פרחים
העלה חוזרת של הכל.
אני רציתי לרענן אותכם, מי שקורא....
אביג'ולי, מקווה שתמשיכי לקרוא.... אולי עוד פרקים בהקדשה לך.... תודה....
מקווה שתהנו !
פרחים ♥

בין כותלי הוגוורטס – כל הפרקים אחרי שכתובים ( שפרסמתי )

פרחים 22/02/2014 730 צפיות אין תגובות
העלה חוזרת של הכל.
אני רציתי לרענן אותכם, מי שקורא....
אביג'ולי, מקווה שתמשיכי לקרוא.... אולי עוד פרקים בהקדשה לך.... תודה....
מקווה שתהנו !
פרחים ♥

בין קירות טירת הוגוורטס
הקדמה
ג'יין ישבה על הספה וצפתה בטלוויזיה. כל חברותיה ישבו מסביבה. "אוף, תעבירי, ג'יין, זה ממש משעמם ! " אמרה אחת מהן. "לא, זה לא! " אמרה עוד אחת.
"בנות, בואו ניתן לג'יין להחליט. זה הרי יום ההולדת שלה ! " אמרה חברתה הטובה ביותר של ג'יין, בכל בית היתומים – אנה. ג'יין חייכה לעברה ואמרה : "נעשה הצבעה איזה ערוץ נראה היום." מלמולי הסכמה נשמעו בחדר, והבנות החלו להציע ערוצים, והשתתקו מיד, כאשר הדלת נפתחה. ג'יין הסתובבה, וחיוכה נמוג מפניה כשראתה את גברת דבני והמנהל, מר דבני, בעלה, שהיו הבעלים של בית היתומים.
גברת דבני היתה עגולה למדי, שיכורה תמיד, עורה שזוף ושערה הסגול ( היום הוא היה סגול, היא צובעת כל יום ) הקצר היה מפוזר בתלתלים מכוערים על כתפיה. מר דבני היה שמן באותה מידה שלה, שערו חום, ועיניו הקטנות מתרוצצות לכל עבר.
"בנות ! " צעקה גברת דבני ומיד אחר כך גיהקה, " הולכים לישון !" אמר מר דבני. "אבל, אבל , אבל עכשיו רק שש…." לחשו כמה בנות ושאר הבנות הינהנו בראשן. " מה אמרתי ?! " צעקה גברת דבני בין גיהוק לשיהוק. " כן, גברת דבני….." אמרו הבנות בחדר, גם ג'יין.
" יופי. " אמרה גברת דבני והלכה משם, זרועה משולבת בזרועו של מר דבני. ברגע שהלכו, הבנות התחילו שוב להתווכח איזה ערוץ הן יראו היום, והשתתקו שוב. הפעם לא בגלל גברת דבני, אלה בגלל שתנשמת לבנה כשלג נכנסה דרך החלון, ועל רגלה קשור מכתב…
פרק ראשון
ג'יין ניגשה בהיסוס מה לעבר התנשמת, שעמדה על השולחן וחיכתה בקוצר רוח. כשג'יין התקרבה, היא הושיטה את הרגל שעליה היה קשור המכתב. ג'יין תהתה מאיפה מי ששלח את התנשמת הצליח למצוא תנשמת מאולפת מספיק כדי לקשור לה מכתב על הרגל, לעוף גם למקום הנכון וגם לעמוד ולהושיט את רגלה. היא התנערה ממחשבות כשהתנשמת קפצה אליה וחיכתה שתוריד את המכתב מרגלה. ג'יין הורידה את המכתב, שעל גבו היה כתוב בדיו ירוקה כאיזמרגד:רחוב מיין 13, בית היתומים של מר וגברת האני, חדר השינה של הבנות בנות ה- 11 ומעלה. את הג. של שם משפחתה איש אינו ידע מהו סימן. כשלג'יין ולאנה לא היה מה לעשות, הן היו עסוקות בלפענח איזה שם משפחה יש לה. הן חשבו יחד על הרבה. למשל : ג'רמי, ג'ונסון, ג'וניור, גארפילד. את השם גארפילד ג'יין ואנה הכי אהבו. היא התנערה מהמחשבות כיצד יודעים שלוחי המכתב את הכתובת, ואת שמה. היא פתחה את המכתב הצהבהב, שבו היה כתוב :
בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות
מנהל : אלבוס דמבלדור
( מסדר מרלין, מחלקה ראשונה, מכשף גדול, קסם ראשי, מאגוואמפ עליון, חבר איגוד הקוסמים הבינלאומי)
גברת ג. היקרה
אנו שמחים להודיע לך שנשמר עבורך מקום בבית-הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.
