קול מאחוריו-"אבל אתה לא תאהב אותה בכלל".
הוא הסתובב לאחור. לתהדמתו, אנטוני התיישב לידו והביט ישירות לתוך עיניו. הוא היה בהלם. אנטוני לא אמר אפילו מילה במשך כל שלוש השנים שאדוארד הכיר אותו… שלא לומר, הוא הביט רק בחלל הריק וכולם ידעו שלילד המוזר יש בעיה…
כנראה מה שהיה לו להגיד הפעם היה ממש חשוב.


תגובות (1)

קודם כל תתחדשי על המשתמש החדש!!
הפרק הזה היה די מעניין ואני מקווה מאוד שתמשיכי אותו!!
רק תשלחי לי אימייל או משו, טוב?? כי אחרת אני ישכח!!
אוהבת את הכתיבה שלך..
א.מ

11/08/2013 02:19
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך