בית ספר לערפדים פרק 24

היא עפה ממני פתאום, לא הרגשתי מעלי כלום, הייתי מסוחררת לגמרי לא זזתי, היה לי בחילה וגול הגוף כאב לי. שמעתי דיבורים מסביב ולאט לאט חזרתי להכרה. ראיתי את מאייק מעלי פתאום ואת מאט ואדמונד מסתכלים עלי בדאגה. "אלה את שומעת?" שמעתי אחד מהם שואל, והייתי מטושטשת לגמרי. הנהנתי. "היא תהיה בסדר" ראיתי יותר טוב ראיתי את מאייק מעל הראש שלי לא ברור מה עושה, הרגשתי משהו קר בצוואר. "מה זה היה לעזאזל?" שמעתי את אלכס פתאום וסיבבתי את הראש.
"לא..אל תזוזי.." מאייק אמר והחזיק לי את הראש.
"זה עטלף…הם מוצצים דם, הם נמשכים לריח של בני אדם, הם הורגים תוך כדי שהם גומרים לך את הדם בגוף, הם שותים אותו במהירות עצומה" שמעתי אחד מהם אומר.
"היא תהיה בסדר?" זיהיתי את הקול של מאט שואל.
"כן..היא חצי ערפד אז הדם שלה יתאסף שוב בקלות.." מאייק אמר והבנתי שהוא מתפל לי בצוואר.
"ואו לא ידעתי שהדם של בני האדם חשוב כול כך בשבילם לחיות…" אלכס אומרת בקול שקט.
ראיתי נורמאלי פתאום, הגוף קצת פחות כאב והצלחתי להזיז את עצמי.
קמתי לאט וראיתי את כולם מסתכלים עלי יושבים על האדמה.
"כמה זמן עבר?" אני שואלת מבולבלת.
"דיי זמן.." מאט אמר וקם אלי. "איך את מרגישה?"
"בסדר.." אני אומרת וקמה על הרגלים קצת מסוחררת.
"הגיע הזמן לחזור…" מאייק אמר.
"איך מצאתם אותו?" אני שואלת את אדמונד ומאט.
"יותר נכון..הוא מצא אותנו" אדמונד אמר וקם עם אלכס. "כש..החיה הזאת הייתה עליך הוא הצליח להעיף אותה ממך.." אדמונד אמר בהיסוס.
"איך?" אני שואלת ופונה אל מאייק.
"זה לא חושב..אנחנו כאן כבר יומיים ויותר כאן חייבים לחזור!" הוא אומר ומושיט לי יד
"אתה יודע לאן בדיוק?" מאט שואל אותו ומחזיק בכתף שלו ושל אדמונד.
"לכיתה.." מאייק אומר אלכס נותנת לי יד פתאום, אפילו לא שמתי לב שהיא לידי. סיבבתי את הפנים שלי אליה והצוואר כאב לי, היה לה חיוך עצוב על הפנים.
נתתי למאייק יד ונתתי מבט אחרון ליער הזה..מקווה לא לרואת אותו שוב לעולם. הכול נעלם ברגע הדלת והמסדרון היו מולי ומאייק שיחרר את היד שלו מייד ודחף עם מאט את הארון למקום.
"היי…איך זה שהארון עדיין במקום שהשארנו אותו?" אלכס שואלת פתאום. אדמונד מסובב מבט ללוח השנה וגם אני. אני רואה את התאריך של לפני יומיים ומסתכלת על השעון ורואה את השעה בדיוק כמו שעזבנו.
"הזמן לא זז..כשהיינו בדומינו" מאט אמר בהלם וכולם הסתכלו על מאייק וגם אני.
"אל תסתכלו עלי! אין לי מושג איך ולמה!?" מאייק אמר מבולבל מעצמו.
"טוב חייבים לצאת מכאן לפני שמישהו יגלה.." אלכס אמרה.
"יגלה מה גברת אלכס?" שמענו את הקול של המנהל מכניסת הכיתה. כולנו הסתובבנו לאט. "אני מקשיב"
הוא אומר ובוחן אחד, אחד מאיתנו. כולם שתקו אף אחד לא אמר מילה. "מה אתם עושים בכיתה באמצע הלילה?" הוא שאל בטון גבוה יותר..כולם עדיין שתקו, פחדתי שהוא קורא מחשבות. נו באמת שמישהו יענה! אני לא טובה באלתורים!.
"אמ..לומדים?" אמרתי בסוף בהיסוס גדול שראו.
"לומדים? בשעה כזאת?" המנהל שאל ממשיך לבחון.
"כן…אתה מבין..אנחנו הקמנו…קבוצת למידה שנוכל להתקדם קצת ו…" אמרתי בגמגום, בהיסוס או כול דבר אחר שראו שזה מבוים.
"כן! אנחנו עוזרים לאלה שתצמצם את הפאר בינה לבין כולם אתה יודע היא בפיגור…" אלכס אמרה פתאום. תודה על העזרה! אני חושבת לעצמי.
"אובחן..לכו לחדרים שלכם עכשיו! ואני מציע שעד הבוקר תמצאו תרוץ מספיק טוב למה בשעה כזאת אתם בבית ספר ולא בחדרים שלכם, תיגשו אלי כולכם על הבוקר למשרד!" המנהל אמר ופינה לנו את הדרך. יצאנו אחד אחרי השני מהבית ספר ולא ראינו את המנהל מאחורינו.
"תודה על העזרה!" אני אומרת בכעס כשאנחנו נכנסים לבניין.
"חשבתי שבני האדם טובים בתירוצים!" מאט אמר ויש חיוך קטן על פניו.
"בגלל זה השארתם אותי לבד?! אני לא טובה באלתורים!" אני אומרת בכעס.
"מה זה חשוב? בכול מקרה היינו מגיעים לאותו עונש…" אדמונד אמר ופנה לחדר שלו. "לילה טוב" הוא אמר ונכנס.
"אני ילך.." מאט אמר והסתכל עלינו. "להתראות מחר בבוקר" הוא אמר ומאייק נכנס לחדר שלו בלי להגיד כלום.
"סליחה שסיבכתי אותך בזה" אני אומרת לאלכס ומשפילה מבט.
"את צוחקת!? זה הדבר הכי מעניין שקרה לי מאז שהפחתי לערפדה! אני מוכנה לעשות את זה שוב רק בגלל האקשן!!!" היא אמרה מתלהבת הרמתי את הראש לא מבינה מופתעת לגמרי.
"לא את משהו את!" אני אומרת המומה. היא פרצה בצחוק קליל.
"אלה אני רצינית, את לא צריכה להצטער, אחרי שדיברתי איתך..מאז אני הרבה יותר טוב! אני פחות דואגת מהכול! אני פחות דואגת שיגלו כולם אני פחות דואגת להיתפס על דברים אני ישנה יותר טוב בלילות! ותודי…באיזה שהו מקום זאת כן הייתה חוויה, מעייפת אבל חוויה"
"חוויה? את כול הזמן ישנת!" אמרתי בחיוך.
"חחח כן, נפלנו במקום לא כול כך טוב…מים מחלישים אותי.." היא אומרת בחיוך קטן.
"שמתי לב" אני אומרת ומצחקקת.
"איך הצוואר?" היא שואלת בפרצוף דואג.
"אויש שחכתי מזה לגמרי! שזה לא ידאיג אותך!"
"טוב..אני עייפה ובטוח שגם את..נתראה מחר בבוקר במשרד של המנהל" היא אומרת ומצחקקת.
"לילה טוב" אני אומרת והיא נכנסת לחדר שלה ואני עולה לחדר שלי., נשכבת על המיטה ועוצמת עיניים.

אני קמה בבוקר מתקתוקים בדלת.
"אלה!!" אני שומעת את אלכס והיא נכנסת. "לעזאזל כמה את ישנה?!" היא אומרת וזורקת עלי בגדים של בית הספר, אנחנו באיחור והמנהל מחכה בתוך הוא ייתן לנו עונש לתווך ארוך לא צריך עכשיו עונש גם על האיחור שלך!" אני שפשפת את העיניים וקמה. "אני מחכה לך בחוץ תתלבשי מהר!" היא אומרת ויוצאת .
אני שותפת את הפנים והשיניים מהר ומתלבשת את השיער מסדרת מהר ויוצאת. "כמה בני אדם יכולים לישון?!" היא שואלת ומתחילה לרדת במדרגות.
"כמה שעות ערפדים ישנים?" אני שואלת בפיהוק.
"6, 7 שעות מקסימום!"
"טוב…בני אדם 9,10 שעות ולפעמיים יותר" אני אומרת ומגחכת. אנחנו יוצאות מהבניין והולכות לכיוון בית הספר אני רואה את הבנים מחכים שם.
"עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא.." מאט אומר/מתלונן בפרצוף.
"תאשימו אותה!" אלכס אומרת מלפני ומצביעה עלי מאוחר.
"אחח.. כמה תלונות אפשר לחשוב מה עשיתי" אני אומרת ואנחנו בדרך למנהל.
"כמה אנרגיות יש לכם על הבוקר! סתמו קצת!" אדמונד אמר בקול גבוה טיפה.
"מישהו חשב על תרוץ?" מאייק שאל פתאום וכולם נעצרו במקום. "מישהו?" הוא חוזר.
"למאט היה את כול הלילה!" אלכס אומרת בחצי חיוך ומסתכלת עליו.
"אל תחשבי על זה אפילו!" מאט אמר וראיתי שיתחיל מריבה
"טוב! דיי! מה אומרים לו עכשיו!?" אמרתי וקטעתי את כולם לפני שמתחילה המריבה.
"נגיד שבאמת למדנו…שביקשת עזרה מאיתנו ולמדנו שם.." אלכס אמרה.
"ואז כול האשמה תצא על אלה.." אדמונד אמר.
"זה בסדר…גם ככה אני גררתי את כולכם לזה.." אני אומרת ישירות וכולם מסתכלים עלי. "מה!? אני באמת אשמה.."
"לא את לא! ואנחנו לא נפיל את כול האשמה עליך!" אלכס אמרה והסתכלה על כולם. "נכון??" היא שואלת ומצפה לתשובה.
"ברור" מאייק אמר אחרי כמה שניות.
"טוב זה לא חשוב מה נספר למנהל, אנחנו נקבל את אותו עונש…" אדמונד אומר. האשמה נפלה עלי פתאום שסיבכתי את כולם בזה..מה אם הוא יעייף את כולנו מהבית ספר? אני לא יכול לחיות אם האשמה זאת!
"זה בסדר אלה..אנחנו נסדר…מקסימום ננקה את בית הספר שבוע" אלכס אומרת בחיוך.
"אוף..הלוי והמנהל לא היה מגלה את זה!" אני אומרת ומשפילה מבט, אני מרימה מבט ומבינה מה אמרתי עכשיו.
"גם לכם יש סחרחורת?" אלכס ממלמלת מסוחררת ואני רואה את הכול מסביבי מסתובב ולאט לאט נהיה לבן. "מה קורה כאן?" מאייק שואל בקול שקט.
שמעתי פתאום רעש מחריש של חריקה שגרם לי להתכווץ עם כול הגוף לשים ידיים על האוזניים ולעצום עיניים. לא ראיתי מה קורה אם האחרים, הרעש היה חזק כול כך שלא הייתי מסוגלת לשחרר את הידיים. רק שהייתי בטוחה שנגמר פתחתי את העיניים שוב והפרתי את הידיים מהראש, אני מרימה מבט ורואה את כולם כמוני מכווצים, מהרעש ורק מאייק עומד וסותם אוזניים. אני מתרוממת וכולם אחרי, אנחנו בכיתה…
"מה?..מה קרה?" אלכס שואלת מבולבלת. .
"האוזניים שלי עדיין מצפצפות!" אדמונד אמר וניער את הראש.
"אנחנו בכיתה.." מאט אומרת מסתכל סביב.
"התאריך! הוא של אתמול" אלכס אומרת ומסתכלת על לוח השנה.
"והשעה…" מאט אומר בקול שקט.
כולם מסתכלים על לוח השנה והשעון. "זה 10 דקות לפני שנכנסנו לדומינו.." אני אומרת בקול מבולבל.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
13 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך