האל – הקדמה

נשף החורף יצא מכלל שליטה.
זה התחיל בחוץ. כאשר אורחי הנפש רקדו סביב מזרקת השיש הלבנה והשלג הצחור נחת על פניהם ברכות. המים לא זרמו במזרקה, אך היא בהחלט שקקה חיים. מרכבת האל שנחצבה בשיש ועליה עומד הרוכב לא נראתה כל-כך יפה אי-פעם. הסוסים הגדולים התעופפו בחנת מעל למים הצלולים. מידי פעם, שינתה המזרקה תנוחה. פעם הסוסים התיזו מים לכל עבר כאשר היו צריכים דחיפה קטנה למעלה, פעם היה צריך הרוכב לגרד את אפו וכך המרכבה כמעט ונחתה על מזרקת השיש היפהפייה. וזכרו שהכל היה משיש. קראו לה המזרקה המכושפת, או מזרקת האל, מכיוון שהאמינו שרוח האל שוכנת בתוך המזרקה. והרוכב עליה… זה הוא.
נשים היו לבושות שמלות בכל הצבעים פרוותיות ומחממות. תסרוקותיהן היו מסודרות בקפידה והן רקדו בשלווה ובנחת רוח עם בני-זוגן. בגברים היו לבושים חליפות שחורות וזהובות, מכופתרות עד לצווארון המשיי. ידיהם החטובות לא הפסיקו להתעסק בריקודיהם ושיערם היה מסודר בקפידה, כל גבר לפי אופיו המתאים לו. השמיים מעל היו אפורים וקרירים, אך זהו מזג-האוויר שרצוי שיהיה בנשף החורף המסורתי. השלג התחזק אך עדיין היה רך ועדיין נפל בעדינות על שיערם ועל גופם של הנוכחים בנשף. שביל השיש המרוצף שמוביל ממצודת המלוכה אל עבר הכפרים החמימים, כוסה כולו בשלג צחור, אך אפרפר במקצת בגלל הלכלוך שעל האדמה. אי-אפשר היה להבחין איפה מתחיל השביל ואיפה נגמר.
הנשף היה שלו, עד שזה קרה…
מתוך מצודת המלוכה יצאה הנסיכה קת\'רין מלור שמלתה האדומה מלאת העיטורים הזהובים. שובל אדום וזהוב הסתחרר אחריה ונראה שהוא עולה באש מרחוק. שיערה השחור והגלי קפץ על גבה כאשר רצה בפחד אל עבר המזרקה. אורחי הנשף הסתכלו אל המצודה כדי להבין במה מדובר, ושובל שמלתה של הנסיכה קת\'רין משך את תשומת לבם. השובל עלה באש וככל שהתחכך בשלג הצחור הפך אותו לאש, והאש רק הפכה גדולה יותר. השריפה הגיעה אל המזרקה כאשר הנסיכה נחתה בתוכה בניסיון לכבות את האש שטיפסה במעלה גופה. היא צרחה כמו שלא צרחה מעולם, והאש… חרכה את מזרקת האל, אפפה אותה אש מלאת צבעים, חמים וקרים.המרכבה והאל הפכו אמיתיים, גידים התרחבו בגוף הקר של האל ועור נקרם על ידיו. עד שהפכו גם המרכבה והסוסים אמיתיים ופרצו אל האוויר הקר. השלג נעלם ובמקומו צנחה אל הקרקע אש. טיפות של אש אל שביל השיש הלבן. עד מהרה עלתה הרחבה באש כתומה וחמה, ובזכות העשן האוויר הפך יותר ויותר מחניק ושחור. ינשופים התקרבו ובחנו את הנסיכה הצורחת והנשרפת שאף אחד לא בא לעזרתה מהאש ששרפה את הגופה הצנום.
צחוק זדוני נשמע מעל, זה היה האל ובעיניו רשע וזדון. שיערו השחרחר שהגיע עד לכתפיו התנופף שם למעלה, קרוב לעננים. הוא חזר לשלוט, והעם… נתיניו. או שמא צריך להגיד… עבדיו. הוא הולך להשליט אימה, פחד וכעס על הממלכה ועל העולם כולו. אך מדוע?
ומדוע פגע דווקא בנסיכה קת'רין?
אך מה שידוע לכל מי שצפה במאורע זה… שלא משנה מה תוכניתו של האל, קת'רין… היתה חלק מזה. וכנראה שגורלה היה להפסיק את התוכנית, אך קת'רין לא נמצאת יותר. אז מי יציל את העולם כולו מזדונו של האל?