בלה סוויטר פרק 20 (חלק א') ,קצר,
אחרי שאזבנו את אדמתו של קרי הזקן הלכנו לכיוון מרכז העיר למצוא נקודת מפנה.
אחרי שנה טובה, כולנו הרגשנו הרבה יותר טוב וכולם היו הרבה יותר פתוחים.
"עכשיו כשחושבים על זה" אמרתי בכללי, מי שישמע ישמע, "אני לא יודעת או זוכרת את השם משפחה של בון…"
"הוא לידס" אמר בון בנימה נינוחה. "ומה שלך, כריסטינה?" שאל והביט בה. כריס הסמיקה וענתה: "מירוולד."
"כמו המלך?" התבדח בון, שלא היה לו מושג שהוא צודק. "איזה צירוף מקרים?" אמרתי וכריס נאצה בי מבט מלא הקלה.
"כריסטינה מירוולד" הרהר בון וחיוך היה על פניו. כריס הביטה בו במבט נרגז ומילמלה משהו כמו "תקרא לי כריס. אני כבר לר בת אצולה…" אך בון לא שם לב בכלל.
האווירה השתנתה מיד כשנכנסנו לעיר. נראה שכל אחד מאיתנו הושפע לרעה בצורה זו או אחרת מהשער מטחת בכניסה, מהבניינים הגבוהים השחורים או מהמדרחה העסוייה לבנים אדומות שציבעם נשחק ופה ושם הופיעה עליהם מקבץ נדבות או בקבוק שבור.
"מה עכשיו" שאלתי ובלאתי גוש ענק בגרון שחנק אותי למראה מסעדה סגורה שנדמה לי שהייתי אוכלת שם אם אבא שלי פעם, אבל לא הייתי בטוחה. את השלט שעליו, שכבר היה מטונף כל כך שלא היה ניתן לקרוא, זכרתי עומד, נקי ולבן. רציתי ללכת לשם, אבל לא יכולתי.
"אני מציעה שנשאל איך להגיע לארמון שם" אמר בון והצביע על בר קרובה בשתי בניינים מהחנות הסגורה.
"אני דווקה חושב שאדיף בכיכר שבהמשך הרחוב פה, לפי הרעש אני מניח שיש שם הרבה אנשים" אמר שון ונראה סגור על החלטתו.
"אוקיי" התערבה כריס, "אני, בלה ובון נלך לבר פה אותם לכיכר, נפגשים פה עוד שעה, מובן?" כולם הנהנו והלכו ליעדם.
תגובות (1)
המשך!