מצורפת בזאת רשימת הספרים והציוד הנחוץ.
שנת הלימודים מתחילה ב-1 בספטמבר. אנא שילחי ינשופך לא יאוחר מה- 31 ביולי.
בכבוד רב,
מינרווה מקגונגל
סגנית המנהל.
נ.ב: מכיוון שהנך גרה בלונדון, את צריכה לעלות לטיסה מחר. האגריד, שומר הקרקעות בבית ספרנו יבוא לאסוף אותך עוד היום. מקום בפונדק. את שאר הדברים הוא כבר יסביר לך.
ג'יין הרימה עיניה מהמכתב, מאושרת עד הגג, וגילתה, להפתעתה, שכל הבנות מסתכלות עליה. "מה ? " היא שאלה. "ממי קיבלת את המכתב הזה ? " שאלה בחשש אנה. " תירגעי, זה בסדר, אני רק התקבלתי לאיזה בית ספר….." היא אמרה לה. היא לא אמרה שזה בית ספר לקוסמים ומכשפות, אלא רק לבית ספר. היא לא האמינה שזה קסם אמיתי, כמובן, אלא חשבה שזה סתם מקום ללמוד בו איך מוציאים ארנב מהכובע, וכאלה . כל מה שרצתה היה לעזוב את בית היתומים הזה, לתמיד. היא רק הצתערה שאנה לא יכולה לבוא יחד איתה. אחרי שאמרה זאת, כל הבנות נשמו לרווחה, ועצרו את נשמתן שוב, כאשר אדם ענק, עם מטרייה ורודה ביד, נכנס לחדרן.
פניו של האיש הענק וסתרו כמעט לגמרי מאחורי רעמת שיער ארוכה, וזקן פראי וסבוך, אבל אפשר היה לראות זוג עניים שחורות שנצנצו כמו חיפושיות אחרי הגשם מאחורי כל השיער.
שלום לכם. אני הוא האגריד, ובאתי לקחת את הילדה-…" הוא פשפש בתוך חולצתו והוצאו משם דף מקומט במיוחד , וקרא : ….- "ג'יין ג." הוא המשיך. "זו אני." התקדמה ג'יין מאחורי המון הבנות המבוהלות. " יופי. בואי אנחנו הולכים. " הוא אמר והמשיך לעבר הדלת. "רגע ! " ג'יין עצרה בעדו. " במכתב היה כתוב שאתה תסביר לי הכל. אולי תישאר קצת ? " היא אמרה, בתקווה שיסכים. " טוב, נו." הוא אמר.
" יש ! " אמרה אנה, שרצתה כנראה לדעת מה העניין פה. " טוב, אז הכל פה הולך ככה. אני באתי לפה מבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. אני פה הוא שליח של דמבלדור כבודו. " הוא אמר, והוסיף לאחר שראה את מבטן התוהה של כל הילדות מסביבו. " מנהל בית הספר. " הוא אמר, ופניהן של הילדות התבהרו. " זה דווקא כיף , לשבת כאן עם הילדות האלו. " חשב לעצמו. " אה ! שכחתי לגמרי ! " הוא אמר, והוציא מכיסו עוד מכתב, זהה לשל ג'יין , ונתן אותו לאנה. " גם אנה באה איתי ? " שאלה בציפייה ג'יין. " כן, כמובן. הוריה היו קוסמים ומסרו אותה לכאן בגלל המלחמה. לא היתה להם בררה." הוא אמר, כאילו היה זה ברור מאליו. "טוב, מה רציתן לשאול אותי? " הוא אמר.
אנה התפרצה. " יש לי הורים ? " היא שאלה בציפייה. " כמובן, הם קוסמים והילאים מפורסמים. " הוא השיב לה. "מה זה הילאים ? " היא שאלה. " הילאים זה סוג של קוסמים מבוגרים בדרגה גבוהה מאוד, שעוזרים לאחרים במצבים קשים. נראה לי " הוא אמר. "אההההההה…." היא מילמלה. " את גם באה איתי, אנה, לבית הספר. " הוא הוסיף. "אוקיי ! " אנה דילגה משמחה בזמן שאמרה את זה. " איך קוראים להורים שלי ?" שאלה ג'יין, בציפייה שיש לה בכלל. " אין לי מושג….. אני חושב ש….. לא, זה בלתי אפשרי הרי…." הוא מילמל. " מה ?! מה??! " ג'יין צעקה , רועדת מתוך ציפייה. " לא, 'שכחי שאמרתי את זה בכלל. " הוא אמר לה. ג'יין לא שאלה, אבל שמרה את הרגע הזה בזיכרונה. "אז מה השאלה שלכן?" שאל האגריד.
" אם לא שמת לב, כבר שאלנו אותך …" אנה עצרה לרגע לחשב, ואז ענתה : " שלוש שאלות, וענית לנו על שתיים מהן. " היא אמרה. "וואו . לא שמתי לב. " אמר האגריד. לא בציניות,נראה היהשבאמת התרשם.
רציתי לשאול אותך מה המשמעות של הג. של שם המשפחה שלי." ג'יין אמרה לו. " אה, טוב. את המשמעות…"
פרק שלוש
"אה, טוב. את המשמעות של השם שלך אני לא יודע." האגריד אמר. "מה ?! " צעקה ג'יין. " אני לא מאמינה ! " " מה יש לך לא להאמין ? אני לא אחד הקוסמים הכי מבריקים בעולם " הוא אמר. " אז מי כן ?! " צעקה ג'יין. " אמרתי לך כבר, תשאלי את כבודו, פרופסור דמבלדור. הוא הרבה יותר חכם ממני." הוא אמר לה. " אה ? פרופסור דמבלדור ? הוא ? פתאום, ככה סתם, הוא פתאום גם רואה עתידות, נוסף לכל השאויות שהוא מלמד ?!" היא צעקה. " איזה שטויות ? " שאל האגריד במבט של אין לי מושג על מה את מדברת. " מה איזה שטויות ? להוציא ארנב מהכובע וכאלה ? " עכשיו ג'יין דיברה בשקט יותר. " חה ! היא חושבת שזה קסמים של מוגלגים שאנחנו עושים שם בבית הספר! חה ! " צחק האגריד. " אז איזה קסמים אתם עושים שם ?" ג'יין נראתה עכשיו מבולבלת. " קסמים כאלה. " אמר האגריד ובו זמנית כיוון את המטרייה הורודה על אחד מהשולחנות שעמדו בחדר, וזה, בקול פיצוץ רם, נעלם. " אההה ! " צרחו כל הבנות, חוץ מאנה ומג'יין, שעמדו שם והסתכלו על המטרייה הורודה. אנה השמיעה כל נחרה, ואמרה, " זה מה שאנחנו עושים שם ? מפוצצים דברים עם מטריות ? " היא שאלה. " לא ! לא ! " האגריד נשמע מאוכזב. " אז מה עושים שם ? " שאלה בשקט ג'יין. פתאום לבה נמלא רחמים על האגריד. מסכן, היא חשבה לעצמה. אנה לעולם לא תבין, וגם אני לא. " זה בסדר, אם אתה לא רוצה לספר לנו, האגריד. " היא אמרה בקול רך, ונגשה אליו. היא ליטפה את גבו. אם היה עומד היא לא היתה מסוגלת לכך, אבל כעת הוא ישב ישיבה מזרחים שכזאת. " תודה ג'יין. אני הוא בסדר. "הוא אמר לה. "יופי." היא אמרה לו והוא קם. " טוב, אנה וג'יין, אני הוא אענה לכן על כל השאלות שלכן, ברגע שנגיע למקום של קוסמים. בואו, אנחנו הולכים מכאן. אני אעזור לכן לארוז. " פרק רביעי
האגריד באמת עזר לבנות לארוז את הדברים המעטים שיש לג'יין ולהאנה . " אבל איך נצא בלי שגברת ומר דבני יראו אותנו ? " שאלה ג'יין. " אני לא נוהג להגיד את זה, אבל את הוא ילדה חכמה. " הוא אמר לה. " הם כבר ישנים. " הוא הוסיף. ג'יין והאנה נשמו לרווחה. הם עברו את סף הדלת של בית היתומים, וראו אופנוע ענק מוצב לפניהם. " תיכנסו, " האגריד אמר. ג'יין והאנה נכנסו למושבים האחוריים של הסוג של האופנוע הענק, והם נסעו מהר מאוד לאיזה פונדק. הם נכנסו. " שלום, טום " אמר האגריד לאיש שעמד בעמדה של הפונדק. הוא נראה זקן, לא היו לו כמעט שערות והשיניים שלו ( שכמעט לא היו לו ) היו שחורות משחור. " אנחנו צריכים חדר לשלושה . " הוא אמר לו. " מכאן. " אמר האיש שקראו לו טום, והוביל אותם לחדר מסוים. " לילה טוב, ג'יין והאנה. מחר נלך לסמטת דיאגון . " הוא אמר,נשכב על המיטה ונרדם.
פרק חמישי
" קומו כבר ! " אמר האגריד. " אני כבר קמה, גברת דבני…." מילמלה ג'יין מתוך שינה. " איזה גברת דבני ? " שאלה אנה. " אנחנו כאן עם האגריד, מכשפות, בונות לעצמנו עתיד חדש בהוגוורטס. " היא אמרה. " מה ?" אמרה ג'יין, שהתעוררה עכשיו. " בשמן שישנת, האגריד הסביר לי הכל. זה לא מסובך יותר מדי. לספר לך ? " אנה אמרה. ג'יין התפלאה. לפני שנכנסה למקלחת , להתקלח ולהחליף בגדים, אמרה, " כן. תספרי לי בדרך לסמטת דיאגון. " מילמלה.
הם יצאו לדרך. "ביי, טום. " אמר האגריד. הם יצאו מהפונדק והלכו לאן שהאגריד הוביל אותם. " אז מה בעצם הולכים לעשות בסמטת דיאגון ? " שאלה ג'יין. לפני שהאגריד הספיק לפתוח את הפה, אנה אמרה בגאווה : " אנחנו קונים שם ציוד לבית הספר החדש. וגם שרביטים, זה חובה ."
"נכון." אמר האגריד. " במכתבית שקיבלתן…-" הוא הפסיק לפי מבטיהן השואלים של ג'יין ואנה. "-… הם כאן אצלי, אני הוא שמרתי אותם." הוא אמר, והן נרגעו. " אז יש שם את הרשימה של הדברים שאתם הן צריכות לבית הספר. נלך לשם. " הוא סיים את דבריו. " ואיפה בדיוק סמטת דיאגון הזאת נמצאת ? " התלוננה אנה, שכן הלכו כבר יותר מחצי שעה. " סליחה, פשוט אני הוא טעיתי בדרך. זה כאן ." הוא אמר ועצר מול חומת לבנים. " כאן מה ?" שאלה אנה. " יש כאן רק חומה." היא אמרה. "רגע, רגע !" אמר האגריד. הוא לקח את המטרייה הורודה שלו ולחץ על אחת הלבנים, ונפתח מולם שער , שהם עברו דרכו. הם הריגעו לסמטה מאורכת, שהתרוצצו שם הרבה קוסמים ומכשפות. היו שם המון המון חנויות, של מטאטאים, ( ג'יין לא ידעה מה זה אומר.) של ספרים, של שרביטים לא היו הרבה, חנויות של גלימות ועוד. " הנה. " אמר האגריד, " סמטת דיאגון. "
פרק שישי
הם החלו להתהלך בסמטה. האגריד בדק ברשימה. "טוב, קודם נקנה שרביטים. מקובל ? " הוא שאל את ג'יין ואנה. " כן." הן ענו במקהלה. הם נכנסו לחנות מלאה קופסאות שבהן שרביטים, ובין כל הקופסאות, הם משאו אדם קשיש במיוחד, שנראה קצת כמו אלברט אנשטיין בעיני ג'יין, רק עם הרבה פחות שער. " שלום, האגריד, ידידי ." אמר האיש. " שלום לך, אוליבינדר." אמר לו האגריד. " מה שלומך, ידידי ?" אמר אוליבינדר, וניגש ללחוץ את ידו של האגריד. " שלומי הוא בסדר גמור. מה איתך?" האגריד לחץ את ידו בחמימות, אבל קצת יותר מדי חזק. " אוו ! אני בסדר, האגריד, תודה ששאלת. " אמר בעודו משפשף את ידו כדי להפחית את רמת הכאב. " טוב. בואו נתחיל בך." אוליבינדר אמר והצביע על אנה. אנה משכה בכתיפיה. "אוקיי !" היא אמרה. " אני אתן לך שרביט, ואת תצביעי איתו לאיזה מקום. זכרי, השרביט בוחר את האדם, לא האדם בוחר את השרביט. " אוליבינדר אמר. אנה הינהנה. הוא הוציא את השרביט מהקופסה. " עץ תאנה, 32 סנטימטר, די גמיש, ליבה משערה של נימפה. חזק במיוחד. קחי. " הוא אמר והושיט לה את השרביט. אנה הצביעה לכיוון כלשהו בחנות הקטנה, על החלון, וצפתה שהוא יתפוצץ. אבל לא, הוא לא. מהשרביט יצאו ניצוצות בכל זהובים – אדומים – צהובים יפיפים. " וואו. " אמרה אנה בשקט. " יופי, זה השרביט שלך. " אמר אוליבינדר. " כנראה שהוצאתי ישר את השרביט הנכון מיד. " אמר אוליבינדר. " אין הרבה מקרים כאלו. " אמר אוליבינדר והושיט לאנה שקית בד, לשים את השרביט בפנים. " טוב, עכשיו את." הוא אמר לג'יין והצביע עליה. " טוב. " היא אמרה ונגשה לאוליבינדר.
פרק שביעי
ג'יין ניגשה לעבר אליבינדר, והוא מדד לה את היד. "אצלך חייב לבדוק, איזה שרביט יתאים לך. אצל הקודמת ראית מיד , באיזה יד את משתמשת ? " הוא שאל אותה. " יד ימין."היא אמרה, והוא נתן לה שרביט. " עץ אלון, 22 סנטימטר. חזק, ליבת משערה של חד קרן ונימפה. קחי. את יודעת מה לעשות." אמר לה אוליבינדר והושיט לה את השרביט. הלוואי שזה ילך מהר כמו לאנה. חשבה לעצמה ג'יין, וכיוונה את ידה לעבר החלון שאנה כיוונה לעברו את השרביט שלה. היא הצליפה בשרביט, ונשמע קול נפץ גדול מאוד, והחלון התפוצץ. " לא בשבילך, השרביט הזה…" מילמל אוליבינדר ולקח מידיה של ג'יין את השרביט. הוא הוציא מכיסו את שרביטו שלו, ומילמל משהו, הניף את השרביט והחלון תיקן את עצמו. " נסי את השרביט הזה." אמר אוליבינדר בזמן שפישפש ואחת הקופסאות. " עץ טקסוס, 24 סנטימטר. גמיש מאוד. ליבה מנימי דרקון. קחי." הוא אמר, והיא נסתה שוב. הפעם החלון התפוצץ בקול רם יותר, אם זה אפשרי בכלל. "טוב, טוב….." מילמל אוליבינדר ולקח לה את השרביט מהיד. " הנה. אני די בטוח שהוא יתאים לך." הוא אמר ונתן לה שרביט. "עץ הערבה הבוכייה, 27 ושבעה סנטימטר. גמיש במיוחד, מתאים לשינוי צורה ולחשים. ליבה מנוצה של עוף חול ושערה מזנב של חד קרן. נסי." הוא אמר והושיט לה שרביט יפיפה. היא כיוונה אותו לעבר החלון, שוב, אחרי שאוליבינדר תיקן אותו, שוב, ו….
פרק שמיני
ג'יין הניפה את ידה, ומהשביט יצאו ניצוצות יפיפים בכל צבעי הקשת, בכל הצבעים שיש בעולם, הצבעים שג'יין לא ראתה בחייה. אחרי כמה שניות של המראה המלהיב, נוצרה קשת יפיפיה מהשרביט עד החלון, והתפוגגה אחרי שניות מספר. "וואו. מש ממש וואו." לחשה ג'יין, שכל אותו זמן החזיקה את השרביט ביד רועדת. "נו נו נו, אני רואה כאן מקרה נדיר שבנדירים…. הוא קורה רק למשפחות ממייסדי הוגוורטס. רק אלו החזיקו את השרביטים האלה. המ….. זה לא הגיוני…. מה שם משפחתך?" את כל אלו הוא לחש ואת ובמשפט הוא הגביר את הקול. ג'יין לא שמעה את לחישתו. היא היתה מרוכזת בשרביט ובכף ידה, שרעדה. " א..אי..אין לי ממש שם משפחה…. השאי..ירו רו לי רק קק את האות ג' בתור ר שם משפחתי תי .. " גימגמה ג'יין. היא היתה המומה למדי מהמראה שלפני רגע התמוסס מול עיניה. " הממ… עוד יותר הגיוני…." מילמל אוליבינדר, ושקע במחשבות לתוך תוכו. " טוב ! אנחנו פה סיימנו את העניין הזה, נכון ? אנחנו פה משלמים והולכים. אוליבינדר ? " אמר האגריד והעיר את כולם מהחלומות בהקיץ ששקעו בהם. " כמובן, כמובן…" אמר אוליבינדר וניגש לעמדה שמצאו אותו עומד בה קודם. " קחי שקית, יקירתי…." אמר אוליבינדר והושיט לג'יין שקית לשים בה את השרביט. ג'יין הניחה את השרביט בפנים. "הנה. " אמר האגריד ושם בכף ידו של אוליבינדר מטבעות מוזרים במיוחד. " 15 אוניות. תודה רבה ! " אמר האגריד ובזאת יצאו מהחנות . " מאיפה יש לך את הזהב הזה ? מה שבטוח זה שזה לא שלנו…." אמרה אנה. " כן, זה דמבלדור כבודו נתן לכם את כל הזהב הדרוש בשביל לקנות לכם את הציוד. כל הכבוד, לדמבלדור… הוא קוסם לעניין…." אמר האגריד. " טוב, מה עכשיו ? " אמרה אנה. " עכשיו הולכים לקנות ספרים ללימוד, אני הוא ישלם, ואז נקנה לשתיכן חיות מחמד. טוב לכן שם ? " הוא אמר. " כן, בסדר גמור. " אמרה אנה בשםשתיהן ותפסה בידה של ג'יין. הם נכנסו לעוד חנות מוזרה ונפלאה, וקנו מספר ספרים : " אלף עשבים ופטריות קסומים, רמה א' " , " צורכי הגנה ויצורים בעולם הקסום " , " שינוי צורה למתחילים" ועוד ספרים שג'יין ואנה לא זכרו את שמם. " טוב, עכשיו אנחנו נכנסים לקנות לכם ציודים לשיקויים כמו קדרה ומאזניים וכאלה, ואחר כך אנחנו נלך לקנות לכם הוא חיות מחמד. " אמר האגריד. " מה, חיות כמו שיש בסיפורים למכשפות ? חתול כזה ? " שאלה בהתרגשות אנה. " יש אפשרות לחתול, לקרפדה, ינשוף או לתנשמת. " אמר האגריד בעודו קורא מהמכתב. " יש ! " אמרה אנה. " מה, תנשמת ? " שאלה ג'יין. " כן, בעולם של הקוסמים משתמשים בינשופים ובתנשמות בשביל להעביר מכתבים אחד לשני. טוב, הנה אנחנו מגיעים לחנות של האביזרים לשיעור שיקויים, ואז נלך לקנות חיות. נכנסים. " אמר האגריד והם נכנסו לחנות של מוצרי שיקויים. היו שם שיקויים מכל הצורות ומינים, וקדרות וכל מיני. " אני לוקחת חתולה. ואת ? " לחשה לה אנה. " אני ? אני לוקחת או ינשוף או תנשמת. " אמרה ג'יין, וכעבור חמש דקות הם יצאו מהחנות ועברו לחנות של בעלי החיים.

פרק תשיעי
" וואו ! " החניקה ג'יין צעקה ובתמורה לכך יצא לה קול צרוד ומחוספס. " כן, ממש וואו !" אמרה אנה והביטה בפליאה בחנות. והיא באמרת היתה ממש מדהימה –
בכל מקום היו סלסלות חתולים, אוכל לחיות, קרפדות בקופסאות וכלובים שבהם תנשמות וינשופים ממנים שונים. הם פנו והאגריד אמר שאם הן שמות לב לחיה שמוצאת חן בעיניהן, שיגידו… אנה מיד ראתה חתולה ממש מהממת, בצבעים חום, שחור, לבן ואפור שהסתדרו בכתמים על גופה. " נקרא לה…. ליידי ! " אמרה אנה בשמחה והחזיקה את החתולה בידיה. החתולה הגיבה בגרגור ארוך ובהתחכחות באנה. " היא אוהבת אותי ! " אמרה בשמחה אנה. " יופי ! " ג'יין אמרה, בנסיון להראות שמחה, למרות שהיתה מדוכדכת כי היא עוד לא מצאה את בעל החיים שלךה, ונדמה לה שעברו כבר בערך 30 דקות, והיא חחשה שהאגריד יגיד שעכשיו הולכים ושאפשר להסתדר גם בלי חיית מחמד. ואז, רק אז, היא ראתה אותת. זו היתה תנשמת יפיפיה, צחורה כשלג, מקורה צהוב כשמש, וראשה מתעגל בצורת לב שהלמה את צורת גופה עטורת הנוצות. " היא יפיפיה. " אמרה ג'יין, ואנה הסתובבה לראות במי מדובר וכשראתה את התנשמת בהתה בה בפה פעור. " נכון. היא יפיפיה. " הסכימה איתה אנה. " אני לוקחת אותה " אמרה ג'יין ונגשה לעבר התנשמת. ואז בא אדם שחסם את דרכה." היא שלי !" הוא צרח. " התנשמת הזו שלי ! " הוא צעק על ג'יין. " ומי אמר שהיא שלך בדיוק ? " נגשה ג'יין להתגונן, והלבישה על פניה שלווה מדומה, למרות שבתוך תוכה היתה מפוחדת עד מוות ורצתה לרוץ לקרוא להאגריד או לברוח משם בצרחות. האיש היה עם שיער שחור ושמנוני, ונראה מפחיד במיוחד. וג'יין שיערה שהוא בן 40 ומשהו לפחות. היה לו קול צרוד וממש ממש עבה, וכשדיבר, אנה וג'יין בקושי הבינו מה הוא אומר. הוא לבש גלימה שחורה. " מי את ? " הוא צעק על ג'יין, ומאנה התעלם בכלל. " אהמ, אהמ. " אמרה מישהי שעמדה מאחורי אנה. " היי, אני הרמיוני ג'רינג'ר, ובאתי לשאול אותך, אדוני, מדוע אתה מתנהג לילדות האלו כך ? " שאלה ילדה בת גילן של ג'יין ואנה. " אני ?!" הוא צרח אליה. " אני ?!" הוא צרח . " כן, אתה. " ענתה לו בשלווה אמיתית, ולא מדומה, הרמיוני ג'רינג'ר.
פרק עשירי
" ולמה שאני אגיד לך את השם שלי ?" ניסה להתחכם האיש המוזר. " למה שלא תגיד לי אותו ?" התחכמה אפילו עוד יותר הילדה הרמיוני ג'רינג'ר. " למה כן?" עוד פעם נסה האיש להתחכם, ושוב, הרמיוני ג'רינג'ר התחכמה עוד יותר. " למה לא ?" היא אמרה, והוא השיב בכעס : " את לומדת בבית הספר הוגוורטס, נכון, ילדה ?" הוא אמר לה. " כן, למה אתה שואל ?" היא אמרה . " אני שואל, כי אני, ילדה חסרת שכל שכמותך, מורה בבית הספר הזה, ושמי הוא פרופסור-…." הוא הדגיש את המילה הזו, והמשיך : " סנייפ, ולכן, ילדתי, את הולכת להיות אצלי העונש בשבועיים הראשונים, כל שבת בעשר !" הוא צעק עליה. ג'יין פערה את פיה, ופערה אותו אפילו עוד יותר, כשהרמיוני אמרה :
" אין לך זכות לשלוט עלי כאן, אלא רק בבית הספר. העונש מבוטל ." היא אמרה והביטה בו.
" הארר!" רטן סנייפ, הסתובב, גלימתו מתנופפת אחריו.
" וואו, היית מדהימה ! אני בחיים לא הייתי מצליחה לעשות את זה…. אני אנה, וזאת ג'יין." אמרה להרמויוני בהתלהבות אנה. " תודה רבה. " אמרה לה הרמויוני ג'רינג'ר. " אה, התנשמת שלך, ג'יין," אמרה לה והושיטה לה את התנשמת היפיפיה. " איך תקראי לה ?" שאלה אותה אנה, עדיין נרגשת. " אני חושבת שאני אקרא לה snow , או בקיצור, שלג." אמרה לה ג'יין. " תודה לך." היא הוסיפה ואמרה להרמויוני. "איזה שם יפיפה בחרת לה. " השיבה לה הרמויוני. " האגריד !" נזכרה פתאום ג'יין. " איפה הוא ? " הן מצאו את האגריד נדחק בפינה ומדבר בקול צרד עם איזה קוסם מוזר עם גלימה מרופטת. " האגריד ?" שאלה ג'יין. " כבר בחרתן חיות ? " נזכר האגריד. " כן, הנה ליידי, וזאת שלג. " הציגה אנה. " אה, וזאת הרמויוני." היא הוסיפה כבדרך אגב. " היי " אמרה הרמויוני להאגריד. " שלום לך, אני כאן הוא האגריד. " אמר לה האגריד, והוביל אותן לצאת מהחנות לאחר ששילם בקופה. " באו, עכשיו אנחנו הולכים לפונדק. "את הוא רוצה לבוא איתנו, הרמיוני ? " הוא פנה עכשיו אליה. " כן, למה לא. " אמרה ומשכה בכתפיה.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
35 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך