בלה סוויטר פרק 18

קרי ואני שוחחנו ארוכות, בשעה ששער החבורה שתתה תה.
"איך אתה נשאר פה, ליד היער האסור, בידיעה שתפרוץ פה מלחמה?" שאלתי את הזקן.
"אוי, ילדתי, אינך מבינה, נכון?" הוא אמר זאת כמי שמספר סיפור לנכדתו, "הם חכמים ממה שהם נראים. הם יבאו ממקום לא צפוי כדי לגרום להצלחתם. בסך הכל הם נוקמים במלך על מה שעשה להם."
"מה שעשה להם?" שאלתי בסקרנות וחשבתי על מה שאמר לי הקול בחלומי; המלך עשה משהו…
"זה לא חשוב" אמר קרי בביטול, "אני לא מפחד מהמפלצות האלה. אני בכל זאת עומד למות מתישהו…"
נאחזתי בו ביד, "אתה אולי תמות מתישהו, אבל לא עכשיו! אתה צריך לחיות!"
"ילדתי" קרי הביט בי בעצב, "את לא צריכה אותי," הוא השטתק.
"מה קרה?" שאלתי אותו, "אתה בסדר?"
"כן," נאנח הזקן, "את פשוט נורא דומה לאִמֵ… לבִיתִי, זאת אומרת. סלחי לי." קרי הלך לאחד החדרים.
ניגשתי לחברי השרועים על הספה. "אז… מה קורה?" שאלתי. בתגובה כולם הביטו בי אילו נחתתי בחללית. זה בייש אותי במי קצת, אז הלכתי לכיוון טיירו כדי לשבת לידו. כולם עדיין נעצו בי מבטים, באיקר כריס, שכנראה חשבה עם אני אעז להתמרח עליו בנוחכות כולם. אז הנה התשובה: לא! הלכתי והתיישבתי ליד וונדי, למרות שגם היא נעצה בי מבטים.
"אז מה?" שאלתי, "יש תוכנית ברורה?"
"לא" אמר שון, שנראה ממורמר מאט, אילו שינה לו משהו שרציתי לשבת ליד טיירו.
חשבתי לעצמי: מה באמת התוכנית? ללכת למלך ומה? נגיד שיתנו לנו להכנס, עדיין נשאלה השאלה האם יאמין לנו? כמובן, יש לנו את כריסטיה, אבל האם המלך באמת יעשה משהו? מה קרה לי? למה אני חושבת מחשבות כאלה! המלך לא עשה לי כלום, או שכן…
החלטתי להתרכז במשהו אחר. הסתכלתי על כריס, שצחקקה עם בון כמו ילדה קטנה והסמיקה כמו מטורפת. לא נראה שבון קולט את הרמזים הברורים של כריס. איזה זוג חמוד… טוב, הם לא זוג, אבל אולי זוג חד צדדי?
הסתכלתי על שון שדיבר עם וונדי. ואז על טיירו. שיערו השחור נח בצורה חמודה על פרצופו הנאה, שנראה אילו פיסלו ביתר שלמות… טיירו פגש במבטי וחייך אלי בביישנות מסויימת. הלב שלי פעם כאחוז תירוף.
"תרצו לישון פה?" שאל קרי הזקן שבדיוק חזר מהחדר כשהוא נושא עצים לתנור, "הערב כבר יורד. מסוכן להיות פה בחוץ בלילה!"
הבטתי לחלון ואכן השמש החלה לרדת בשמיים. "נשמח להשער" אמר שון.
"תעזרי לי, בבקשה ילדתי," קרי התקשה לתפל בתנור האפייה שלו. מיד ניגשתי אליו ויחדיו הכנו את התנור לקראת האפייה.
"תודה לך, קרי," אמרתי לו, "על הכל!"