בית ספר לערפדים פרק 26

יצאתי מהבניין אם התיק והלכתי לכיוון בית הספר, לא ישנתי כול הלילה, ואני לא עייפה בכלל.
אני נכנסת לבית הספר ורואה את מאט ומנסה להתעלם.
"אלה…" הוא אומר ואני פונה לאלכס.
"בוקר טוב" אני אומרת לאכלס שמסתכלת עלי ועל מאט מבולבלת.
"בוקר…מה קורה?" היא שואלת לא מבינה.
"כלום! אני בעננים!" אני אומרת בחיוך גדול.
"אוקי..את מוזרה וזה מפחיד, תפסיקי" היא אומרת והולכת לכיתה.
"לא..אני מאושרת" אני אומרת בחיוך.
"וזה מפחיד, תפסיקי!" היא אומרת בחיוך לא מבינה.
"אלה!" מאט משך בכתף שלי וסיבב אותי אליו.
"מה?" אני שואלת בקול שקט.
"את מתעלמת ממני? אני עשיתי לך משהו?" הוא שואל כועס קצת.
"לא..ואני מצטערת אבל..אני חושבת ש..אני צריכה קצת אוויר ממך מאט" אני אומרת כשאני שומעת בתוך הראש שלי מטומטמת ואת הלב שלי כמעט נשרף. "ניסיתי שאני לא אצטרך את זה אבל זה נהיה יותר גרוע…אני מצטערת" אני אומרת ונכנסת לכיתה.ניסיתי לשמור על פנים רגילות לא עצובות לא להראות את הכאב השורף שבלב שעשיתי לעצמי עכשיו. אני מתיישבת ליד אלכס בחיוך.
"אלה הכול בסדר?" היא שואלת דואגת.
"למה את מודאגת כול כך, אני בסדר!" אני אומרת בחיוך.
"החיוך שלך..אני רואה את זה…הוא לא אמיתי" היא אומרת בקול שקט. אני מחייכת ומנסה להחזיק את החיוך אבל הוא נמחק לי. אני מפנה מבט לחלון ושותקת, בפנים של קרח לא מזיזה את הראש מהחלון עד סוף השיעור. היה צלצול וקמתי אם כולם. "אלה את רוצה לדבר על זה?" אלכס שואלת שרוב הכיתה יצאה.
"אין על מה לדבר..אני בסדר" אני אומרת בחיוך נוקשה והולכת. אני מניחה את התיק על הדשא והולכת למעגל שכול התלמידים עשו..אני הולכת להשתתף בשיעור ואני הולכת להצליח!
המורה הסביר מה עושים וקמתי עם כולם על המקום. משחק הדגל רק בהעלמות..זה יהיה מעניין.
התחלקנו ל 4 קבוצות וכול שתי קבוצות שיחקו, כשהגיע התור של הקבוצה שלי ניסיתי להיות מרוכזת. ולא ליפול על הדגל. ליד הדגל.
ניסיתי להתרכז במשחק מה שלא כול כך הלך לי, זזתי קצת אבל לא למקום הנכון, התייאשתי בסוף והלכתי לשבת בצד, חיכיתי עד שהמשחק ייגמר.
"מה פרשת כול כך מהר?" אלכס באה אלי בסוף ושאלה אותי.
"סתם לא היה לי חשק.." אני אומרת וקמה.
הלכנו לכיתה, שאר היום עבר לי מהר, לא הקשבתי לשיעור אבל גם לא חשבתי על כלום.
לא הבנתי מה עבר לי כול כך מהר ומה העסיק אותי.
"אלכס את באה?.." אני שואלת אותה ביציאה מבית הספר.
"אמ..עוד מאט אוקי?" היא שואלת בהיסוס.
"אוקי.." אני אומרת לא מבינה והולכת.
"עכשיו אפשר לדבר איתך?" מאט בא ומסיג אותי לא נותן לי להמשיך ללכת.
"אין לנו על מה לדבר מאט באמת.. ו..לא קרה כלום! ואני פשוט עוצרת את זה לפני שבאמת יקרה משהו שאני יתחרט עליו!"
"אני רק רוצה לדבר איתך!"
"אמרתי את כול מה שיש לי להגיד לך"
"אני לא אמרתי את כול מה שיש לי להגיד לך!" הוא אמר הרים את הקול.
"אוקי..אני מקשיבה.."
"תקשיבי..אני יודע שהייתי..בטון בהתחלה ו..נראה חסר רגשות ו..לא החלטי…ואני.." הוא קטע את עצמו אחרי כול חצי משפט ואמר בהיסוס. "מה שאני מנסה להגיד זה שאני.." שמענו קול של חלון נשבר וצרחה של מישהי מאחורי בניין בית הספר. הסתכלנו אחד על השני ורצנו למקום כמו אחרים.
ראיתי חלון שבור ורסיסים על האדמה, וילדה מבוהלת על הרצפה עם שריטות בלי דם.
"אמלי את בסדר?" אחת הילדות באה ועזרה לה לקום.
"זה..היה…ו..גדול.." היא אמרה בגמגום ונשמה בכבדות.
"שנייה! תנשמי..מה קרה?" הילדה שעזרה לה לקום הרגיעה אותה.
אמלי לקחה נשימה. "ראיתי בחלון איזה חייה גדולה שלא ראיתי בחיים שלי ו..היא קפצה פתאום ושברה את החלון הפילה אותי ורצה ליער…" אמלי אמרה במהירות.
"חייה? איך היא הייתה נראה?" מאט שאל והתקרב אליה.
"אמ…אני לא יודעת כול כך..זה ..היה לה עיניים צהובות אני חושבת, והייתה עצומה!" הסתכלתי על מאט ומאט על אמלי בהלם וראיתי את מאייק עלי. מאייק עשה לי סימן של לבוא הצידה והלכתי אם מאט.
"אתם חושבים שזה היה הזאב?" מאט שואל כשאנחנו בטוחים שאנחנו לבד.
"אין מצב! איך זה יכול להיות?!" אני שואלת מבוהלת. "המעבר סגור…נכון?" אני שואלת ומסתכלת על שניהם.
"מהצד שלנו כן..אבל מדומינו?" מאייק אומר/שואל.
"מה קרה כאן?" אלכס באה ואדמונד איתה, הסתכלתי על אדמונד וראיתי בקצה השפה שלו ליפסטיק של אלכס הסתכלתי על אלכס בהלם וחייכתי.
אחרי כמה שניות חזרתי לשיחה. "מה עושים?" אדמונד שאל.
כולם שתקו לא ידעו מה לענות. "קודם..סוגרים את הדלת בצד השני..אחר כך מחסלים את מי שהצליח לעבור לא?" אני אומרת בהיסוס גדול כול כך.
"לחסל? אלה את לא רצינית..אם זה באמת היה זאב..הם בטוח להקה כאן כבר" אלכס אמרה בהלם.
"נבקש עזרה?" אני שואלת בהיסוס.
"יש למישהו רעיון יותר טוב?" אדמונד שאל ואלכס הסתכלה עליו בהלם. "אלכס את רוצה שנשאיר אותם כאן עד שמישהו הפגע?" אדמונד שאל והסתכל עליה.
"טוב..היום בערב נפגשים…הולכים לסגור את השער בתור צעד ראשון..אחר כך נראה מה הלאה" מאייק אמר נתן מבט בכולנו והלך. הסתכלנו אחד בשני בלי לומר מילה, לקחתי את היד של אלכס וגררתי אותה אחרי.
"אלה אני צריך לדבר איתך.." מאט אמר כשהתרחקנו טיפה.
"אחר כך אוקי!?" אני אומרת מאחורי הגב של אלכס ומסתובבת.
"אם את הולכת לדבר איתי על זה שאת מסבכת אותי אז אני לא רוצה לשמוע אפילו!!" היא אומרת בזמן שאנחנו הולכות אני עוזבת את היד שלה מסתובבת אליה ומסתכלת עליה.
"איך לא סיפרת לי?!?" נזפתי באה.
"אני לא יודעת אוקי!?" היא אמרה לי מבולבלת. "מה לא סיפרתי לך?" היא אומרת ומגחכת.
"שאת ואדמונד.." אני אומרת בחיוך.
"איך את יודעת?" היא שואלת מבולבלת.
"בוא נגיד שהליפסטיק שלך מבליט לאדמונד את השפתיים" אני אומרת ובוחנת אותה.
"ראית? איך לעזאזל?"
"טריק…" אני אומרת מתחכמת.
"מאוקס…כדור ארץ?" היא אומרת, מתבלבלת. אני מהנהנת גאה בחיוך. "את חייבת ללמד אותי קמה טריקים משם!" היא אומרת בהתלהבות.
"איך לא סיפרת לי?"
"אני..לא יודעת, זה פשוט קרה…"
"איך? מתי?"
"כשהיינו בדומינו אני ואדמונד דיברנו ונקשרנו המון, וסיפרתי לו את הסיפור שלי והוא את שלו ו..הוא הבין אותי ואני אותו וזה..חיבר בינינו" היא אומרת בחיוך מבויש ומסמיקה טיפה.
"אלכס זה מקסים!" אני אומרת נלהבת.
"את חושבת?" היא שואלת בהיסוס.
"אני יודעת!" אמרתי בחיוך גדול וחיבקתי אותה. "אז..מה הסיפור שלו?" שאלתי פתאום ונזכרתי שהוא אמר לי שהוא מכדור הארץ.
"נקשרנו אחד לשני בזה שהבנו והזדהינו בסיפור של שנינו כמוני הוא גם הפך לערפד…" היא אומרת בהיסוס ומסתכלת עלי מלמטה.
"זאת אומרת שהוא היה בן אדם?" אני שואלת בהלם.
"כן..מה לא ידעת?" היא שואלת לא מבינה.
"לא הוא אף פעם לא סיפר לי.." אבל מצד שני הוא גם שיקר לי. בערך.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
11 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך